איך יוצרים מזה?

"תרבות זה מותרות כיום, ולי זה כואב"



שם: עופר ינוב



גיל: 55



תפקיד: צלם קולנוע וטלוויזיה



הפקות מוכרות: "בופור", "מדורת השבט", "עבודה ערבית", "עובדה".



"לפני יומיים התחלתי לצלם סרט לדן תורג'מן שכולו במימון אמריקאי, אבל זה לאחר שישבתי חודשים בבית", אומר ינוב, צלם קולנוע וטלוויזיה. ינוב מסביר כי "יש שנים שעובדים פחות ויש שנים שעובדים יותר, אבל כרגע למעט מאוד אנשים יש עבודה. נפח העבודה ירד וזה מורגש מאוד. זאת מכת מדינה, אנשים מתקשרים ושואלים 'יש עבודה? יש עבודה?'"



לדבריו, "כיום אפילו אם סרט מקבל מימון מאחת הקרנות, יהיה לו קשה מאוד להשלים את שאר הכסף מ-yes ו-HOT. יש הרבה הפקות שפשוט לא מגיעות לביצוע על-אף שקיבלו מימון מקרן".



ינוב מספר על הייאוש שאנשים בתחום חשים, ואומר: "אני שומע על זה כל הזמן. לא יודע אם בפועל אנשים באמת עוזבים את התחום אבל המחשבות, שהייתי צריך לעשות מה שאמא שלי אמרה מזמן שצריך לעשות, עולות כל הזמן. אני בן 55, לא כל כך צעיר, ולחשוב היום על החלפת מקצוע זה לא פשוט ועם השנים זה נהיה פחות ריאלי".



ינוב מאוכזב מהתוכן המשודר כיום. "לי אישית חורה מאוד העניין התוכני, ואני שואל את עצמי אם לאנשים שמשדרים את כל הזבל הזה יש ילדים", הוא אומר. "יש להם משאב לאומי והם עושים בו כרצונם, וחוץ מהכסף לא משנה להם כלום. מעבר לזה שזה פוגע בי ובחברים באופן אישי, אני מרגיש שלהחזיק ערוץ זאת אחריות מסוימת".



לדבריו, "יש משהו בהתייחסות לתרבות במדינה הזאת שמידרדר, והקמת ערוץ 2, שאמנם סיפקה לנו עבודה, תורמת ומאיצה את התהליך הזה. תרבות זה מותרות כיום, ולי זה כואב".



על תוכניות הריאליטי אומר ינוב כי "אני לא מסוגל לראות את זה אבל יודע שזה מושך בעיקר ילדים. אני לא אומר שלא צריך להיות בכלל, אבל שיהיה במינון סביר. אני לא אומר שלא צריך לעשות את זה, אבל זה לא מה שצריך להיות הכי מתוגמל. אולי זה אנכרוניסטי, אבל אני מרגיש את ההבדל כשאני עושה משהו עם משמעות לבין משהו אחר".



"בעוד שלוש שנים, גם 'הישרדות' ו'האח הגדול' לא יהיו פה"



שם: רשף לוי



גיל: 37



תפקיד: תסריטאי, במאי קולנוע ומחזאי



שנים בתעשייה: 15



תוכניות מוכרות: "הבורר", "תיק סגור", "חלומות בהקיציס", "גברים אמיתיים", "איים אבודים".



"במצב השוק הנוכחי, לא משנה כמה מצליח היה הסרט הקודם שלך וכמה אטרקטיווי התסריט שאתה מציג, אי אפשר לגייס כסף לעשות סרט" - כך אומר הבמאי והתסריטאי רשף לוי. לוי מסביר כי "למזלי יש עונה שלישית של 'הבורר' ואני שמח מאוד שהחבר'ה ב-HOT ממשיכים להשקיע ביצירה מקורית. הטענה כאילו יצירה מקורית לא מביאה את הקהל הרחב פשוט לא נכונה. סדרות מקור לפעמים מצליחות ולפעמים לא, אבל ככה זה גם בריאליטי".



"אנחנו לא מתנגדים לריאליטי", מבהיר רשף, "הוא מספק עבודה לקולגות שלנו. אנחנו כן רוצים שלצד הריאליטי הזכייניות יעמדו במחויבויות שלהם לפי החוק, או שיחזירו את המנדט שניתן להם".



לוי מאמין שיש מקום לפשרה בשוק: "אפשר לפרוש לזכייניות את ההוצאה לתקופה סבירה, אבל אסור להפחית מהסכומים. אפשר לשנות ברגולציה דברים נקודתיים, אבל חייבת להיות רגולציה שתחייב את הזכיינות להשקיע בתוכניות מקור ובסרטים ולא שהכל יהיה רכש קנוי".



לוי סבור שמאבק היוצרים עוסק גם בתרבות וגם בפרנסה. לדבריו, "אומרים שבבחירות האחרונות המחנה הלאומי ניצח. אני פונה לאותו מחנה ושואל אותו האם הלאומיות באה לידי ביטוי רק בשאלות טריטוריה או גם בשאלות כמו אילו תכנים יצרכו הילדים שלנו - דרמה מקומית כמו 'אהבה זה כואב', או משהו מרושל ומעליב כמו שבעלי הזכייניות אולי היו מעדיפים, תוכניות אולפן בשקל וחצי שלא נותנות מענה לא לצרכים התרבותיים ולא לצרכים הכלכליים של התעשייה?"



לוי מאמין שהקלות כלכליות לזכייניות יפגעו גם בתוכניות הריאליטי: "התוצאה של הרגולציה תהיה שבעוד שלוש שנים גם 'הישרדות' ו'האח הגדול' לא יהיו פה. אם הזכייניות לא יהיו חייבות להוציא את הכסף, הן ישקיעו בתוכניות זולות יותר וזה יחזיר אותנו לימים הפחות טובים של ערוץ 2. תוכניות הרבה יותר זולות אולי יביאו קצת פחות רייטינג, אבל לא יכניסו הרבה פחות כסף. גם 'ארץ נהדרת' תבוטל אם יינתנו הקלות לזכייניות - שיהיה ברור לכל צרכן בישראל".



לוי מציין בנוסף כי "הפריחה של הקולנוע הישראלי, שנהפך להצלחה משוגעת שמכניסה כסף ומשנה את המעמד של ישראל בעולם, נובעת אך ורק מחוק הקולנוע ומכרז ערוץ 2 שחייבו את הגופים להשקיע כסף בקולנוע. 'איים אבודים' לא היה נוצר אם רשת לא היתה משקיעה בסרט".



"בא לי לתפוס את מסעודה ולשאול אותה - זה באמת מה שרצית?"



שם: אורנה פיטוסי



גיל: 41



תפקיד: שחקנית



שנים בתחום: 14



הפקות מוכרות: "שבתות וחגים", "טיפול נמרץ", "סרוגים", "הפוך", "כוונות טובות", "ראש גדול", "אולי הפעם", "המכון".



"הרבה פעמים כשאני צריכה לשלם לצהרון של הבנות או למשכנתא אני אומרת 'אולי אני במקצוע הלא נכון'. כשאני הולכת לבנק והם לא מכבדים לי הוראת קבע אני שוקלת להחליף מקצוע", אומרת השחקנית אורנה פיטוסי. לדבריה, "עד שאת זוכה באיזה תפקיד ועד שהכסף מגיע זה שוטף פלוס 60, ואז את רצה לכסות חובות. שחקנים רצים לתוכניות אירוח רק כדי לקבל את ה-800 שקל שלהם בשביל ההשתתפות".



גם פיטוסי מרגישה את הקיפאון בתעשייה בחודשים האחרונים. "סיימתי לפני כחודשיים להשתתף ב'גירושים מופלאים', ועכשיו אני מחכה. היו לי שני פרויקטים באוויר אבל שניהם קרסו בגלל ההתקמצנות של הזכייניות, ואני לא היחידה. לאנשים אין עבודה", היא אומרת.



אצל פיטוסי מדובר בבעיה משפחתית: בעלה הוא איש סאונד שעובד גם הוא בתעשיית הטלוויזיה. לדבריה, "דעת הקהל בישראל לא מסתכלת על עובדי הטלוויזיה כעל פועלים שווי ערך לאלה של פרי גליל. הם רואים רק את השחקנים שנדבק אליהם אבק כוכבים והם כאילו עשירים. יש בתעשייה אלפי אנשים. מתבטלות הפקות, כסף מגיע באיחור ומי שמציעים לו עבודה לוקח בלי לשאול שאלות".



פיטוסי מאמינה שישראל היא מדינה קשה לאמנים: "במדינה שלנו אף פעם לא היתה קרקע נוחה ליצירה תרבותית. תמיד היו מאבקים על תקציב. מאז ומתמיד התייחסו לסוגה עילית כנחלת ציבור מצומצם, שמאלני ופלצני, מדינת תל אביב. אם מישהו מעוניין בשימור התרבות ושלא נהיה סתם עם שאוכל פלאפל ורואה 'הישרדות', אז צריך לדאוג לדורות הבאים. אין לנו לגיטימציה למאבק שלנו, ובסופו של דבר ניהפך למדינה ריקנית מאוד שרואה רק ריאליטי. בא לי יום אחד לתפוס את מסעודה ולשאול אותה - זה באמת מה שרצית? מסעודה לא יודעת מה היא רוצה, היא אוכלת את מה שנותנים לה".



על מצבן הכלכלי של הזכייניות אומרת פיטוסי: "זאת לא בעיה שלי. הן זכו במכרז כי הבטיחו שזה מה שיעשו. כמה הפקות אפשר לעשות רק מההכנסות של ההשקה של 'האח הגדול'? שלא יבכו לי שאין להן כסף. הן יושבות במשרדים מפוארים, זה סתם תירוצים ואני לא מאמינה להן. וחוץ מזה, אין להן כסף? שיילכו הביתה. זה לא אמור לעניין אותי".



פיטוסי מפנה טענות לרגולציה: "הרשות השנייה אמורה לפקח על הזכייניות. לא רק שהיא לא עושה את זה, היא גם נותנת להן הקלות כי הן נורא מסכנות. למי נותנים יותר קרדיט בבנק, לזכיינית או לאורנה פיטוסי? האנשים הקטנים נופלים אבל לגופים הגדולים עושים הקלות. לדעתי הפסדנו במלחמה כי גם הציבור לא לצדנו".



"עזבו את התרבות, אנשים צריכים לאכול"



שם:יואב פרץ



גיל: 40



תפקיד: מנכ"ל משותף באולפני הרצליה, המספקים שירותי אולפן, הפקות, פוסטפרודקשן, ניידות שידור וחדרי שידור



שנים בתחום: 7.5



סדרות בהפקת האולפנים: "תמרות עשן" ל-HOT, "הכל דבש" לרשת, "לאהוב את אנה" לערוץ 10, "הטלפון" לרשת, "אולי הפעם" ל-yes, "ראש גדול" ל-yes.



תוכניות שמצולמות באולפנים: "כוכב נולד", "ארץ נהדרת", "תוכנית הלילה עם ליאור שליין".



"יש ירידה של 20%-30% בכל התחומים" - כך אומר מנכ"ל משותף באולפני הרצליה, יואב פרץ. "יש לנו ירידה של 15-25 מיליון שקל במחזור השנתי".



לדבריו, הצעד הקשה ביותר בהתמודדות עם הירידה הוא הפיטורים: "היו פה פיטורים וזה הדבר הכי קשה למנהל. אתה רוצה ליצור ולא לפטר. בתחילת נובמבר היה גל הפיטורים הראשון, שבו פוטרו כ-20 מתוך כ-140 עובדים, ואני מאמין שבקרוב יהיה גל נוסף", הוא אומר.



פרץ מסביר כי "באולפני הרצליה יושבת התעשייה האמיתית, מי שמייצר טלוויזיה - 13-14 חברות הפקה ששוכרות משרדים. בשלושת החודשים האחרונים שלוש חברות עברו לעבוד מהבית, וחברות נוספות מצמצמות את גודל המשרד ומפטרות אנשים". לדבריו, "בשוק שהמרווחים בו נמוכים כל כך והרווחיות היא מקסימום 3%-5%, החברות לא יכולות לשרוד. ירידה של 20%-30% בפעילות - וכולן עוברות להפסד".



לדבריו, בתקופה זו חשוב להציל את הזכייניות ולא להתמקד בחובות: "אני לא בא ומאשים את הזכייניות כי גם להן קשה, אבל התפישה והגישה צריכים להשתנות. לא צריך להתעסק בז'אנרים אלא באיך מזרימים כסף לתעשייה. תוכנית כמו 'ליאור שליין', שלא שייכת לשום ז'אנר שהזכייניות מחויבות להפיק, מייצרת משכורות כל יום ל-40-50 עובדים. גם טלנובלה או דרמה אולפנית מייצרת כל יום עבודה ל-40-50 עובדים. בסוף היום, סרט דוקומנטרי מייצר עבודה רק ל-4-5 אנשים".



ומה בנוגע למאבק על התרבות?



"עזבי את התרבות, אנשים צריכים לאכול. אני נתקל כל יום בכמות מטורפת של אנשים שמחפשים עבודה, וזה פשוט קשה לי. בכל המקצועות בתחום אנשים מוכנים לעשות כל עבודה ובהרבה פחות כסף מפעם. העבודה לפרילאנסרים ירדה לדעתי ב-60%. כיום, יש עשרות מפיקים שמוכנים להתאבד על כל דקת טלוויזיה שיוצאת לשוק רק כדי להמשיך להתגלגל. אנשים לוקחים כל עבודה בכל מחיר".



פרץ סבור שהאשמה טמונה גם ברגולציה: "מי שצריך להיות חכם זה הרגולטור, כולם באים לבכות לו על מצבם והוא חייב לשמור על האיזונים בשוק. הרגולציה צריכה לזכור שאם היא נותנת הקלה במקום אחד היא צריכה לגבות את זה במקום אחר, כי הקלה במקום אחד עוזרת למישהו אחד". לדבריו, הרגולטור לא רואה את התמונה המלאה: "אני רואה את ההחלטות שמתקבלות שם", הוא מסביר.



"לנו, העורכים, אין דבר וחצי דבר נגד הריאליטי"



שם: גיא דגן



גיל: 38



תפקיד: עורך וידאו



שנים בתעשייה: 17



תוכניות מוכרות: "מחפשים אהבה", "המופע המוטורי", "מהדורה מוגבלת".



"עד לפני חודשיים וחצי הייתי עובד כל יום. בחודשיים האחרונים אני עובד פחות או יותר יום בשבוע", מספר דגן. לדבריו, "המון דברים היו אמורים לקרות ופתאום התחלתי לקבל ביטולים אחד אחרי השני. כרגע אני חי מהמעט שאני עושה ומחפש עבודה נואשות".



דגן לא רואה בעיה עם השתלטות תוכניות הריאליטי על לוח השידורים: "לנו, העורכים, אין דבר וחצי דבר נגד הריאליטי, הוא מספק לנו הרבה עבודה. כל תוכנית כזאת מעסיקה 10-15 עורכים. אבל כל שאר הדברים הופסקו או עברו פנימה לתוך הזכייניות עצמן", הוא אומר.



בנוגע למטרת מאבק היוצרים מסביר דגן כי "מי שנלחם זה שבעה איגודי יוצרים שלא תמיד יש להם אינטרס משותף. יש כאלה שיותר חשוב להם התרבות - השחקנים למשל, שהריאליטי לקח להם העבודה. לעורכים חשוב יותר באופן כללי שכמות ההפקות ירדה".



עם זאת, דגן לא מחפש אשמים: "אני לא בא בטענות לא לאבי ניר, לא ליוחנן צנגן ולא ליוסי ורשבסקי, הם בכירים שמקבלים משכורות גדולות ועושים את מה שהבוסים שלהם אומרים להם. אבל הבעלים של הזכייניות חושבים שהם מעל החוק כי אין להם בעיה להפר אותו.



"הם אנשי עסקים ממולחים שנכנסו למכרז בעיניים פקוחות, אף אחד לא כיוון להם אקדח לראש. הם חתמו על חוזים שנחתמו מתוקף חוק והם עושים עבירה", הוא אומר.



