המבוגר האחראי באירופה : גרמניה לא רוצה לשפוך כסף על הכלכלה

הראלד טריביון



>> בגרמניה, כמו במדינות רבות ברחבי העולם, מתנהל כיום דיון ציבורי טעון בשאלה כיצד להתמודד עם המשבר. גרמניה, הכלכלה הגדולה באירופה, משמעותית לניסיונות אירופה ליצור חזית מאוחדת לטיפול במשבר, וכן לכל ניסיון עולמי נרחב יותר. אך אירופה, וגרמניה בפרט, תופסת עמדה מנוגדת לארה"ב, בייחוד בעניין הרחבת תוכניות תמריצים כלכליות או להתמקד בהגברת הרגולציה על מגזר הפיננסים.

בעוד מנהיגי העולם מתכוננים לפסגת מדינות ה-G20 ב-2 באפריל, שבה יוחלט על תגובה משותפת למשבר הכלכלי העולמי, מתגבר הקונפליקט בין האירופאים, שרואים את הידוק הרגולציה של המערכת הפיננסית כמשימה העיקרית, לבין האמריקאים שמתמקדים יותר באתגרים המיידיים ובמציאת פתרון להאטה הכלכלית ברחבי העולם.



ההבדלים בין האירופאים לאמריקאים בולטים בעיקר בגרמניה, שבה שנים של צמיחה - שנבעה מייצור ויצוא מוגברים - והחשדות בקפיטליזם הפיננסי הביאו להתנגדות למדיניות הקיינסיאנית של הגדלת ההוצאות והגירעונות. בעוד ארה"ב דוחקת במדינות העולם להשקיע מספיק כספים כדי לפצות על הירידה בביקוש - אותה הובילו הצרכנים האמריקאים - גרמניה נצמדת לתוכנית התמריצים הצנועה, באופן יחסי, שאותה אישרה ב-2008.



הממשלה הגרמנית, בראשות אנגלה מרקל, אישרה תוכנית תמריצים בשווי 50 מיליארד יורו, או 63 מיליארד דולר, בינואר. התוכנית קטנה ממה שציפו לה מחוץ למדינה ואף כלכלנים בגרמניה עצמה. "לפי הגישה הגרמנית, יש לחכות ולראות כיצד ישפיעו הצעדים שכבר בוצעו", אומר פטר בופינגר, פרופ' לכלכלה באוניברסיטת וירצברג, המבקר את היסוס הממשלה להגדיל הוצאותיה.



לקראת פסגת ה-G20, מקיימים ראשי המדינות סדרת מפגשים שיסללו את הדרך. ביום חמישי צפויה מרקל להיפגש עם נשיא צרפת, ניקולא סרקוזי, וביום שישי תיפגש עם ראש ממשלת בריטניה, גורדון בראון, בניסיון לגבש עמדה אירופית אחידה. בראון צפוי לנסוע לאחר מכן לארה"ב לפגישה עם נשיא ארה"ב הטרי, ברק אובמה, אך מרקל טרם הצהירה על כוונות דומות.



גרמניה ובריטניה נהפכו לשותפות מפתיעות בעמדה הכלכלית הבינלאומית שלהן. גרמניה קוראת להגדלת הפיקוח על מגזר הפיננסים כבר כמה שנים, אך בריטניה, שרק לפני שנתיים הצטרפה לעמדה האמריקאית בהתנגדות לגישה זו, כעת הצטרפה לצרפת ולגרמניה. "הרפורמות שאני מנסה לקדם עוד מלפני פרוץ המשבר חיוניות כעת. מדובר בהכנסת שקיפות למערכת", אמרה מרקל לפני שבועיים.



הצרכנים לא מרגישים את המשבר



בגרמניה, היעדר ההשפעה המוחשית של המשבר הכלכלי על האזרחים, וכן חוסר אמון בהגדלת ההתחייבויות הכספיות של הממשלה, מחזק את התנגדות גרמניה לעשות יותר - כך העריכו אנליסטים. למעשה, רק בימים אלה נפתח הדיון אם המודל הכלכלי המתבסס רבות על יצוא צריך להשתנות לטובת הביקוש המקומי.



התפתחויות פוליטית בגרמניה הותירו את מרקל עם מעט מרחב תמרון. הבחירות הקרובות בספטמבר, ולכן ניתן להבין למה היא ממאנת לבצע השקעות גדולות בהיקפן. האופוזיציה, הדמוקרטים החופשיים, אותה היא מקווה למשוך לקואליציה שמרנית לאחר הבחירות, תטען כי היא קנתה את קולות הבוחרים. מרקל חווה גם לחץ מצד המפלגה שלה עצמה, שלא תומכת בתוכניות חילוץ והוצאות נרחבות.



הגרמנים תומכים במדיניות החסכנות בגלל ההיסטוריה שלה. חסכונותיהם נמחקו עקב מדיניות שיצרה היפר-אינפלציה בשנות ה-20 של המאה שעברה, והמטבע הגרמני נותר חסר ערך לאחר מלחה"ע השנייה. מאז, המדיניות הכלכלית בגרמניה, לכל אורך הקשת הפוליטית, היא שמירה על יציבות, גם על חשבון הצמיחה או גידול בשיעור האבטלה.



הטענה המרכזית של מרקל בוויכוח היא שאם גרמניה תיאלץ להשקיע סכומי כסף גדולים על תוכנית התמריצים, היא עלולה לגרור אתה את כלל היבשת בטווח הארוך, בשל צבירת חובות כבדים שעשויה לאלצה להעלות מסים. לטענת גרמניה, זהו שיקול שלעתים רחוקות מטריד את האמריקאים.



בד בבד, צעד שכזה עשוי לעודד מדינות פזרניות יותר, כמו יוון, איטליה וספרד, להימנע מקבלת החלטות קשות שיאפשרו להן לצמצם את גירעונותיהן, כפי שעשתה גרמניה בשנים האחרונות.



על פניו, נראה שגרמניה ספגה מהלומות קשות מהמשבר - הממשלה צופה כעת ירידה של 2.25% בתמ"ג ב-2009 - הצמיחה השלילית הגרועה מאז מלחה"ע השנייה. אך אם בוחנים את המצב לעומק, הוא נראה פחות חמור: שיעור האבטלה בגרמניה, המשקף גידול בהזמנות למוצרים ושינויים בחוקי העבודה שהגמישו את השוק, נותר כמעט ללא שינוי, בשיעור של 7.9%. גם אמון הצרכנים טרם הידרדר, בניגוד למצב בארה"ב ובבריטניה.



"גרמניה סובלת ממשבר כלכלי - לא ממשבר פיננסי, ובהחלט שלא ממשבר נדל"ן", אומר וולפגנג טוורדאווה, אנליסט צרכנות בחברת המחקר GfK. לפיו, גרמניה תאשר תוכנית תמריצים נוספת רק לאחר הבחירות.