>> "פלטפורמה פתוחה" היא מלת הבאזז החמה ביותר באינטרנט זה שנה וחצי. משמעותה, בלי להשתמש בעגה טכנולוגית: קח את האתר שלי ועשה בו כרצונך. פייסבוק, למשל, איפשרה למתכנתים מחוץ לחברה לפתח אפליקציות למשתמשים. התוצאה: עשרות אלפי אפליקציות שונות, כמות שמתכנתי פייסבוק לבדם לעולם לא היו יכולים לפתח, שהפכו את פייסבוק לרשת החברתית הגדולה בעולם. אפל עשתה אותו דבר עם האייפון שלה. גוגל מאפשרת לכל אדם להשתמש במפות שלה או בסרטוני יוטיוב בחינם - ולהציגם בתוך דפים של אתר אחר. למועדון הזה הצטרף השבוע שחקן חדש ומפתיע: ה"גרדיאן" הבריטי.
ה"גרדיאן" מציג סט של כלים שמאפשר לכל דיכפין להציג את התוכן של ה"גרדיאן" בתוך דפי אתר אחר, ללא תשלום. בכך נהפך כלי התקשורת הבריטי ליצרן התוכן המשמעותי הראשון בעולם שמאפשר שימוש חופשי שכזה בתכניו.
במבט ראשון, המהלך נראה התאבדותי: אם התוכן של ה"גרדיאן" יופיע באתרים אחרים, מי ייכנס לאתר של ה"גרדיאן"? אבל כדאי לשים לב לתנאי השימוש: לאתר המארח אסור לשנות את המאמרים והכותרות, אסור לו להסיר את הלוגו של ה"גרדיאן", וחשוב מכל: עם התוכן יגיע גם פרסום, ובפרסום הזה אסור לגעת. עוד מצוין באותיות הקטנות, שבעתיד ייתכן מאוד שמנויי השירות יוכרחו להצטרף לרשת הפרסום שמפעיל ה"גרדיאן" באינטרנט.
ה"גרדיאן", אם כן, מאמין שהמהלך הזה יגרום לתוכן שלו להיות נפוץ הרבה יותר, יגביר את המודעות למותג ויגדיל את ההכנסות מפרסום. האם זהו הכיוון החדש של יצרני התוכן באינטרנט? לא כולם יסכימו לכך. למעשה, "הגרדיאן" הוא הסמן הימני של מדיניות "הכל פתוח". מנגד עומדים גופים שחושבים בדיוק ההפך. סוכנות הידיעות אי-פי, למשל, תבעה באחרונה אתר לא חשוב במיוחד בשם All Headline News. הסיבה: האתר פירסם כותרות של ידיעות שפורסמו באי-פי ובכך מנע, לטענת סוכנות הידיעות, מאנשים לגלוש לאתרה.
הקרב, למעשה, ניטש על הרגלי צריכת החדשות. כל אחד מאתנו קורא כתבות באינטרנט, אך רובנו מסתפקים בכותרות. נשאלת השאלה: אם הכותרות של אתר א' מופיעות באתר ב', האם אתר א' מפסיד את "קוראי הכותרות", שיוותרו על גלישה לאתר שלו, או שהוא למעשה מרוויח את "מקליקי הכותרות" שלולא זאת לא היו מגיעים בכלל לתוכן שהוא מייצר?
ב"גרדיאן" מודעים לנועזותו של הצעד. בהודעה לעיתונות מטעמם נאמר: "הצעד הזה מסוכן מאוד, אבל אנו בטוחים שהוא ישתלם בעתיד הקרוב". מההחלטה הזו ברור שהם שמים את הז'יטונים שלהם על טיקט הדלת הפתוחה. האם הם צודקים? "הגרדיאן" הוא עיתון בינוני בן 350 אלף עותקים שנהפך לאתר ענק של 26 מיליון גולשים. על פניו, ההצלחה המרשימה שלו באינטרנט מרמזת שהחבר'ה שם מבינים דבר או שניים. מצד שני, אסור לשכוח איך אנשי ה"גרדיאן" מודדים את ההצלחה שלהם עצמם: בכניסות לאתר הבית, בדיוק המדד שייפגע על ידי הצעצוע החדש שלהם.
הקרב על "קוראי הכותרות"
גדי להב
16.3.2009 / 7:03