יש חלופות להתפלה

התפלת מים יקרה. במקום, אפשר לחסוך ולייעל את משק המים. מדינות שנקטו בגישה ה"ירוקה", נחשבות לפחות מושחתות מישראל

ד"ר פרץ דר

אני עוסק מזה כ-30 שנה בנושאים הקשורים במשק המים הלאומי בכלל ובניהול וייעול של משק המים העירוני בפרט. במרוצת התקופה התרחשו משברי מים במדינות שונות ונלמדו הדרכים בהן מדינות אלה התמודדו עם המצוקות שנבעו ממחסור מים חמור.

משברי מים הם נפוצים וכמעט כל מדינה חווה לפחות משבר חמור אחד כל 20 שנה. העיקרון האוניברסלי שמתווה את דרכי ההתמודדות של מדינות בעלות מבנה דמוקרטי תקין סוכם על ידי ג'ו זובק – סגן הנשיא של תאגיד סימנס העולמי, שבראיון עם אבי בר-אלי ציין: "ההתייעלות היא הצעד הראשון שנקטנו בו כי הוא גם ההגיוני יותר: התפלה יקרה מאוד, למה לבחור בה ולא למצות קודם דרכים חלופיות וזולות יותר?"

נדגיש, שהמצוטט הוא לא פעיל "ירוק" תמהוני אלא איש שפרנסתו היא בבניית מתקני טיפול במים ובהתפלת מי ים. הנסיון העשיר שהצטבר לאורך שנים רבות מלמד שבאותם מקומות בהם הונהגה תכנית שימור וחיסכון רצינית הושגו שיעורי חיסכון ניכרים.

כדוגמה עכשווית, נזכיר כמה ערים באוסטרליה שמתמודדות עם בצורות לאורך העשור האחרון. שיעור החיסכון הממוצע שערים אלו השיגו במשך 5 שנים עומד על 40 אחוזים.

טוב לדעת (מקודם)

שבועות בלי כאבים ועם מבצע מיוחד מבי-קיור לייזר

לכתבה המלאה

שיטות שונות להקטנת צריכת המים

גם הנסיון הישראלי מהבצורת של 1985 מתיישב עם הידוע ממאות מקרים אחרים של ניהול מושכל של משברי מים בדרך השימור. כתוצאה ממסע ציבורי-חינוכי שנוהל אז על ידי נציבות המים הושג חסכון של יותר מ-13%.

קיימות שיטות שונות להקטין את צריכת המים בעיתות של מחסור. אני אביא כדוגמא את הדרך שבה עיריית לוס-אנג'לס בקליפורניה פתרה את בעיית המחסור במים ב-1989/90, מבלי להקים מכוני התפלה.

העירייה קבעה 6 שלבים של "עומק המחסור". בשלב הראשון הופעלו איסורי שימוש בלבד – כגון איסור שטיפת מכוניות בצינור או איסור השקיה בהמטרה בשעות היום. בשלב השני הופעל קיצוב מרצון של 10% על כל צרכן.

בשלב הששי שבו עתודות המים היו נמוכות מאוד הופעל קיצוב של 25% עם קנסות של 50$ במידה שנרשמו 2 עבירות על הכמות המוקצבת. משטר השימור בוטל עם מילוי עתודות המים. התוצאות של מסע החסכון בדרום קליפורניה ובלוס אנג'לס בפרט הן מרשימות. לדוגמה, בלוס אנג'לס בשנת 1998 צריכת המים הייתה נמוכה ב-122 מליון מ"ק מזו שנרשמה ב-1990 וכמות המים שנצרכה ב-1998 הייתה זהה לזו שנצרכה 20 שנה קודם על אף הצמיחה של האוכלוסייה ב-30%.

ישראל חוותה תקופות יבשות בהרבה מהתקופה 2008-2002. אילו משרד התשתיות ורשות המים היו נוקטים בצעדים, אפילו מינוריים, של קיצוב מרצון, כמו תמריצים כלכליים לקידום המעבר לאביזרי מים חסכוניים, מבצע רב-היקף להתאמת הגינון הפרטי והציבורי לאקלים הים תיכוני, ייעוץ בשטח לאזרחים המתקשים להקטין את צריכת המים והחדרת השימור והחיסכון במים כנושא מרכזי לבתי ספר, ניתן היה להקטין בתקופה של 7 שנים את הצריכה בכ-750 מליון מ"ק. בכמות זו יש די להעלות את רום הכנרת ב-3 מטרים ולהותיר עוד כ-270 מליון מ"ק למילוי 2 האקוופרים העיקריים.

קשר בין הון ושלטון?

אנו לא יודעים אם ייבוש מקורות המים על ידי משרדי הממשלה היה מכוון או לא. מה שכן ידוע הוא שלציבור של 7.5 מליון אזרחים אין מושג על המחיר הכלכלי, התברואתי והאקולוגי שיהיו עליו לשלם בעתיד בגלל משבר שהוא כולו "תוצרת כחול-לבן".

לבסוף נזכיר את הקשר האפשרי בין הון ושלטון לבין ההתייחסות של מדינות שונות לשימור וחסכון כחלופה עדיפה להתפלה. מידת ההשפעה של בעלי הון על הדרג הפוליטי נמדד בין-השאר, באינדקס השחיתות העולמי המתפרסם מידי שנה.

המדינות המאמצות את הגישה "הירוקה", זו הפועלת לחיסכון לעומת התפלה והמתמקדת באינטרס הציבורי ממוקמות בחלק העליון של אינדקס השחיתות –קנדה(9), אוסטרליה (9), אנגליה
(16), כלומר הן פחות מושחתות מישראל, הממוקמת יחד עם הרפובליקה הדומיניקאנית במקום ה-33.

ד"ר פרץ דר הינו יועץ הנדסי

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully