ה-1 באפריל

8.5 שנים לקח לבית המשפט לומר את דברו מאז הוגשה תביעתו של עמנואל דותן כנד חברת מאסט הולדינגס ומאקפל . לא שהתארכות ההליך היא אשמתו הבלעדית של ביהמ"ש, אבל עדיין מדובר בהרבה זמן.

איך זה קורה? כתב התביעה מוגש במאי 1993, ישיבה ראשונה בבית המשפט באפריל 1994 ואז להליכים מקדמיים. בקשה לתיקון התביעה מוגשת בנובמבר 1995, תצהיר לאותה בקשה במאי 1996, החלטה על תיקון התביעה בפברואר 1997 ותחילת הדיון סוף סוף בספטמבר 1997. פסק דין ניתן 4 שנים מתחילת הדיון לגופו של עניין. טחנות הצדק לא ממהרות - זה הרי ידוע. לא פלא שהדמויות הראשיות בסיפור כבר מזמן פרשו ממנו ועוסקות בעניינים אחרים.

מכל מקום, מדובר בפרשה די מרתקת. פסק דינה של השופטת גרסטל מרתק לא פחות. דותן היה ממיסדי חברת מאקפל ובעליהם של 2.5% ממניותיה. את המניות החזיקה עבורו חברת מאסט הולדינגס האמריקאית, שבבעלותה היו 50% ממניות מאקפל, להבטחת הלוואה שנתנה לו לצורך רכישת המניות. בפועל, עד לסיום תשלום ההלוואה ע"י דותן נרשמו המניות על שמה של מאסט. מעורבים נוספים בפרשה היו אליעזר ונחום פלג, שהקימו את חברת מקסין שהחזיקה ב47.5% הנותרים במאקפל, שנוסדה בשנת 1986.

עד כאן הכל פשוט, אלא שבמהלך השנים מהקמת מאקפל החלו העניינים להסתבך במיוחד בין דותן למאסט, על רקע תשלום ההלוואה והעברת מניות מאקפל על שמו. זה התחיל בבקשתו של דותן לשלם את יתרת ההלוואה. בתשובה, הודיע לו עוה"ד של מאסט כי עליו להעביר 58 אלף דולר לחשבון החברה, ולהמציא היתר של בנק ישראל להמרת שקלים לדולרים.

דותן העביר את סכום ההלוואה בשקלים, אך מאסט עמדה על כך שימציא אישור להמרתם של אותם שקלים לדולרים, וציינה כי לפי ההסכם בין הצדדים התשלום למאסט צריך להיעשות בדולרים, כדי שניתן יהיה להעבירם לארה"ב. וכך, סביב עניין ההיתר מבנק ישראל להמרת מטבע החלו הצדדים להתקוטט ולא פסקו. כשלבסוף השיג דותן את ההיתר המבוקש להמרת מטבע ישראלי לדולרים מבנק ישראל דרשה ממנו מאסט את התשלום, הפעם, בדולרים.

לבסוף קצה נפשו של דותן בכל העניין והוא החליט כנראה כי מניותיו במאקפל לא שוות את הטרחה, מה עוד שבמהלך כל התקופה הוא לא זכה לקבל תמורתן דיווידנד כלשהו והחליט להיפטר מהן. ב-19 למארס 1992 הגיעו דותן ומאסט, שיוצגה ע"י עו"ד דרור ברונדווין, אז ממשרדו של עו"ד ליפא מאיר, להסכם לפיו הוא ימכור למאסט את אחזקותיו במאקפל תמורת יתרת החזר ההלוואה, בתוספת 100 אלף דולר צנועים. במעמד ההסכם חתם התובע על שטר העברת מניות. מאחר שלאליעזר ונחום פלג היתה אופציה בהסכם המייסדים לרכוש מניות מאקפל אלו - הן הועברו לבעלותם.

ממאות אלפי שקלים לכ-4 מיליון שקל

שבועיים מאוחר יותר הופתע דותן לקרוא בעיתונות כי מאקפל "הלא יוצלחית" הודיעה לרשות ניירות ערך כי היא יוצאת להנפקה בבורסה בתל אביב לפי שווי חברה של כ-150 מיליון שקל. כך, בתוך חודש קפצו שווי המניות שמכר במאות אלפי שקלים בודדים לכ-4 מיליון שקל. דותן שכר את שירותיהם של עוה"ד פיני רובין ועופר צור ממשרד גורניצקי ושות', ואץ לביהמ"ש להגיש תביעה בטענה שרימו אותו.

