החשכ"ל: הטייקונים יצטרכו לשלם

שוקי אורן, החשב הכללי של מדינת ישראל, נחשב לאיש השקול בין הפקידים הבכירים במשרד האוצר כיום. יתרה מכך, כבנקאי לשעבר (אורן ניהל את השלוחה של בנק לאומי בשווייץ) הוא מתנסח בדרך כלל בדיפלומטיות זהירה במיוחד. לכן, קשה כמעט להאמין כששומעים את אורן מבקר בגלוי כמה מהרעיונות המוצעים לפתרון המשבר הכלכלי הנוכחי.

בראיון בלעדי ראשון ל-TheMarker, יוצא אורן נגד כמה מההצעות שהועלו באחרונה לפתרון המשבר, ובראשן ההצעה לדחיית חובות כללית בשוק איגרות החוב, בתמורה לתוספת ריבית מזערית, וכן ההצעה של רשות ניירות ערך לתת ערבות מדינה להנפקות חדשות של איגרות חוב. על העניין הראשון אומר אורן באופן חד ופשוט:

"ההצעה להארכת החובות בשוק איגרות החוב בתוספת של אחוז לריבית פשוט לא מספיק טובה. היא נובעת מהתפישה השגויה של בעלי ההון, לפיה החברות נמצאות בשליטתם הבלעדית - בשעה שבפועל הם ייאלצו לוותר על חלק מהשליטה בחברות שלהם, או על כולה, בגלל חוסר יכולת לפרוע את החובות".

הקלות שבה פוסל אורן את ההצעה הזאת עוד מובנת, הרי מי שחתום עליה בינתיים הם כמה אילי הון ומקורביהם בשוק ההון. ואולם הביקורת שהוא משמיע על ההצעה השנייה, להענקת ערבות מדינה להנפקות אג"ח חדשות, היא כבר לא עניין של מה בכך. על ההצעה חתום יו"ר רשות ניירות ערך, זוהר גושן, והיא זוכה לתמיכה גלויה גם מצד בנק ישראל. נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר, נחשב כיום לאיש המקורב ביותר בתחום הכלכלי לראש הממשלה הנבחר בנימין נתניהו - לכן לא מפתיעות ההערכות כי גם נתניהו עומד לאמץ את ההצעה הזאת בקרוב.

גם נוכח קואליציה רבת עוצמה שכזאת, אורן אינו מהסס לומר כי ההצעה היא חילוץ של הגופים המוסדיים ובעלי ההון על חשבון כספי משלם המסים. באופן ספציפי יותר, הוא קובע כי ההצעה תסייע קודם כל לחילוץ הטייקונים - אילי ההון הגדולים ביותר במשק הישראלי.

רשות ניירות ערך שיווקה את ההצעה ככזו שלא תעלה למדינה דבר. לפי הרשות, המדינה תעניק ביטוח לתיק הנפקות חדשות של איגרות חוב, בתנאי שההפסד בתיק כולו יעלה על 20%. מכיוון שעד היום מדדי איגרות החוב לא ירדו בשיעור של יותר מ-20%, אפילו בחודשים הקשים ביותר של המשבר, ההערכה היא שהביטוח שהמדינה תעניק לא ייכנס לתוקף, ולכן גם לא יעלה למדינה דבר.

"ההצעה כפי שהיא מוצעת אינה אפקטיווית", מסביר אורן. "הצעה לביטוח שלא עולה כסף היא תרגיל שיכול לעבוד על הציבור הרחב, למשל כשהציעו לו רשת ביטחון לכספי הפנסיה שלו, אבל בשוק המוסדי זה לא יעבוד. הגופים המוסדיים יבינו מיד שמציעים להם ביטוח שלא שווה דבר, ולכן הם לא ישתמשו בו. ואז תתרחש מיד הידרדרות במדרון החלקלק של שיפור ההצעה - כלומר הגדלה של שיעור הערבות שהמדינה תעמיד, כדי לשכנע את המוסדיים להשתמש בביטוח. התוצאה תהיה הלאמה מסוכנת של שוק האג"ח הישראלי.

"אם המדינה תתפתה לשפר את הצעתה ולהפוך את הביטוח לאפקטיווי - למשל, היא תודיע שתתן ביטוח כבר אחרי הפסד של 5% בתיק האג"ח - זה יהיה פתרון קל לכולם", מוסיף אורן. "הדבר יאפשר לגופים רבים להנפיק איגרות חוב, אך ברור לכולנו שעיקר ההנפקות יהיו לצורך החלפת חוב קיים בחוב חדש. הדבר יחלץ את בעלי ההון - שכרגע אינם מסוגלים לפרוע במועד את החוב הקיים שלהם - מבלי שהם יידרשו להגיע להסדר חובות אמיתי הכרוך במחיר כלשהו".

לטענת אורן, גם מי שנתן את החוב, כלומר הגופים המוסדיים, וגם מי שלקח את החוב - בעלי ההון - צריך לשלם מחיר. "בעלי ההון יצטרכו לוותר על חלק מהמניות שלהם, ואולי אפילו על כולן. אחרת המשמעות היא חילוץ של כולם - המוסדיים ובעלי ההון - על חשבון משלם המסים הישראלי".

כשאתה אומר "כולם" אתה מתייחס גם לטייקונים?

"ללא ספק, ההצעה הזאת מסייעת גם לטייקונים. לא יכול להיות שדווקא אלה שלקחו הלוואות בהיקף כל כך גדול יחולצו עכשיו בידי המדינה. מה עוד שהעלות למדינה עלולה להיות עצומה, אנחנו מדברים על שוק של מאות מיליארדי שקלים".

זוהר גושן דיבר על מתן ביטוח להנפקות אג"ח בסכום של 6-10 מיליארד שקל בלבד.

"נכון, אבל איך יקבעו מי יקבל את ה-10 מיליארד שקל האלה? הרעיון היה שכל הנפקה חדשה תיכנס לסל המבוטח, על בסיס של 'כל הקודם זוכה'. ומי יצליח להיות הראשון שמנפיק ונכנס לסל המבוטח? יכול להיות שאלה יהיו הטייקונים, שימהרו להנפיק, ובדרך הזאת ייהנו מחילוץ בידי המדינה בלי שהם נדרשים לשלם מחיר כלשהו.

"יש כאן מערכת גדולה של אינטרסים שתומכת בהצעה הזאת. המוסדיים רוצים שיחלצו אותם מחובות רעים, ובעלי השליטה רוצים גם הם שיחלצו אותם מהחובות, בלי שישלמו על כך מחיר. בנוסף, הבנקים תומכים בכך. הרי כל אותם גופים שמתקשים לפרוע את החובות שלהם בשוק האג"ח לוו כספים גם מהבנקים - ומערכת הבנקאות חוששת, בצדק, מההשפעה של החובות בשוק האג"ח על יציבותם של אותם גופים. כל זה נכון, אבל הפתרונות שמציעים לבעיית החובות הרעים בשוק האג"ח הם פתרונות גרועים, שהעלות שלהם למשק עלולה להיות מטורפת".

אז מהם הפתרונות הנכונים? המדינה צריכה לשבת בצד ולא לעשות דבר?

"צריך לזכור שהגופים המוסדיים הם שהעמידו את האשראי החוץ-בנקאי, באמצעות רכישה של איגרות חוב, והם אלה שיצטרכו להתמודד עכשיו עם הפירעון שלו. הם יצטרכו להתחבר למציאות ולהבין את האחריות שיש להם לטיפול במצב. הבעיה היא שכרגע שני הצדדים מנותקים מהמציאות: המוסדיים משוכנעים שיקבלו את כל החובות שלהם בחזרה, ולכן הם אינם מטפלים בהסדרת חובות רעים; ובעלי החברות עדיין מאמינים שהחברות הן שלהם ב-100%, ומכאן נובעת התפישה שלהם כי יש לפרוש להם את החובות, בלי כל מחיר מבחינתנם. זה לא יקרה, וזה לא יקרה.

"המוסדיים צריכים לדעת לטפל בחובות באופן בוגר. במקרים מסוימים הדבר יחייב אותם לוותר על חלק מהחוב או לפרוש חובות. גם בעלי השליטה יצטרכו לשלם מחיר, בדמות אובדן חלק מהשליטה שלהם על החברות. הבעיה היא שכל זמן שפערי התפישה ממשיכים להתקיים, המצב של שוק האג"ח מחמיר והולך. אם המוסדיים לא יתחילו לטפל כבר עכשיו בכל הפירעונות המיועדים ל-2009-2010, ויחכו לרגע האחרון כדי לגלות שלחברות אין איך לשלם את החובות, תהיה החמרה מסוכנת במצב השוק".

אז אם כולם חסרי אחריות, תפקידה של המדינה הוא להיות אחראית במקומם.

"המדינה אכן צריכה לספק את הכלים, כדי שהשוק יצליח להסדיר את עצמו. בדיוק לשם כך זוהר גושן העלה את הרעיון המצוין של קציני האשראי - שצריכים לסייע למוסדיים להגיע להסדרי חובות עם החברות".

"הסיבה לכך היא שהמוסדיים יושבים, ולא עושים דבר. המדינה צריכה לייצר סביבה שתאפשר לגופים המוסדיים לטפל בהסדרי חובות, וזה בדיוק מה שעושה הכלי של קציני אשראי. אלא שכדי שזה יקרה המוסדיים צריכים להתחיל לטפל באופן אקטיווי בהסדרי חובות, כפי שעושים הבנקים. הם לא יכולים להמשיך לטמון את הראש בחול ולצפות שכל החובות יחזרו אליהם מעצמם.

"הבנקים מטפלים באופן שוטף בפירעונות של חובות, בין השאר באמצעות העמדת אשראי חדש בתנאים טובים פחות מהקודמים, כדי לממן החזר של אשראי קיים. בשוק האג"ח זה בלתי אפשרי, משום שהתשואות גבוהות מאוד, ולא ניתן לגייס בהן הנפקות חדשות".

התשואות בשוק האג"ח אינן סבירות? הן גבוהות מדי?

"לא אמרתי את זה. אבל ברור שבמחיר הנוכחי, העלויות של גיוס הון חדש לחברות אינן סבירות. חברות שקודם יכלו לגייס חוב ב-5% צריכות לשלם עכשיו ריבית של 20% על אותו חוב - עלויות כאלה יכולות למוטט אותן".

למה בבנקים אין בעיית מחיר כזו כשמחליפים אשראי ישן בחדש?

"כי הבנקים לוקחים ביטחונות. אין ברירה אלא להגיע להסדרי חוב בשוק האג"ח, שבמסגרתם יצטרכו כולם לשלם מחיר כלשהו. המוסדיים יצטרכו להסכים לפרישת חובות, ובעלי השליטה שלא מסוגלים לפרוע את חובם ייאלצו לוותר על הנכס שהם מחזיקים בו - החברה שלהם.

"יכול להיות שגם הטייקונים יצטרכו לוותר על חלק מהבעלות שלהם בחברות, כדי להגיע להסדרים ראויים. כל מקרה צריך להישקל לגופו. לכך בדיוק מכוונות קרנות המנוף שהשקנו - שהן קרנות משותפות למדינה ולגופים המוסדיים, לשם טיפול בהסדרי חוב".

האם קרנות המנוף אינן סוג של עזרה לטייקונים?

"יכול להיות. מנהלי קרנות המנוף, שהם גופים פרטיים, צריכים להגיע להסדרי החוב הכי טובים - שבהם בעלי החברות והמוסדיים משלמים מחיר כלשהו - כדי להניב מקסימום רווח לקרנות. הסדרי חוב כוללים הסכמה עם בעלי המניות בחברות, שהן בעלות החוב - וזה כולל גם הטייקונים.

"הראייה שלנו היא כלכלית. רצינו לעזור למשק, כלומר לעזור לחברות שמעסיקות עובדים ישראלים, ובכך תורמות לצמיחת המשק. זה בהחלט יכול לכלול גם חברות של טייקונים, שמעסיקות כאן עובדים. אני מסכים עם הטענה שכל הסדר שימנע פירוק של חברות יעזור גם לבעלי העניין שבהן, אך כל זמן שהדבר תורם לצמיחת המשק - הוא לא פסול בעיני".

אם כך, הסיוע של המדינה לשוק האג"ח צריך להתמצות בקציני אשראי ובקרנות מנוף?

"כן. צריך לתת לשוק זמן לנצל את הכלים שהעמדנו לרשותו ולאפשר לו לעבוד לבד, בלי שהמדינה תיכנס למהלך גורף של חילוץ. חשוב לזכור שב-2009 לבדה צפויים פירעונות אג"ח בהיקף של 20 מיליארד שקל. קרנות המנוף מיועדות לטפל רק בחלק קטן מהפירעונות האלה. אם מישהו מהמוסדיים מצפה שקרנות המנוף יטפלו בכל הפירעונות בשוק, אז אוי ואבוי - זה יהיה אסון לשוק האג"ח.

"המטרה היא שהמוסדיים יעבדו בעצמם על מציאת פתרונות לפירעונות האג"ח, כאשר קרנות המנוף רק מתוות דרך. במידה רבה, המוסדיים יוכלו לבחור אם להצטרף מרצונם לכל הסדר חוב שקרן מנוף תגיע אליו - וכך קרנות המנוף יסייעו לשוק להגיע להסדרי חוב. שוק האג"ח צריך להגיע להסדרי חוב, ובשלב זה קרנות המנוף וקציני האשראי צריכים להספיק לשם כך".

זה לא נשמע מספיק, וזה גורר ביקורת על האוצר, על כך שהוא יושב מנגד ואינו עושה דבר. אפילו בנק ישראל אומר זאת בעצם, בכך שהוא תומך בהצעה של גושן להעמיד את הערבות להנפקות אג"ח.

"זאת טעות. שוק האג"ח לא צריך עירוי חיצוני של כסף ממשלתי, מעבר למה שכבר ניתן לו במסגרת קרנות המנוף. יש בשוק הזה המון כסף של הגופים המוסדיים - צריך רק לדאוג שהוא יתחיל לעבוד".

הביקורת של החשב הכללי שוקי אורן על לטיפול במשבר אינה פוסחת על הגופים המוסדיים, שאותם הוא מאשים בחוסר אחריות. ואולם הוא מתחמק באלגנטיות מהשאלה אם לפיקוח על שוק ההון, בראשות ידין ענתבי, היתה תרומה לחוסר האחריות של המוסדיים.

בדיעבד, האם המוסדיים נכשלו בהעמדת אשראי בשוק איגרות החוב?

"חד משמעית, כן. הגידול המהיר כל כך של שוק האשראי החוץ-בנקאי בחמש השנים האחרונות, כשחלק גדול מהאשראי הזה ניתן ללא ביטחונות ומבלי שהוא נבחן עד הסוף, היה ללא ספק טעות בשיקול הדעת של המוסדיים".

אז כספי הפנסיה שלנו הופקרו בידם?

"לא הייתי אומר זאת. בדיוק לשם כך קיים הפיקוח על שוק ההון במשרד האוצר. אבל הצמיחה של השוק הזה, ללא ביטחונות, היתה טעות בשיקול דעת. כבנקאי לשעבר, אני יכול לומר בוודאות שהבנקים לא היו מעמידים אשראי כזה".

האם צריך לחייב את המוסדיים לקחת ביטחונות?

"לא. מתן אשראי לא מחייב קבלת ביטחונות בכל מקרה. עם זאת הוא בהחלט מחייב בדיקה מעמיקה יותר של יכולת ההחזר".

אז מה צריך לעשות כדי לוודא שכישלון כזה לא יחזור על עצמו? אולי גם הפיקוח על שוק ההון אשם?

"אני לא חושב שהפיקוח על שוק ההון נכשל. הדבר החשוב ביותר שיש לעשות עכשיו, הוא ליצור מסלולי השקעה מותאמי סיכון וגיל בחיסכון הפנסיוני - מה שנקרא המודל הצ'יליאני. הפיקוח עובד על כך, וייאמר לזכותו שהוא החל לעבוד על העניין עוד לפני פרוץ המשבר.

"מעבר לכך, העמדת האשראי היא באחריות הגופים המוסדיים, והם צריכים ללמוד להיות יותר סלקטיוויים בתחום".

האם המשבר הזה הוכיח את כישלונה של ועדת בכר, שהוציאה את ניהול הגופים המוסדיים מידי הבנקים?

"אני לא חושב שהבעיה נוצרה מפני שקופות הגמל עזבו את הבנקים. תמהיל ההשקעות של הקופות לא השתנה באופן מהותי מאז שהבנקים מכרו אותן".

העובדה שהגירעון בתקציב המדינה עומד לשבור שיאים השנה אינה סוד. מנכ"ל משרד האוצר, ירום אריאב, העריך כי הגירעון יגיע ל-6% ב-2009. גירעון גדול משמעו שהמדינה תצטרך לגייס הרבה מאוד כסף בשוק האג"ח, ולכך עלולה להיות השפעה חמורה על עליית הריביות בשוק האג"ח ובמשק.

אגף החשב הכללי הוא הגוף האחראי על גיוסי החוב של הממשלה, והדאגה מפני ייקור הריביות בגלל צורכי הגיוס הגדולים של הממשלה בהחלט מדירה שינה מעיניו של החשכ"ל שוקי אורן.

"התשואות על איגרות החוב של הממשלה ירדו בינתיים, אף שהגדלנו את היצע האג"ח. זאת משום שהמשקיעים מחפשים נכסים בטוחים", אומר אורן. "עם זאת, ברור שככל שאני מגדיל את היצע האג"ח, גדל הסיכון של ירידת מחיר ועלייה בתשואות. לכן יש לנו עניין שלא ללחוץ יותר מדי על שוק איגרות החוב בישראל".

איך עושים את זה?

"מחלקים את הגיוסים בין ישראל לחו"ל. מאז 2006 לא הנפקנו איגרות חוב בחו"ל, בין השאר כי חשבנו שהיקף החוב במט"ח של ישראל גדול מדי. במיוחד הקפדנו שלא להשתמש בערבויות שהעמידה לנו ממשלת ארה"ב, המאפשרות לנו לגייס חוב בתמיכתה - כי רצינו לשמור את הערבויות ככרית ביטחון לזמנים קשים. עם זאת, הצורך לחלק את הגיוסים בין ישראל לחו"ל, לצד העובדה שהערבויות פוקעות ב-2011, גורמים לכך שכנראה נשתמש השנה בכספי הערבויות לצורך גיוסים בחו"ל".

האם הגיוס בחו"ל ייעשה רק על בסיס ערבויות אמריקאיות, או שחלקו יתבצע ללא ערבות כזו? אורן, מתברר, עדיין מתלבט בעניין. הוא מציין את החשיבות של גיוס ישראלי בשווקים בחו"ל, בין השאר כדי ליצור ריבית בסיס שתשמש חברות ישראליות לגיוסים בחו"ל. להערכתו, ריבית הבסיסית שבה ישראל יכולה לגייס כעת - שאמורה להיות גבוהה ב-2.65% מהריבית של ממשלת ארה"ב - היא ריבית מחמיאה באופן פרדוקסלי. מדובר אמנם בריבית גבוהה בהרבה מזו שבה גייסה ישראל בעבר, אך בהשוואה לריביות הנדרשות כיום ממדינות מפותחות בהרבה מישראל, כמו אירלנד, היא בהחלט סבירה.

ההצעות של אורן לממשלה החדשה: הרחבת קרנות הסיוע לעסקים קטנים ובינוניים, סיוע באשראי ליצואנים והרחבת חוק ערבות המדינה

להבדיל משוק איגרות החוב - שלגביו משוכנע החשב הכללי שוקי אורן כי יש לו די מקורות משל עצמו, ולכן אין טעם שהמדינה תזרים אליו כספים נוספים - בכל הנוגע לשוק האשראי, אורן דווקא תומך בהעמקת התמיכה הממשלתית. למעשה, הוא כבר הכין שורה של הצעות תמיכה כאלה, שיוגשו לאישורה של הממשלה החדשה, כאשר זו תקום.

מה כוללות הצעות אלה? אורן אינו מוסר פרטים כספיים, אך עקרונות התמיכה ברורים. בראש ובראשונה, ממליץ החשב הכללי להרחיב את שתי קרנות הסיוע להעמדת אשראי לעסקים קטנים ובינוניים.

הקרן לעסקים קטנים היא קרן ותיקה, שכחלק מההתמודדות עם המשבר הכלכלי הרחיב משרד האוצר את היקפה ל-440 מיליון שקל (כספי מדינה ובנקים יחדיו). מאז הורחבה הקרן, גדל ב-20% מספר הבקשות לקבלת אשראי ממנה, ובפברואר 2009 הוא הגיע ל-46 הלוואות. מי שחושב שזו טיפה בים הצרכים של העסקים הקטנים במשק, ישמע מאורן שבקצב הנוכחי אישור של כ-600 הלוואות לעסקים קטנים בשנה אינו מעט, ובכל מקרה האוצר מתכוון להמליץ על הגדלה נוספת של הקרן.

הקרן לעסקים בינוניים היא קרן חדשה, שהוקמה כחלק מהתוכנית לטיפול במשבר הכלכלי (תוכנית ההאצה). היקף הקרן (גם כאן, כספי בנקים ומדינה יחדיו) הוא 1.3 מיליארד שקל, ועד כה הוגשו אליה 350 פניות ראשוניות ו-53 בקשות לקבלת אשראי.

"הכוונה שלנו היא להרחיב את הסכום הכספי של שתי הקרנות, ולהגמיש את הקריטריונים לקבלת אשראי מהן", מגלה אורן. "במסגרת הדיאלוג שלנו עם התאחדות התעשיינים - שלמרות כל ההשמצות, נמשך כסדרו - הועלו בקשות שנאפשר גם לחברות עם מחזור של יותר מ-100 מיליון שקל בשנה לקבל סיוע מהקרן לעסקים בינוניים. אנחנו שוקלים זאת בחיוב".

בנוסף, אגף החשב הכללי מדגיש את החשיבות של תמיכה ביצוא כאחד ממנועי הצמיחה שעשויים לסייע לישראל להתמודד עם המשבר הכלכלי. לשם כך, האגף הגביר כבר עתה את הקצב שבו הוא מאשר בקשות לביטוח עסקות יצוא, באמצעות החברה הממשלתית אשרא. בשלושת החודשים האחרונים אישר החשכ"ל ביטוח יצוא בסכום של מיליארד דולר - יותר מכל היקף הביטוח שהועמד ב-12 החודשים שלפני כן.

"אנחנו בוחנים פעולות נוספות", מספר אורן, "לרבות בתחום העמדת האשראי ליצואנים - כדי להקל על יכולת המימון שלהם". אחד הכלים שנבחן הוא הגברת התמיכה במתן ביטוח אשראי ליצואנים לטווח הקצר, באמצעות שיתוף פעולה עם החברות הפרטיות שמעניקות ביטוח כזה.

רוב הצעדים שמונה אורן הם בתחום הערבויות - כשהמדינה מעניקה ערבות (או ביטוח) לפעולות שונות של המגזר הפרטי. לאור המגבלה התקציבית הקשה השימוש בערבות מפתה מאוד, משום שהערבות היא ביטוח שהמדינה מעניקה - ורק בעתיד יתברר אם הוא יעלה לה כסף.

המגבלה היחידה המוטלת כיום על העמדת ערבויות בידי המדינה היא כמותית, והיקף הערבות הממשלתית שאפשר להעמיד מדי שנה קבוע בחוק. ב-2009 נותרו בידי המדינה מכסות של 4 מיליארד שקל בלבד להעמדת ערבויות נוספות. אורן מתכוון להרחיב את מגבלת הערבות המותרת, ובה בשעה להעמיק את ההגבלות המוטלות על המדינה בתחום זה.

"משרד האוצר לא עבד עד היום לפי מודל של ניהול סיכונים, וזה לא תקין", אומר אורן. "אנחנו מגבשים עכשיו מודל כזה, כדי שנוכל להתחיל לנהל כמו שצריך את הכלי שנקרא ערבות מדינה. זה אומר שרמת הסיכון של כל ערבות שאנחנו מעמידים תיבחן לגופה, ובמקרים של ערבויות מסוכנות במיוחד נדאג לתקצב אותן מראש בתוך התקציב, כדי לא לשעבד את כספי התקציב בעתיד. יש פיתוי להגדיל את הערבויות עוד ועוד, כי כעת זה לא עולה למדינה. אבל אי אפשר להתעלם מכך שהערבויות עשויות לעלות למדינה בעתיד, וזה צריך לקבל ביטוי תקציבי".

מהלך נוסף שאורן מתכנן הוא השקה של קרן מנוף שנייה, לאחר שהמכרז על הקרן הראשונה הסתיים בהצלחה. אורן מתכוון לפרסם מכרז חדש לקרן השנייה, שתתמקד גם היא אך ורק בהסדרי חוב.

מבין כל פקידי האוצר, החשב הכללי שוקי אורן הוא זה שמערכת יחסיו עם בנק ישראל היא הטובה ביותר. הוא מקפיד שלא לתקוף את הבנק בפומבי, ואת המחלוקות המקצועיות שיש ביניהם הוא מנהל הרחק מהתקשורת. ואולם אין פירוש הדבר שהמחלוקות לא קיימות.

כאשר לוחצים על אורן הוא מודה שבנק ישראל אינו מתאם עם האוצר חלק גדול מפעולותיו. למשל, הקניות שמבצע הבנק בשוק איגרות החוב הממשלתיות, והתוכנית הכלכלית שהגיש הבנק השבוע לממשלה החדשה.

על העניין הראשון מגן אורן בלהט. לטענתו, מכיוון שהרכישות בשוק האג"ח נועדו למטרות מוניטריות של בנק ישראל, ולא לסיוע למדינה בהנפקת איגרות החוב שלה, הרי שלא נדרש מבנק ישראל כל תיאום בנושא. לעומת זאת, כשהוא נשאל אם הצגת התוכנית הכלכלית על ידי בנק ישראל ללא תיאום עם האוצר אינה עניין בעייתי - הוא מעדיף שלא להגיב.

"בנק ישראל בחר להציג את התוכנית שלו מתוקף תפקידו כיועץ הכלכלי של הממשלה", הוא אומר. "בכל מקרה, אין מחלוקות גדולות בין האוצר לבנק ישראל על פרטי התוכנית. אנו תומכים, למשל, בההצעה שלהם להרחיב את תחום האשראי".

אורן מדגיש כי הוא מאמין גדול בשיתוף פעולה עם בנק ישראל. "גם אם יש מחלוקות, אני נגד שיטת ה'ברוגז' ונגד משחקי כבוד ואגו", הוא מסביר. "חשוב לי לעשות מאמץ מרבי לשיתוף פעולה, כי אין לנו ברירה אחרת".

ואולם בנקודה אחת אורן אינו מסתיר את חילוקי הדעות בינו לבין בנק ישראל. מדובר בהוראת המפקח על הבנקים, רוני חזקיהו, לפיה הבנקים צריכים להגדיל את הונם העצמי כבר השנה, כדי להגיע לרף הלימות הון של 12%.

"לאחר ההפסדים שרשמו הבנקים ברבעון הרביעי של 2008, אין בנק שמגיע כיום להון הנדרש ממנו", אומר אורן. "מאחר שגם 2009 צפויה להיות שנה של הפסדים, ברור שבכל הלוואה שהבנקים יעמידו הם יצטרכו להביא בחשבון את מגבלת ההון שלהם. דרישות ההון מקשות מאוד על הבנקים בהעמדת הלוואות חדשות, לכן חשבתי שבנק ישראל יכול היה לתת להם ארכה עד שיגיעו להון של 12%. אבל זאת החלטה של בנק ישראל - ויהיה לא נכון להילחם בה".

במקום להילחם בבנק ישראל אורן מתכוון לפעול כדי לסייע לבנקים להגיע למגבלת ההון הנדרשת מהם. לשם כך, כבר העמידה המדינה ערבויות לבנקים, כדי לסייע להם לגייס את ההון הנדרש מהם. בכך מקווה המדינה לסייע לבנקים להעמיד הלוואות חדשות.

"אסור למדינה לסייע לבדה למפעלים במצוקה"

פרי הגליל ועוף העמק, שני מפעלי פריפריה שנקלעו באחרונה למצוקה כלכלית קשה, חידדו את הצורך בסיוע של המדינה למפעלים בקשיים. הדרישה לכך עלתה במיוחד בהקשר של מפעלים שהם מעסיקים כמעט יחידים באזור פעילותם. סגירת מפעלים כאלה עלולה לגרום לגידול ניכר באבטלה באזור שבו הם פועלים - מה שיביא את המדינה לשאת בכל מקרה בעלות השבתתם.

במשרד האוצר מתלבטים אם יש לסייע למפעלים במצוקה, וכיצד. כחלק מהדיון על כך מזכיר החשב הכללי שוקי אורן את הניסיון שנצבר בתחום זה: בשנת 2000, עם פרוץ המיתון, הקימה המדינה קרן לסיוע למפעלים במצוקה. הקרן הוקמה מכספי מדינה בלבד, ונוהלה בידי שרי הממשלה. ועדת האשראי של הקרן הורכבה מראש הממשלה, שר האוצר, שר התמ"ת ושר הרווחה - וכך גם נראו ביצועיה.

הקרן, כך מתברר, העמידה הלוואות בסך 60 מיליון שקל ל-11 מפעלים במצוקה. מאז, תפח החוב של המפעלים למדינה ל-71 מיליון שקל - לאחר ששלושה מהם פורקו, שניים מהם נכנסו להליך של כינוס נכסים, וחמישה פשוט אינם משלמים את חובם. רק אחד מתוך אותם 11 מפעלים משלם את חובו למדינה.

לאחר שלמדה לקח ממה שהתרחש בקרן זו, הקימה המדינה קרן נוספת ב-2004. הפעם הועמדה הקרן במשותף על ידי המדינה, הבנקים והבעלים של המפעלים במצוקה. כל אחד מהצדדים נדרש לשים שליש מהכסף, וכל אחד מהם נשא באופן שווה בסיכון של אי החזר החוב. קרן זו העמידה הלוואה יחידה (התאוששות המשק הפכה אותה למיותרת), שהוחזרה במלואה.

המסקנה של אורן משתי דוגמאות אלה, היא שהמודל השני הוא זה שהמדינה צריכה לדבוק בו. "הממשלה לא יודעת לנהל חוב", הוא קובע. "לכן היא חייבת לעשות זאת רק בשיתוף עם השוק הפרטי. אין ספק שאנחנו צריכים לשקול מתן סיוע למפעלים במצוקה, אבל אסור שהמדינה תקח על עצמה את כל הסיכון. אנו חייבים שיהיו לנו שותפים בחלוקת הסיכונים, כי סיכון שהמדינה לוקחת לבדה - דינו להיכשל".