לשים את המפתחות על שולחן העובדים

אפרים דוידי מציע למנהלי "עוף העמק" ללמוד מעמיתיהם בעולם ולתת לעובדים לנהל את המפעל. גם העובדים בארץ למדו לסרב לשלם את מחיר הניהול הכושל ולהלחם על מקום עבודתם

אפרים דוידי

הנהלת משחטת "עוף העמק" ברמת ישי מינתה בסוף השבוע מנכ"ל מיוחד, שהודיע לעובדים על הפסקת העבודה במפעל החל מהבוקר. זאת, בשל כוונת ההנהלה לסגור את המשחטה בימים הקרובים ולפטר את 200 עובדיה. בתגובה הודיעו העובדים שהם מתכוונים לחסום את שערי המפעל בכלובי עופות ולהתבצר בו, להבעיר צמיגים ואף ללון במשמרות במפעל בימים הקרובים ולקיים פעולות מחאה.

משחטת "עוף העמק" הינה בבעלות 14 קיבוצים ומושבים. בעקבות המיתון והירידה במכירות, הצטברו הפסדים כבדים, והעובדים לא קיבלו את שכר חודש ינואר. באחרונה אף עברה המשחטה לעבוד במתכונת של 3 ימים בשבוע. אחד מראשי ההסתדרות באזור הדגיש כי "נראה שההנהלה מעונינת לסגור את המשחטה ולפטר את העובדים. ההנהלה דחתה בימים האחרונים כל ניסיון לקבלת הלוואה ואף אינה מעוניינת להזרים כספים. ההנהלה מעוניינת במשקיע שייקח עליו את כל האחריות והחובות מבלי להשתתף בנטל. זה נראה בלתי אפשרי וזה חסר אחריות כלפי העובדים".

נשמע מוכר? הרי דבר דומה קרה לפני חודשיים עם מפעל אחר: "פרי גליל". גם ב"פרי גליל" הסיפור הסתכם בשלושה משפטים: ניהול כושל וצבירת חובות, משבר כלכלי ולחץ של הבנקים והנושים. אבל נדמה כי הסיפור של "פרי גליל" דווקא שונה ממפעלים שנסגרו בפריפריה בשנה האחרונה (כגון "בגיר" בקרית גת בשנה שעברה). זאת, כי ב"פרי גליל" העובדים החליטו שאין הם מוכנים להשלים עם הסגירה ואובדן מקום עבודה והסבירו להסתדרות הישנונית, שלא מספיק לנהל מו"מ על גובה הפיצויים (ע"ע מפעל "בגיר") אלא צריך לנהל את המערכה על שמירת מקום העבודה – כל מקום עבודה. בייחוד בעת משבר קפיטליסטי ההולך ומעמיק, בישראל ובעולם כולו.

לצערנו, ההסתדרות מבינה לאט, לאט מדי. היא לא מבינה, למשל, מה שהבינו איגודים מקצועיים באירופה ובארה"ב (כן, בארה"ב הקפיטליסטית!) שמאבק על שמירת מקום העבודה הוא העיקר. יתרה מזאת – בעולם הבינו גם, כי בעת מצוקה יש לשקול בחיוב העברת המפעל לידי העובדים. להקים קואופרטיבים במקום שבו המעסיקים (ובמקרה של "עוף העמק" המעסיק הוא לאו דווקא פרטי – אלא קיבוצים ומושבים!) לא רוצים להמשיך להחזיקו.

עוד בוואלה!

באנו לחגוג באשקלון עם מסעדת כולנו

יוליה פריליק-ניב
לכתבה המלאה

בעולם מתנהגים אחרת

כאמור האיגודים המקצועיים נוהגים אחרת בעקבות העמקת המשבר הקפיטליסטי. בארצות הברית בתחילת ינואר ולאחר שהשיגו את כל הדרישות, עזבו מאות פועלים את המפעל "רפבליק ווינדוס אנד דורס" לייצור חלונות ודלתות בשיקגו, בו התבצרו שבוע ימים. על הפסקת ההתבצרות הוחלט ברוב גדול באסיפת של הפועלים. יו"ר האיגוד במפעל, מסר כי הושג הישג היסטורי, ודווקא בעת משבר. גם יו"ר האיגוד בחוף המערבי, קרל רוזן, הדגיש "את התקדים שקבעה קבוצת עובדים הנחושה להגן על זכויותיה".

התבצרות פועלים במפעל היא צעד לא אופייני במאבק המעמדי בארה"ב. אמנם באמריקה הלטינית, ובייחוד בארגנטינה, נרשמו בשנים האחרונות מאות מקרים של פועלים, המתבצרים במפעלים בעת משבר, ולא רק כדי להבטיח את הפיצויים, אלא כדי להפעילם מחדש בבעלות קואופרטיבית. אבל בארה"ב לא נרשמו התבצרויות מאז המשבר הכלכלי הגדול בשנות ה-30 של המאה שעברה.

מאות המפוטרים החליטו להתבצר במקום עבודתם במחאה על סגירתו הפתאומית ובדרישה לקבל את שכרם. מחאתם הובילה פוליטיקאים רבים להגיע לשיקגו, וגם הנשיא הנבחר ברק אובמה הביע תמיכה במפוטרים. המפעל נסגר ללא התרעה, לאחר שבעליו, ריצ'רד גילמן, הודיע לפועלים הנדהמים, כי בנק אוף אמריקה ביטל את קו האשראי של החברה. 250 הפועלים, שלא קיבלו לא את משכורתם האחרונה ולא פיצויי פיטורים, התיישבו בתגובה על רצפת המפעל בדרישה, כי החברה ובנק אוף אמריקה יעמדו בהתחייבויותיהם וישלמו להם את שכרם.

האיגוד המקצועי, המייצג את עובדי המפעל, מסר, כי הפועלים דרשו תשלום הודעה מוקדמת של 60 יום לפני הפיטורים ו"חבילת פיצויים הוגנת". לדברי הפועלים, מנהלי המפעל נתנו להם התרעה של שלושה ימים בלבד לפני שעבודתם הופסקה. מחאת העובדים בשיקגו הפכה אחד מסמליו של מאבק העובדים מול המשבר הכלכלי בארה"ב, שגרם עד כה לאובדן של יותר משלושה מיליון משרות ולעלייה חדה בשיעור האבטלה.

הכומר ג'סי ג'קסון הגיע לאתר המחאה והביע תמיכה בעובדים. הוא אמר, כי מצוקתם מהווה הוכחה לכך שתוכנית החירום הכלכלית בסך 700 מיליארד דולר, שאישר הקונגרס באוקטובר, מסייעת רק לכרישי וול סטריט ולא לאנשים הפשוטים.

העובדים בשיקגו היו נחושים להיאבק על מקום עבודתם וניצחו. הם קיבלו את כל זכויותיהם ועוד סוכם על הקמת קרן, בסיוע הבנקים המלווים של המפעל, כדי להפעילו ואף להקים במקום קואופרטיב בניהול העובדים. כך היה בשיקגו בדיוק באותם הימים בהם עובדי "פרי גליל" כתבו למנכ"לית בנק לאומי והתחננו להציל את המפעל. ב"עוף העמק", בינתיים, מתחננים הפועלים בפני הרשויות והמעסיקים להצלת מקום עבודתם. לא עדיף, כמו במקרה של העובדים בשיקגו, שהעובדים ינהלו את המפעל בעצמם ועבורם?

ד"ר אפרים דוידי הוא המנהל האקדמי של המכללה החברתית-כלכלית.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully