בכל טרגדיה, לימדה אותנו חוקרת הספרות דורתיאה קרוק, מופיע חטא קדמון. חטא שבלעדיו לא ייתכן סבלו של הגיבור הטראגי. חטא, שבלעדיו לא תצליח העלילה להניע את עצמה, עד לקתרזיס המזכך. על מהותו של החטא הזה בטרגדיה בגרוש המתפתחת של הטלוויזיה המסחרית, כמעט אין כיום עוררין: שיטת המכרזים היא החטא הקדמון. והשיטה לא עובדת.
13 באפריל 2005 הוא היום שבו החלה הטלוויזיה המסחרית בישראל להתמוטט. הוא היום בו התחילה מלחמת העולמות זוטא, שמטלטלת את ענף הטלוויזיה ומאיימת על פרנסתם של אלפי שכירים, עשרות אלפי ספקים ועובדים חיצוניים, ושבעה מיליון צופים. הוא היום בו הודיעה מועצת הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו - הגוף המפקח על שידורי הטלוויזיה המסחרית בארץ, על תוצאות מכרז ערוץ 2 החדש.
"קשת" ו"רשת", שזכו במכרז, חלצו את הפקקים מבקבוקי השמפניה בערב הזכייה. רגע לאחר שהסתיימה הצהלה, עלתה במה שמכונה "תעשיית הטלוויזיה" ובכלי התקשורת שסיקרו את המירוץ למכרז, השאלה מתי יכירו הזוכות בכך שההתחייבויות המופלגות שלקחו על עצמן אינן ריאליות, ומתי יפנו לגורם שאחריו חיזרו בלהט כה גדול, ויבקשו שישחרר אותן מהחוזה עליו חתמו. טוב, לא מהחוזה כולו. ממספר סעיפים בו. הסעיפים הבעייתיים. ואם לדייק: בפרשנות לסעיפים.
הרשות השנייה, הצלע השלישית במחול המשוגע הזה, אולי לא חשה אז שהמכרז שניסחה בעייתי, אבל היום כמעט שאין חולק על העובדה שהוא מסורבל, לא מעודכן וסובל מכשל התאמה למציאות של פעילות בשוק תחרותי, וממנגנוני אכיפה ופיקוח הנושקים לעתים לפארסה ממש. המכרז הפך אבן ריחיים על צווארה של התעשייה כולה. הוא מונע רפורמות בשוק המדמם, מסכל יוזמות ומהלכים לחילוץ השוק מהבוץ, ומוסכם על כולם שאינו מתאים לימינו.
את המשפט הבא, שנשמע כבר בלשון רפה על ידי גורמים בתעשייה (בכל זאת, לשני הצדדים לא נעים להודות בטעותם), לא אמרו השבוע הזכיינים אלא יו"ר מועצת הרשות, נורית דאבוש. "שיטת
יו''ר מועצת הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו - נורית דאבוש
הזיכיונות פשטה את הרגל", אמרה ובאותה נשימה קבעה ש"מעבר לשיטת רישיונות בטלוויזיה הוא חובה". במושגים של תעשיית הטלוויזיה המסחרית בישראל מדובר ברעידת אדמה של ממש. הפעם הראשונה בה הגורם הממונה מטעם המדינה על פיקוח וניהול התעשייה כולה, מטיל ספק במהלכי הכנסת ויותר מכך - בהחלטות שקיבל הוא עצמו. אלה דברים אמיצים. אלה דברים מפוכחים של הגורם שהחליט להיות המבוגר האחראי ולהודות בפה מלא: משהו בסיסי דפוק בכל העסק, והמשהו הזה הוא שיטת המכרזים.
על רקע המשבר הכלכלי העולמי הופכות השגיאות שבמכרז וברגולציה, גורליות ממש. כך לגבי ערוץ 10, שעתידו תלוי על בלימה, כך בנוגע למאבק היוצרים ולסיכוייו של גוף תוכן טלוויזיוני להמשיך לחיות, וכך באשר לסיכויי הישרדותם של "רשת" ו"קשת". שורה תחתונה: פשיטת הרגל, הרגולטורית והמסחרית, כבר כאן.
המפגש שמתועד בדפים אלו התקיים ביום שלישי. משתתפיו הם הדמויות הבולטות כיום בתעשייה והגורמים החשובים בסימון גזרת הסכסוך וגם בדרך ליישובו. מנכ"ל "קשת", אבי ניר, מנכ"ל ערוץ 10 מזה חצי שנה, יוסי ורשבסקי (לפני כן מנכ"ל עיתון "הארץ"), ונורית דאבוש, יו"ר מועצת הרשות השנייה מזה שלוש שנים.
החוליה החלשה
מבט חטוף על שהתחולל בזירה בחודשים האחרונים יעלה לזיכרון את פרשת ערוץ 10 שכמעט נסגר, הסדר היוצרים עם הזכייניות שיכול היה לפתור חלק מהבעיה, אך נדחה, ביטול סיטוני של הפקות מקור (עשרות הפקות מוקפאות, לדברי ארגוני היוצרים), דבר שהביא להשבתת שוק הטלוויזיה לכמה ימים ולתהליך מתון לשינוי חוקי הרגולציה, שעדיין מתנהל. בכל שוק טלוויזיה נורמלי, אירועים כאלה מספיקים לעשור, בישראל הכל נדחס לפרק זמן של שלושה חודשים בקירוב. שוק אינטנסיווי הוא שוק הטלוויזיה המסחרית. אינטנסיווי מאוד.
אבי ניר, מה לעזאזל קורה לתעשיית הטלוויזיה בחצי השנה האחרונה?
ניר: "זה מצב קיצוני, או התלכדות של כמה תהליכים, חלקם בתעשייה עצמה וחלקם מחוץ לתעשייה, שהגיעו לנקודת רתיחה. משהו בסיסי לא עובד בתחום הטלוויזיה המסחרית. מקבילית הכוחות לא בנויה נכון. במקבילית הזאת, שהקודקודים בה הם גודלו של שוק הפרסום, ההוצאה לתוכן של השחקנים שמשתתפים בו, עוצמת התחרות, העוצמה והרזולוציה של הרגולציה - התמהיל לא נכון. כל המערכת הזאת, שמתייסרת כבר כמה שנים, כשאתה מחבר את זה עם משבר כלכלי, ועם פקיעת מועד הזיכיון של ערוץ 10 - נוצר באמת סיר לחץ".
האם אחד מגופי הטלוויזיה המסחרית בארץ אכן עומד להיסגר?
יוסי ורשבסקי: "אנחנו נמצאים בסד לא פשוט, אפילו לא אפשרי, בין המשך החיים הרגילים עד תום הזיכיון שלנו ב-2010, לבין הרצון שלנו להאריך את הזיכיון ואחרי זה לקבל רישיון. אני בא משוק העיתונות, שהוא לחלוטין לא מפוקח, והנושא הרגולטורי הוא חדש בשבילי, ולפעמים בלתי אפשרי. קשה לי מאוד להסתגל לפיקוח ההדוק ואני מרשה לעצמי להגיד ליד נורית (דאבוש), שהוא לא יעיל, לא נעים ולא נחוץ".
יש מקום בשוק קטן כל כך לשני ערוצים ולשלושה גורמים? אפשר בכלל לחתור לרווחיות?
ורשבסקי: "בהגדרה הנוכחית, בלתי אפשרי לקיים שני ערוצי טלוויזיה מסחריים. אני מסופק אם גם ערוץ אחד שיישאר - אם יעמוד בכל הכללים ובכל ההתחייבויות - יוכל להרוויח כסף. יהיה רע מאוד למדינת ישראל אם יהיה בה רק ערוץ מסחרי אחד וחברת חדשות אחת. היות שהמצב הוא בדרך ללא מוצא, אני חושב שצריך לחכות לממשלה החדשה ולקרוא לשר התקשורת לשנות את הכללים. במצב הנוכחי, גם אם יאריכו לנו את הזיכיון, אני לא משוכנע שבעלי המניות יוכלו להמשיך, כי מדובר פה על הפסדים שוטפים גדולים מאוד".
הרי הלכתם למכרז והתחייבתם על דברים שהיו ידועים לכם, ובוקר אחד התעוררתם והודעתם, "אנחנו לא יכולים ככה". תסלחו לנו, אבל זה נשמע לא רציני.
ורשבסקי: "יש אווירה ברחוב, כאילו אנחנו מבקשים מהממשלה שתתמוך בנו. זה מגוחך. אנחנו לא מבקשים כספים או תמיכה. אנחנו מבקשים לשדר פחות סוגה עילית, אנחנו מבקשים לשלם פחות דמי זיכיון. דמי זיכיון זה לא איזה תשלומים שמשלמים לממשלה, זה מה שאנחנו משלמים לגוף שמפקח עלינו. יושבים 60 פקידים שמקבלים מאתנו משכורת, שצריכים לייצר לעצמם עבודה. מציקים לנו ברמה יומית, ברמה של להזיז פרסום מפה לשם, 'למה פה יש מקבץ (פרסומות) אחד ושם שלושה' - דברים הזויים לחלוטין, ואנחנו משלמים על זה 25 מיליון שקל לשנה".
ארץ נהדרת
זכותם של הערוצים 2 ו-10 לשדר מוגבלת כיום, ותחומה בזמן. הזיכיון של ערוץ 10 יפקע בתחילת השנה הבאה, אם לא יוחלט להאריכו בשבועות הקרובים. ערוץ 2 ימשיך לפעול במתכונתו הנוכחית, על פי תנאי המכרז, עד 2015. במשך כל תקופת השידור מופעלת על הערוצים בקרה - רגולציה - שמטרתה להבטיח איכות. אלא שהדרך להבטחת האיכות, עומדת כבר תקופה ארוכה תחת ביקורת.
מנכ"ל ערוץ 10- יוסי ורשבסקי
מכרז ערוץ 2, למשל, מחייב את הזכייניות להשקעה גבוהה במה שמוגדר "סוגה עילית". אלא שבשונה ממקבילותיה בעולם, הגדילה הרגולציה וקבעה גם כמה כסף יושקע בכל תחום בסוגה - דרמה, דוקומנטרי וז'אנר "מיוחד". המשמעות היא, שגם אם הסכום הכולל תואם את המחויבות בחוזה, אם לא הושקע די כסף בתת-ז'אנר זה או אחר, נחשבות הזכייניות לפורעות חוק. נושא זה הוא מוקד לאינספור התנצחויות בין הרשות ובין הזכיינים, גם במפגש הזה.
"המועצה עובדת בגבולות גזרה מאוד ברורים שהם החוק", אומרת נורית דאבוש. "יש פה איזשהו תסכול, כאילו שהרגולציה היא אבי אבות הבעייתיות וזה לא המצב. מי שהצביע על העובדה שיש בעיה בחוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו, זו אני, כיו"ר המועצה. צריך לקחת את החוק הזה, שחוקק בשלהי שנות ה-80, ולהגיד 'רבותי, השתנה פה משהו'".
אבל בינתיים מתייחסים לזכייני ערוץ 10 ו-2 כאל עבריינים שלא עמדו בהתחייבויות.
דאבוש: "זכייני ערוץ 2 ו-10 עמדו בהוצאה המחויבת לתוכן. כל מה שהם התחייבו בעניין הזה, הם העבירו לתעשייה".
אז אנחנו בגן עדן?
דאבוש: "אנחנו לא בגן עדן. יש פה מחזה אבסורד. בסופו של דבר, שוק היצירה הישראלי קיבל מה שרשת וקשת התחייבו במכרז ומה שערוץ 10 התחייב. הקרב עם הזכיינים מתנהל על התוכן. האם, כשאבי ניר מפיק את 'האח הגדול', או כשיוסי ורשבסקי רוכש את הזכויות של 'הישרדות' - האם זו הוצאה לשידורים שאנחנו רוצים לראות כמותה יותר ויותר?"
ניר: "לא על זה הוויכוח".
דאבוש: "הוויכוח הוא לאן הולך הכסף".
ניר: "הוויכוח הוא על הסיווג של 'ארץ נהדרת'. את אומרת שארץ נהדרת לא תואם את הקריטריונים שלך לתתי הז'אנרים בתוך הסוגה העליונה - אף אחד לא טען את זה לגבי 'האח הגדול'. אחרי המכרז, ההוצאה להפקה מקורית עלתה בצורה דרמטית. סך ההוצאה של קשת על ז'אנר עליון עומד במה שקשת נדרשה. הפער בינינו עומד על סיווג של תוכנית או שתיים בשנת 2007, בעיקר ארץ נהדרת. מה שהציבור רוצה זה טלוויזיה טובה, ברמה גבוהה. הוא רוצה שהיוצרים שלו והיצירה העברית יקבלו את ההזדמנות לעשות דברים טובים בטלוויזיה".
אז איפה הבעיה?
ניר: "הבעיה היא שאנחנו המקום היחיד בעולם שיש בו רזולוציות ותתי-רזולוציות ברגולציה. אין בעולם עוד מקום כזה. פה ושם בתוכניות לילדים, יש קווים אדומים על שפה בוטה, על סקס - זה תפקידה של הרגולציה".
הטענה העיקרית היא שבמקום דרמות, אתם מעדיפים להפיק כוכב נולד והישרדות. אתם פוגעים ביוצרים ומתעלמים מההתחייבויות שלכם במכרז.
ניר: "הנתונים מראים שגם בדרמה היה גידול חד בשלוש השנים האחרונות. גידול חד".
אז מה רצו מאות היוצרים שהפגינו מתחת לבניין קשת בשבוע שעבר?
ניר: "אני חושב שאם האנשים האלה יבדקו כמה כסף יצא ליצירה המקורית וכמה כסף יצא לז'אנר העליון, הם יראו שלא כל הסיבות שהם חושבים שהם מפגינים בגללן נכונות".
דאבוש: לשיטתך לא צריכה להיות רגולציה?
ניר: "הרגולציה היא לא שחקן מהותי בכל העולם. צריכה להיות רגולציה, אבל ברגע שהרגולציה היא שחקן אקטיווי מדי בתוך המגרש, נזקה גדול מתועלתה".
דאבוש: "אבי, עם הרגולטור ובלי הרגולטור היית עושה ארץ נהדרת, כי ארץ נהדרת היא תוכנית שבסופו של דבר היא כלכלית, בוא נודה".
ניר: "ארץ נהדרת שודרה בינואר, כשהכנסותינו ירדו ב-50%. היא שודרה בינואר כי היא היתה חשובה לשידור בישראל, לא כי רגולטור ביקש מאתנו. הוא לא יבקש מאתנו, כי הוא לא מכיר בארץ נהדרת. אבל ההחלטה שלנו היתה, את התוכנית הזאת, שהיא תוכנית יקרה ומאוד מאוד מושקעת - כן לשדר".
הרי הבעיה העיקרית היא שדרמות בפריים-טיים אינן רווחיות, בגלל רייטינג נמוך יחסית ובגלל מיעוט התוכן השיווקי, והזכיינים מנסים לכלול יצירות רווחיות בסוגה העילית.
ניר: "אני כופר באקסיומה הזאת שדרמה לא רווחית. בארצות הברית, הדרמות מובילות את הצפייה. למה שאנחנו לא נצליח בזה? ז'אנרים עולים וז'אנרים יורדים. אתה מצליח בתוכנית מסוימת, אתה עושה ממנה יותר. אתה נכשל בתוכנית מסוימת, אתה עוצר אותה. הדבר העיקרי שאנחנו מבקשים, זה גמישות לבחור באיזה ז'אנר".
כמה דרמות יש לך כרגע בקנה?
ניר: "לא מעט. מספר גבוה".
דאבוש: "אני קצת מופתעת. אם באמת זה מה שאתה מציג, אז הכל בסדר ורק אנחנו - איזו חבורה של אנשים, הזויה - מסתכלת על המספרים ולא מבינה מה קורה? קבוצה של אנשים מקבלת ביקורת על זה שיש הצפה של ריאליטי בפריים-טיים - וזה קורה במדינה אחרת? הרי הרגולציה יונקת את עבודתה היומיומית והשגרתית מהחוק. החוק הזה צריך להשתנות, אבל עד שהוא ישתנה, אין ברירה".
ואולי זו הבעיה. גם כשנעשים צעדים, קידומם נעצר, אם בשל הוראות החוק או בגלל אי הצלחה לקדמם במישור הפרלמנטרי. התוצאה היא צוואר בקבוק שאת לחציו לא ניתן לשחרר. כך למשל, בשאלת התוכן השיווקי, שההגדרות בחוק באשר אליו מסנדלות את הזכייניות, מספרת דאבוש: "כינסנו ועדה שבראשה עמד פרופ' אסא כשר. יש כללים מנחים והמועצה אישרה אותם. זה היה פותר לקשת לפחות 50% מההפרות שהיא מקבלת. הגענו עד לוועדת הכלכלה של הכנסת, שהחליטה לא להתיר. אז מה אתם מצפים? שהרגולטור יגיד: 'או-קיי, ניקח את דו"ח אסא כשר וניישם אותו על אף שהמחוקק אמר שאסור ליישם אותו'? אני לא מצליחה להבין".
