שלד הברזל של האיחוד: האם הברית הכלכלית בין צרפת לגרמניה נסדקת?

פעם כשאירופה נקלעה למשבר, הצרפתים והגרמנים הסתודדו יחדיו ונרתמו למצוא לו מוצא. במהלך השנים שתי האומות לא היו תמימות דעים בנושאים רבים אולם מציאת הפשרות היתה חלק מטקטיקה הכרחית להמשך קיומה של האחדות האירופית. לכאורה, ההתרסקות הכלכלית העולמית יכלה להיות עבור שתי הממשלות הזדמנות פז להפגין את הגיבוי ההדדי ביניהן, אולם לאחרונה נראה כי המציאות בשטח מוכיחה ההפך.



קנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל, הנאבקת על עתידה הפוליטי בימים אלו, לפני בחירות כלליות במדינה, סבורה שהאיחוד האירופי לא צריך לצאת מגדרו כדי להיחלץ מהבוץ, ולדידה עדיף לטפל בחוב הציבורי התופח למימדי ענק והאינפלציה הנובעת ממנו. מולה עומד הנשיא הימני סרקוזי שמעוניין במגננה על הכלכלה ביבשת והגדלת המעורבות הממשלתית.



הקנצלרית, שלפחות על פי הסקרים עומדת להמשיך ולשלוט ביד רמה במדינה גם לאחר הבחירות, נוקטת כעת במדינות שיזם בעבר קאנצלר שמרני אחר, הלמוט קול – היא כורתת, מאחורי גבו של סרקוזי, בריתות עם מדינות קטנות, בינוניות אבל בעיקר ידידותיות, ובכך כמובן גם תוקעת סכינים קטנות אך כואבות בגב הנשיא הצרפתי.



על פי הדלפות שפורסמו מפי דיפלומט סקנדינבי, חלום הבלהות של הגרמנים הוא שמדינות השייכות לגוש היורו יאיימו שלא יוכלו לעמוד בפירעון חובותיהן ויצמידו סכין לצוואר המדינות העשירות בגוש, כדי שיחלצו לעזרתן.



מרקל, הם טוענים, לא מתכוונת לתת לזה לקרות ופתחה בקמפיין אישי לבלום את השפעתה של צרפת ומדינות המצדדות בעמדתה, בהן גם אירלנד, יוון, איטליה, ספרד ופורטוגל, החברות בגוש היורו, שחובן הציבורי הוא מהגבוהים ביותר.



הבעיה של מרקל היא שמרבית חברותיה נמצאות בצפון אירופה, ולדאבונה למרות ששוודיה, פינלנד, דנמרק, הולנד, לוקסמבוג וצ'כיה כבר החלו במדיניות כלכלית מחמירה ושליטה בחובן תוך כדי הפרשות כספים לחשבונות חיסכון, רוב ידידי מרקל אינם משתייכים לגוש, למעט הולנד פינלנד ולוקסמבורג.



הנשיאה הגרמנית שהתמרמרה על התעקשותו של סרקוזי לנשקה בכל מפגש ציבורי ביניהם, מקבלת לעת עתה שבחים על מדיניותה על פי אינטרסים לאומיים, אבל מול אלו, מדינות דרום אירופה מלגלגות על ידה הקמוצה וכיסה החתום, והצרפתים? הם יכולים רק להתפלל שהפור יפול לטובתם, בראש וראשונה בבחירות ההולכות וקרבות בגרמניה.



ככל שהמשבר העולמי הולך ומחריף, אחד האסונות הגדולים ביותר שיכולים לקרות כעת הוא שאחת ממדינות האיחוד, כזו שכלכלתה שברירית יותר, תקרוס. חוקי האיחוד אמנם מקבעים בחוק את העזרה ההדדית אליה מחויבות שאר החברות בו, אבל במידה והדבר יקרה, זה יהיה באמת המבחן האולטימטיווי למדינות האירופיות.



הכותב ארז פריש הוא אנליסט מט"ח בכיר בחדר המסחר של פינוטק בלונדון