דגן מספר כי "היתה לי מסעדה ב-2006, וקיבלתי צו 8 למלחמת לבנון. לא היו לי שותפים והייתי צריך לסגור את המקום. העסק לא החזיק מעמד והדאגה העיקרית שלי היתה איך אני מחזיר חובות לספקים ולעובדים. אמרתי תודה רבה, מכרתי את העסק והלכתי הביתה. אם הזכייניות לא עומדות בסכומים שהן עצמן הציעו, שיתנהגו כמו ילדים גדולים, ילכו הביתה וייתנו את הערוץ למיליונר התורן".



עוד אומר דגן כי "למוזי ורטהיים, בעל השליטה בקשת, יש את קוקה קולה. שיחליט מה יותר חשוב לו - אם יש לו חובות בקשת שימכור נכסים. הם לא מציגים שום תוכנית הבראה, בזמן שכל אחד מהיוצרים היה צריך להמציא לבנק פתרונות למצב הקשה".



"אני מחכה לרישיונות"



שם: גבעון שניר



גיל: 41



תפקיד: בעלים של "ריאליטי?" עם מיכל בן דוד



תוכניות שהפיק: "לרדת בגדול", "מפרץ האהבה", "הדבר הגדול הבא".



המפיק גבעון שניר יודע מה הפתרון למצב הנוכחי: "אני מחכה לשיטת הרישיונות. שכל אחד יעשה מה שהוא רוצה ומי שיצליח להיות מאוזן כלכלית שירווח לו, ואת המלחמות שיפנו לערוץ 1 - שם צריכים להיות הפרויקטים שהם לא מסחריים", הוא אומר.



לדבריו, "רק כשיש שוק חופשי מגיעה איכות. אי-אפשר לכפות על עסק מסחרי לדאוג לשימור התרבות בישראל. על זה אחראי ערוץ 1, הגוף עם התקציב הכי גדול בשוק - משהו מטורף, שאף אחד לא מדבר עליו. אבל אני לא רואה הפגנות של היוצרים מתחת לערוץ 1".



שניר, שמתמחה בהפקת תוכניות ריאליטי, טוען גם כי "'האח הגדול' ו'הישרדות' זה תרבות בעיני. אני לא חושב שאם יש תסריטאי שכתב איזו דרמה שאף אחד לא רואה אותה זה הופך אותה לדבר תרבותי".



שניר היה אמור להפיק בימים אלה את העונה החדשה של "לרדת בגדול" עבור ערוץ 10. "'לרדת בגדול' תקוע כמו כל הפרויקטים של ערוץ 10", הוא אומר. "ניסינו לצאת לדרך כמה פעמים אבל זה לא קרה". לדבריו, "בגלל המצב הכלכלי אני נדרש לעשות ב-80 שקל את מה שעלה לי 100 שקל בשנה שעברה, אבל אני יכול להתמודד עם זה כי זה המקצוע שלי".



"מה שגומר אותנו זה הרגולציה והמלחמות בין הרשות לזכייניות. זה לא סוד שערוץ 10 עצר את כל ההפקות שלו עד שיגיע להסדר עם הרשות השנייה מסיבות שאני יכול להבין אותן", אומר שניר. "מצד שני, הרשות לא יכולה להחליט כלום כי אז כולם יקפצו עליה, והיוצרים מוסיפים שמן למדורה ומנסים להציל את מקום עבודתם כשהם מציגים את עצמם כמגיני התרבות. כולם צודקים בסיפור הזה".



שניר סבור שהטלוויזיה נמצאת בבעיה חמורה בהרבה: "כשייפתרו כל בעיות הרגולציה ואחרי שייגמר המשבר הכלכלי, רק אז יהיה לכולם זמן להתפנות לבעיה האמיתית - מודל הרווח של הטלוויזיה שמשדרת פרסומות. המודל הזה עומד להשתנות בגלל כל הטכנולוגיות החדשות המאפשרות לצופים להריץ את הפרסומות. זאת תהיה הבעיה הגדולה הבאה".