המרוץ למיליון
בינתיים המסקנה המסתמנת היא ששיטת הזיכיונות צריכה לחלוף מן העולם. זו בוודאי הפעם הראשונה שגם הרגולטור, נציגת המדינה, מצטרפת לקולות שהלכו והתגברו לאחרונה, ומודה בכך בפה מלא. באחרונה מקיימת מועצת הרשות הליך מואץ שזכה לכינוי "מיקוד הרגולציה" - להפחית את הביקורת על הזכייניות. הפיקוח החדש יהיה כללי יותר, אך הסעיפים שיישארו בו יהיו חדים יותר.
מנכ"ל זכיינית ערוץ 2 "קשת" - אבי ניר
התהליך, שיש בו הודאה אלגנטית בבעייתיות המכרז הקיים, אמור להימשך לפחות כמה חודשים, אך ייתכן שבפני הרשות עמדה אפשרות פשוטה בהרבה. לפני כשנה, היוצרים והזכיינים הגיעו ביניהם להסכם "עוקף רגולציה", שקבע הגדרות קולעות יותר לסוגה עילית, ואת הסכומים שיושקעו בה. אילו היה מתקבל ההסכם, קרוב לוודאי שכמה מאירועי השבועות האחרונים היו נמנעים.
אם היתה הסכמה על הסכם היוצרים, למה לא הלכתם למחוקק וביקשתם "אני טובע, הנה הפתרון שלי, תעזור לי להעביר אותו"?
דאבוש: "הסדר היוצרים רק מכסה פינה אחת. במיקוד הרגולציה אנחנו הולכים על תוכנית הרבה יותר גדולה. מדברים על כשל שוק של דרמה ותעודה? בעיני, כשל השוק הוא בתוכניות המועדפות, המתייחסות לפריפריה, שהם ויתרו עליהן כלאחר יד. אף אחד לא פסל את האפשרות לבקש שינוי חקיקה".
אז זה הכיוון?
דאבוש: "יכול להיות. אגב, הגורם הראשון שאמר שצריך לשנות את השיטה מזיכיונות לרישיונות, היתה מועצת הרשות השנייה. גם אנחנו מתוסכלים. מה אתם חושבים, שאותי מעניין לשלוח לכם את המכתבים האלה? אני והחברים שלנו באנו למועצת הרשות השנייה, כדי להביא את ה'אני מאמין' שלנו. זה הפיקדון שקיבלנו. צריך לעשות שינויים בחוק הרשות השנייה? בבקשה, גשו למחוקק".
ורשבסקי: "מה זה 'גשו'? את יו"ר הרשות. הכשלים האלה, את יודעת שהם קיימים? את צריכה לבוא ולהגיד".
דאבוש: "אמרנו".
ורשבסקי: "אני רוצה לחזור להסכם היוצרים, שלדעתי הוא מהפכני. לממונה על ההגבלים העסקיים היו הערות לגבי שני סעיפים, שאפשר היה להוציא אותם ולקבל את ההסכם. אם היינו עושים זאת - לא היינו מגיעים לברוך הנוכחי".
דאבוש: "אנחנו לא הולכים למחוקק לבקש משהו שמנוגד לחוק. קבלת הסכם היוצרים אומרת שכל מה שקשור במכרזים של שני הערוצים - בטל ומבוטל. אנחנו מחזירים את המשאב הזה לציבור, עוברים לרישיונות".
אז מה קרה?
ורשבסקי: "ברשות השנייה יש מועצה ציבורית, שנורית עומדת בראשה, ויש גם את הגוף המקצועי, שלא היה שותף להסכם. אותו גוף הרגיש שההסכם פוגע קצת בסמכויות שלו. הוא התנגד נחרצות ונתלה בחוק. הסכם היוצרים נזרק ונבעט, אבל אם היו רוצים - אפשר היה ללכת ביחד ולשנות את החוק. היינו פותרים הרבה בעיות בתעשייה. אבל מעורבים פה כבוד, משרות ורצון לשליטה, ונורית לא תוכל להכחיש את זה".
דאבוש: "למה לא אוכל? אני רוצה להכחיש את זה".
ניר: "היוצרים אמרו בדיוק את הדבר - אנחנו לא יכולים להתעסק אתכם כל היום בהגדרת ז'אנרים. אנחנו לא יכולים להיות בעולם שבו כל רגע רצים לגננת - מישהו שיושב ורואה סדרות דוקומנטריות ואומר: 'זה היה מצחיק מדי, זה לא דוקומנטרי, זה עצוב, זה כן דוקומנטרי'".
דאבוש: "היה לנו עניין גדול מאוד בהסדר היוצרים, ואמרנו: בואו ננסה להוביל אותו. ואז פנינו לממונה על ההגבלים, שהוציא חוות דעת, בנוגע לשני סעיפים. אפשר היה להוציא את הסעיפים האלה, אבל היועץ המשפטי של הרשות השנייה הבהיר, שההסכם רחוק באופן משמעותי מהחובה המכרזית, והמועצה הציבורית לא יכולה לקבל אותו. הסדר היוצרים לא נבחן ולא התקבל על ידי מועצת הרשות השנייה מטעם אחד ברור: זאת עבירה על החוק. במקום זאת, הלכנו למקום אפשרי, של מיקוד הרגולציה, שעונה על כל הסעיפים שבהסדר היוצרים".
בתגובה לדברים האלה מסר מנשה סמירה מנכ"ל הרשות השנייה (שהיא הגוף הביצועי של הרשות) ש"הצעת היוצרים נתנה מענה חלקי וחרגה מהמסגרות שנקבעו במכרז ובחוק". לדבריו, מבחינה משפטית לא היה ניתן להיענות להצעת היוצרים למחיקת חובות העבר של הזכייניות.
ניר: "הרשות והמועצה מנסות לפעול בתוך המגבלות של הרגולציה, לטעמי לאט מדי, אבל שתיהן סבורות שהשיטה הנוכחית של הזיכיונות..."
ורשבסקי: "פשטה את הרגל".
דאבוש: "המועצה בראשותי אמרה את זה בחמש-שש הזדמנויות שונות".
אז מה את עושה?
דאבוש: "המעבר לשיטת רישיונות הוא חובה. הזכיינים עובדים במערכת פרטית, שלגמרי מנותקת מכבלים שאנחנו מחוברים אליהם כמערכת ציבורית. אפשר יהיה לעבור לעידן של רישיונות רק ב-2014. זה לא זבנג וגמרנו, כי צריך לקבוע את תנאי הסף לקבלת הרישיון - האם למי שיקבל אותו צריכה להיות חברת חדשות, למשל? בכל מקרה, כולם הולכים ל-2014, שאז ערוץ 2 וערוץ 10 מסיימים את תקופת הזיכיון שלהם".
הישרדות
עד הגאולה - לפי דאבוש בעוד חמש שנים - ארוכה הדרך. היא ארוכה במיוחד לערוץ 10, שעשוי להתבונן בכל זה כשמסכו חשוך. השבועות הבאים, בהם יימשך המשא ומתן להסדר חובותיו, קריטיים לקביעת עתידו ואם לא יושג הסדר, עשויה הרשות השנייה לפרסם מכרז לבחירת זכיין חדש. לדברי דאבוש, עמד ערוץ 10 בשנים האחרונות בהתחייבויותיו הכלכליות, אבל "יש חובות עבר משמעותיים".
לפי דאבוש, ניתן היה לחסוך את הדרמה, מפני שהפתרון הונח על השולחן מבעוד מועד - ונדחה. הפתרון המדובר הוא דו"ח שחיברה חברת מועצת הרשות, רחל תורג'מן, שהמליץ להאריך את זיכיון הערוץ, שבתורו יחזיר את חובות העבר שצבר. דאבוש טוענת, שהדו"ח "הקדים את זמנו. כל מי שהלכנו אליו - המחוקק, ערוץ 10 וארגוני היוצרים - התנגד לדו"ח. המחוקק היה צריך להרים את הכפפה. להבין את החשיבות הדמוקרטית ולקרוא את המפה הכלכלית. ברגע שהמחוקק אמר 'לא', חזרנו לנקודת ההתחלה".
