היום אמורה להתכנס הישיבה הראשונה של מועצת המנהלים של מדינת ישראל בעירבון מוגבל. נכון, מדינת ישראל טרם הופרטה כליל. אבל למדינת ישראל יש מועצת מנהלים והיו"ר המיועד שלה, בנימין נתניהו, עומד לכנס את חבריה המכונים "ראשי המשק".
בעבר, לא פעם הגדיר ראש הממשלה המיועד את תפקידו כ"יו"ר מועצת המנהלים של חברה עסקית" ואת ממשלת ישראל כ"מועצת המנהלים" של מדינת ישראל. מכאן שיש לנהל את ענייני המדינה כאילו מדובר בעסק פרטי על פי העיקרון של רווח והפסד. רווח פרטי, כמובן.
בנתניהו בחרו רבים מאזרחי מדינת ישראל ונשיא המדינה הטיל על מנהיג הליכוד את הרכבת הממשלה. אבל מי בחר ב"ראשי המשק"? "ראשי המשק" הם מבעלי ההון (ולפעמים נציגיהם הנאמנים ביותר) שנבחרו על סמך ההון הצבור בחשבונות הבנקים בארץ ובחו"ל. במילים אחרות: תגיד לי כמה אתה "שוקל", על פי האמרה האמריקאית, ואגיד לך עד כמה אתה קרוב לקבלת המינוי להיות חבר במסדר "ראשי המשק". לא יעלה על הדעת, למשל, להגדיר את מוטי סער, יו"ר ועד העובדים במפעל "עוף העמק", כאחד מראשי המשק. חרף העובדה שהוא נאלץ להתמודד עם הסוגיה הגורלית: עתיד פרנסתם של 200 מחבריו. לכן, סער לא הוזמן לישיבה שהוגדרה כ"גורלית לעתיד המשק".
מחר, יום שני, אמורה גם להתכנס ועדת הכספים הזמנית של הכנסת כדי לדון בעתיד "עוף העמק" ו-200 העובדים המתבצרים במפעל שברמת ישי. אילו סער היה שואל אותי האם להשתתף בישיבה, הייתי עונה לו ללא היסוס: "כמובן, יש לקדם את המאבק בכל החזיתות ובגם בחזית הפרלמנטרית". והייתי מוסיף "אבל אל תשכח להביא לישיבה גם את 200 החברים ואת בני משפחותיהם. לא ייתנו להם להיכנס לכנסת. אבל לפחות הם יוכלו להפגין מחוץ למשכן".
אך עם יד על הלב, בכנסת לא נופלות ההכרעות המרכזיות בכלכלה ובחברה. ההכרעות האמיתיות מתקבלות במועצת המנהלים של ראשי המשק.
אותה מועצה המתכנסת היום בראשות בנימין נתניהו ובהשתתפות שרי אריסון (בנק הפועלים, שיכון ובינוי), יצחק תשובה וסמי שמעון; יו"ר טבע אלי הורביץ, יו"ר החברה לישראל, עידן עופר, ונשיא מוטורולה, אלישע ינאי; מנכ"ל בנק לאומי גליה מאור, יו"ר בנק הפועלים דנקנר והיו"ר לשעבר של הבנק, שלמה נחמה; יו"ר הרשות לניירות ערך משה טרי, נשיא איגוד לשכות המסחר אוריאל לין, נשיא לשכת רואי החשבון רו"ח ראובן שיף, ויו"ר פורום המנכ"לים נגה קינן. מצד המארח ישתתף עו"ד יעקב נאמן המיועד לשר המשפטים ולשעבר שר האוצר, ועוד ועוד.
הישיבה הקודמת
לישיבה קדמו התכנסות נוספת של "צוות 100 הימים" שמינה נתניהו לגיבוש תוכנית פעולה לימיה הראשונים של הממשלה. חברי הצוות, בראשות ח"כ יובל שטייניץ, נועדו ביום חמישי לפגישה בת שלוש שעות עם ראשי הבנקים בניסיון למצוא דרכים להתמודדות עם המשבר הקפיטליסטי.
הצוות ביקש לשמוע את דעתם של ראשי הבנקים לפתרון בעיית מחנק האשראי במשק, הקיפאון בשוק איגרות החוב וסיוע לעסקים בפריפריה הנתונים בקשיים כלכליים.
בפני הצוות הופיעו דני דנקנר - יו"ר בנק הפועלים, איתן רף - יו"ר בנק לאומי, אלי יונס - מנכ"ל בנק מזרחי טפחות, שלמה זוהר - יו"ר בנק דיסקונט, סמדר ברבר צדיק - מנכ"לית הבנק הבינלאומי, אלי הורוביץ - יו"ר טבע, יאיר המבורגר - יו"ר ומנכ"ל הראל השקעות וארז ויגודמן- מנכ"ל שטראוס.
נציגי הבנקים טענו כי היקף הערבויות שממשלתיות שהעמידה המדינה בסך 6 מיליארד שקל אינו מספיק ו"יש להגדיל משמעותית את הסכום". עוד הועלתה הצעה לעגן בחקיקה פתרון לבעיית מחזור איגרות החוב או לפרוס את התקופה לזמן ארוך יותר.
לגבי המשבר המסתמן בשוק איגרות החוב, הביעו המשתתפים דעות שונות: חלקם הציעו לדחות את פירעון החוב של בעלי השליטה בחברות למשקיעים, בתמורה למתן תשואה גבוהה יותר על החוב, וחלקם תמכו בהצעת יו"ר רשות ני"ע, כי המדינה תערוב להנפקות חדשות בשוק האג"ח, שעליה מסתמן כי ימליץ הצוות. לפי הצעתו של גושן, שזכתה גם לתמיכת בנק ישראל, המדינה תבטח הנפקות אג"ח שייערכו ב-2009 בשיעור של 80% - ובכך תבטיח כי ההפסד המרבי מההנפקות יהיה 20%.
עד כאן, הדיווח על הישיבה שנערכה ביום חמישי. סביר להניח שגם היום המתכנסים יידרשו מהמדינה עוד כסף (6 מיליארד זה לא מספיק?) ועוד ערבויות, ועוד הטבות. הרי בישיבות מועצת המנהלים כל חבר מייצג את האינטרס של בעל מניות כלשהו.
הבעיה במועצת המנהלים של המדינה המתכנסת היום היא, שמצד אחד לכל היושבים מסביב לשולחן אינטרסים פרטיים ברורים; מצד שני, לרוב אזרחי ישראל אין כל ייצוג סביב השולחן של "ראשי המשק". שכאמור, איש לא בחר בהם, אבל הם יבחרו עבורנו את המדיניות הכלכלית והחברתית העדיפה להם. לא לנו.
ד"ר אפרים דוידי הוא מנהל האקדמי של המכללה החברתית-כלכלית.