פסק הדין של השופטת גרסטל דן בשתי מחלוקות עיקריות לפני שהיא מגיעה לתוצאה הסופית - חיובה של מאסט לשלם לדותן את כספו. האחת, האם ההסכם שנכרת בין דותן למאסט על העברת המניות הוא הסכם מכירה למניות או הסכם להעברת זכויות עתידיות במניות. שכן, לטענת מאסט, לדותן לא היו מניות במאקפל אלא זכויות עתידיות למניות. מחלוקת עיקרית נוספת היתה לעניין כוונת מאקפל לצאת להנפקה - האם כוונה זו התגבשה כבר במועד חתימת ההסכם, ומהי מידת ידיעתו של התובע על כוונה זו.

נדלג על המחלוקת הראשונה ורק נציין כי השופטת דוחה את טענות מאסט וקובעת נחרצות כי המניות היו מניותיו של דותן, ולא זכויות עתידיות למניות שהיו מתממשות רק כשדותן היה מסיים את תשלום ההלוואה שניתנה לו.

ואז עוברת השופטת לבחון את סוגיית ההנפקה וידיעתו של דותן על הכוונה לקיימה טרם חתם על ההסכם למכירת מניותיו. טענותיה של מאסט לעניין זה מעוררות פליאה. מאסט ניסתה לטעון כי היא כלל לא ידעה על כוונת מאקפל לצאת להנפקה במועד בו חתם דותן על הסכם מכירת המניות. פשוט כך.

שיא עולמי להנפקה

כדי להבין את המשמעות של טענה זו צריך לראות את הנתונים. ההסכם נחתם כאמור ב-19.3.1992 ומאקפל הגישה לרשות לניירות ערך טיוטת תשקיף ב-6.4.1992. כך, ממש 18 יום לאחר ההסכם, טיוטת התשקיף הונחה אחר כבוד במשרדי הרשות. אין ספק כי מדובר בשיא עולמי, ומפליא שההנפקה לא נכנסה אחר כבוד לספר השיאים של גינס כהנפקה המהירה בהיסטוריה.

איך עושים זאת? פתרונות לעוה"ד ליפא מאיר ודרור ברונדווין, שבהתרעה כה קצרה הגישו את טיוטת התשקיף של מאקפל לרשות ניירות ערך. הם גם, להזכירכם, עוה"ד שטיפלו בעניין ההסכם מול דותן שבועיים קודם לכן, ורכשו בעבור מאסט את מניותיו במאקפל במחיר המצחיק.

בחקירתם נשאלו עו"ד מאיר וברונדווין מתי הגיע תיק ההנפקה של מאקפל למשרדו של מאיר, וענו כי הדבר קרה ביום 31.3.1992. רק אז, לראשונה, הם התבשרו על יציאתה של מאקפל להנפקה, שכן הדבר היה בטיפולו של משרד עורכי דין אחר עד לאותו אירוע. "אף לא אחד מהם זכר או ידע לומר מי הורה על העברת הטיפול למשרדם", מוסיפה השופטת בפסק הדין.

אך תנאי הפתיחה הקשים לא הטרידו את עוה"ד והם פנו למלאכה, וכך בתוך פחות מ-24 שעות, ב-1 באפריל בשעה 10 בבוקר, מקבל עו"ד דרור ברודווין פקס מיועץ ההנפקה של מאקפל (כן, בשלב זה כבר יש דבר כזה), צביקה בירן, את מבנה ההנפקה של מאקפל כפי שהוא סוכם בין החברה ופועלים שוקי הון, ראש קונסורציום החתמים של התשקיף. מהמכתב עולה כי שוויה של מאקפל לצורך ההנפקה ?150 מיליון שקל.

בתוך פחות מ-24 שעות בבוקרו של ה-1 באפריל הצליחו עוה"ד מאיר וברונדווין להסיר את כל המגבלות שמנעו את הנפקת החברה עד אותו מועד; לקבל את הסכמת כל בעלי המניות להנפיק את החברה; לקבל לידיהם את כל החומר הנדרש להכנת תשקיף ראשוני ומן הסתם לקרוא אותו; לפנות לפועלים שוקי הו