ורשבסקי, ערוץ 10 יצא לדרך עם הבטחה. בחלוף שבע שנים אנו מוצאים עצמנו עם "הישרדות 2", עם תחקיר רכילות על חיים רביבו ועם פריים-טיים הפוך ממה שהתכוונו.
ורשבסקי: "השוק בישראל כל כך קטן, שבטלוויזיה אי-אפשר להתפרנס מנישה, אלא צריך ללכת למאסה. היו טעויות, אבל אנחנו מסוגלים לייצר לוח שידורים סביר. מה טוב ומה לא טוב - זה הציבור קובע. אנחנו נמצא את דרכנו ואני מקווה שיהיה פה משטר של רישיונות, כי הבעיה האקוטית היא הזיכיונות".
מה תעשו, אז שאתם לא יכולים לעשות היום? יהיה הסכם חדש, אתם תבטיחו אלף הבטחות - ואחרי שתזכו תגידו שמצב השוק והנסיבות לא מאפשרות לכם לעמוד בהתחייבויות.
ורשבסקי: "במסגרת הנוכחית, אני לא חושב שבעלי המניות ירצו להמשיך לשדר בהארכת זיכיון. הם יוותרו וייתנו את המפתחות למישהו אחר, כי אין היתכנות כלכלית".
דאבוש: "לא שמעתי בעבר אמירה שבעלי המניות עומדים לסגור. שמעתי משהו אחר - שהם מתכוונים לשלם את חובם ולהגיע להסדר עם האוצר על חלק ממנו".
ורשבסקי: "לא אמרתי שלא נסדיר את חובות העבר. אבל אם לא יהיה שינוי דרמטי בהסדרה, בעלי המניות לא ימשיכו. אני אומר את זה בשמם ועל דעתם".
שתולים
ובכל זאת, נותר סימן שאלה קטן: ערוץ 10, לפי נתוניו, הפסיד בשנות קיומו 1.2 מיליארד שקל. ב-2008 ובשנה הנוכחית, צפויות זכייניות ערוץ 2 להפסיד עשרות מיליוני שקלים.
נניח שהוצאנו את הרגולטור מהמשוואה, מה אז? תתחילו לספור דולרים?
ורשבסקי: "זה היה מקל מאוד. זה יאפשר לי להחליט שבמקום מסוים אני רוצה תחקיר ולא דרמה, ובמקום השני אני רוצה לעשות דרמה ולא תעודה. זה יאפשר לי לשחרר כוח אדם שמתעסק עם הרשות השנייה ולחסוך כסף שאני משלם להם על הפיקוח. העיתונים הם גופים לא מפוקחים ואני לא רואה בעיתונים הגדולים תמונות פורנוגרפיות ודברים שהרשות מתנגדת להם. אני לא רואה מודעה בכל עמוד. כל זה בלי פיקוח. השוק קובע את הכללים".
ניר: "אף אחד לא מבטיח לנו שום הכנסה. זה יאפשר דרגות חופש, יכולת להתמודד עם מציאות משתנה. אגב, הכלי העיקרי של ההתמודדות שלנו הוא תוכניות מקור. לפני 15 שנים, כשהתחיל ערוץ 2, היה אחוז נכבד של רכש. הרכש נעלם מערוץ 2 וגם מערוץ 10. הרגולציה של היום מניחה שאין לנו לב וריאות. האנשים שעוסקים בטלוויזיה הם בטח לא מלאכים, אבל הם מבינים שיצירה מקורית זו הדרך להצליח בעסקים וגם להגיע לציבור".
דאבוש: "נקלענו לנקודת זמן קריטית בשוק הטלוויזיה בישראל, כי אי אפשר לדחות יותר את ההחלטות שעומדות לפתחנו. מועצת הרשות השנייה צריכה לקבל החלטות ואם זה לא בסמכותה, המחוקק יצטרך לקבל החלטות. אם זה לא בתחום המחוקק, אז יכול להיות שצריך ללכת לרשות המבצעת. השוק נמצא בנקודה שאין לנו ברירה, צריך לקבל החלטות".
בכירי תעשיית הטלוויזיה בפאנל "הארץ": נמצא פתרון מוסכם למשבר. אבל הוא בלתי ישים, לפחות לא כרגע
גילי איזיקוביץ'
6.3.2009 / 8:04