הפסיד חבר וגם כסף

>> אסור לערב חברים וכסף, למדנו אתמול מהקרב המלוכלך ביותר שניתן לדמיין בין שני ג'נטלמנים. בשיא הנימוס של עורכי דין ובנקאים הוחלפו בין עורך הדין יגאל ארנון לבנקאי שלמה פיוטרקובסקי טענות שחשפו עד כמה בוכהלטרית ומתחשבנת יכולה להיות אחזקת המניות בחברת ענק כמו סלקום, כיצד מתנהג עורך דין משועי הארץ במהלך גירושיו מאשתו ומה מוכן בנקאי יוקרתי לעשות כאשר הוא נדרש להיפרד מכמה מיליוני שקלים.

חידושים משפטיים דרמטיים לא תמצאו בפסק הדין של הנשיא היוצא של המחוזי בתל אביב, אורי גורן. וגם אין צורך בכאלה. השאלה היתה אם חתם מנכ"ל הבנק הבינלאומי דאז, פיוטרקובסקי, על מסמך ממנו עולה כי 1% ממניות סלקום מוחזקות בשמו בעבור מי שהיה ידידו הטוב, ארנון. פיוטרקובסקי הכחיש כי חתם ואף טען כי החתימה זויפה - אך מעבדה שווייצית ידועה קבעה כי חתם גם חתם. פיוטרקובסקי הכחיש כי המניות הוחזקו בנאמנות עבור ארנון, אך שני עדים - עורכי הדין יעקב נאמן וזיו שרון - העידו כי פיוטרקובסקי אמר להם זאת במפורש. פיוטרקובסקי טען כי לא נוצרה נאמנות משום שנדרש אישור של חברת סלקום להסדר נאמנות כזה - אך השופט גורן קבע בדין כי נאמנות קמה כאשר התנאים המשפטיים לקיומה מתממשים והשאלה אם החברה שהנפיקה את המניות נתנה את אישורה לכך אינה רלוונטית.



קיימת מחלוקת בין המלומדים במשפט מהי נאמנות בצורתה הקלאסית. האם היא מתאפיינת בהעברת נכס לבעלותו של הנאמן המחזיק בו עבור בעליו המקורי? או רק במתן הרשאה לנאמן לפעול בנכס בעוד שהבעלות נותרת בידי הנהנה? פרשת מניות סלקום מעידה כי נאמנות בדרך של העברת בעלות בנכס היא מסוכנת יותר, כי הנאמן עלול להתכחש לנאמנות והמחיר שיידרש לו בעל הנכס כדי להשיב לעצמו את רכושו עלול להיות גדול.



מדוע נטל ארנון סיכון כזה? המשפט גילה מעט על חייו הפרטיים של הפרקליט הבכיר והעשיר הזה. בתקופה שבה החליטו בעלי סלקום, משפחת ספרא, להעניק לארנון ולפיוטרקובסקי מניות בחברה, היה ארנון בהליכי גירושין מאשתו, סאקי. ארנון העדיף שלא תדע על המניות, אף ששוויין אז לא היה גדול במיוחד. הנשיא גורן מציין כי מטרת הנאמנות מסוג זה היא הסתרה ועל כן אין לתמוה כי ארנון נמנע מלדון או מלדווח על הנאמנות במשך השנים, עד אותו יום ב-2005 שבו החליטה סלקום על חלוקת דיווידנד בשווי מיליוני שקלים. אז פרצה המחלוקת, החלו ההכחשות מצד פיוטרקובסקי ונגמרה החברות.



פסק הדין מתאר, לפי פיוטרקובסקי, את הנסיבות שבהן נחתם אותו הסכם שבמחלוקת כמפגש קצר שבו חבר אחד (פיוטרקובסקי) התבקש לעזור לחבר שני (ארנון) לקבל כמה מניות כ"צ'ופר", ומבלי לקחת כל סיכון. הנשיא גורן לא נדרש לניתוח פסיכולוגי ולכן קשה לדעת מדוע דבק פיוטרקובסקי בהכחשת הנאמנות. האם היה זה הכסף? טעות כנה? לפיוטרקובסקי פתרונים. אתמול הוא למד לקח ישן: אפשר להפסיד כסף באותה מהירות שבה מפסידים חבר.