כך נראה חוזה העבדות של הרקדנים מגאנה: חוזה של 350 שקל בחודש - עד שנת 2048

משכורת חודשית בסך 350 שקלים, סעיף המחייב תשלום של 700 אלף דולר למעסיק אם העובד יבקש לעזוב, והחתמתו על חוזה עבודה עד 2048: כך נראה חוזה העסקה בתנאי עבדות בישראל 2009. מבדיקת המחלקה לסיוע משפטי במשרד המשפטים עולה החשד כי חבורת רקדנים מגאנה הועסקה בישראל בתנאים אלה. העובדה כי אחת הרקדניות אולצה לרקוד בישראל מדי יום למרות שסבלה מכאבים איומים עקב ניתוח להסרת אבנים בכליות, לא עשתה רושם על משטרת ההגירה, שסגרה את התיק נגד מנהלת הלהקה.



האחראית על ניסוח החוזה היא דקלה הראל, כוריאוגרפית בת 27 מחיפה שהעסיקה שישה מהרקדנים המובילים בגאנה שרקדו בעבר בלהקה הלאומית של ארצם.



הרקדנית המובילה בלהקה, לורנסיה קורפקה המכונה "אקו", אולצה לטענתה להתאמן ולהופיע ברחבי הארץ בעוד היא סובלת מכאבים לאחר הניתוח שעברה להסרת אבנים בכליות. "היא אמרה לי שאם



אני לא ארקוד היא תביא מישהי אחרת במקומי ותשלח אותי לגאנה בלי הכסף שמגיע לי", אומרת אקו במהלך מפגש עמה ועם חברה ללהקה גדעון אקרונג, השוהים בימים אלו במסתור במרכז הארץ.



אקו וגדעון, אשר בכל רגע נתון עלולים להיעצר על ידי משטרת ההגירה לאחר שאשרת השהייה שלהם בארץ הסתיימה לפני מספר ימים, הועברו באחרונה למקלט לקרבנות סחר בבני אדם, מטופלים על ידי אנשי הלשכה לסיוע משפטי. הם ממתינים לאישור משרד הפנים לאשרת שהייה של שנה נוספת בישראל, כחלק מהטיפול המקובל בקרבנות החוק נגד סחר בבני אדם.



תחילת הפרשה לפני כשלוש שנים, כאשר הראל יצרה קשר עם מספר רקדנים בגאנה והציעה להם לבוא לישראל ולהופיע ברחבי הארץ תמורת שכר נאות. הרקדנים התרגשו מההצעה ומיהרו להשיב לדקלה בחיוב. לאחר כמה ביקורים בארץ, בחודש מארס 2008 הם עברו לישראל, ומאז הם כאן.



"יומיים אחרי שהגענו חתמנו על חוזי עבודה עם דקלה, והיא אמרה לנו שלא הצליחה להשיג לנו אשרת עבודה, ובגלל זה היא תשלם לנו בינתיים 350 שקל לחודש לכל אחד", מספר גדעון. כשנשאלה כיצד הסכימה לחתום על חוזה בו מצוינים הסעיפים שהוזכרו לעיל, אמרה אקו כי היא כלל לא יודעת לקרוא ולכתוב בשפה האנגלית.



"מדובר בניצול ציני של חוסר הבנה בסיסי מצד הרקדנים, שחלקם כלל לא יודעים קרוא וכתוב, וחתמו על חוזה של עושק ותנאי העסקה המאופיינים בסממנים של עברות סחר בבני אדם ותנאי העסקה בעבדות", אומרת נעמי לבנקורן מהקליניקה למשפט ושינוי חברתי במכללה למנהל. לבנקורן החלה לטפל בעניינם של אקו וגדעון בעקבות פנייה מאנשי הלשכה לסיוע משפטי, ואף פנתה בשמם להראל בניסיון להגיע להסכם על החזר הכספים המגיעים לרקדנים.



במהלך עדותו במשטרת ההגירה בינואר שפך גדעון אור על חיי היום יום הקשים אותם חוו חברי הלהקה: "היינו לוקחים בגדים מבחוץ, לפעמים אבא של דקלה לא היה צריך בגדים אז הוא היה מביא לנו, אבל הרוב היינו לוקחים מהרחוב. אם היינו רעבים אחרי שנגמר הכסף שקיבלנו ממנה היינו הולכים למוכר בשוק שלא שילמנו לו, אבל לפעמים היינו רעבים".



"האנשים האלה היו אצלנו לא בני בית, הם היו המשפחה שלנו", אמרה אתמול דקלה הראל. "נכון, בשלב מסוים הם קיבלו ממני 350 שקלים לחודש, אבל זה היה בתקופה שהם בכלל לא עבדו, הם ישבו בבית, ואני לקחתי אותם לטיולים, לכרמל, לכותל, הבאתי להם אוכל, בגדים. גדעון, שטוען שניצלתי אותו, היה כמו עוד בן משפחה שלי, כמו הילד שלי, וגם אקו". לטענת הראל, מאחורי התלונות המעוותות שהגישו השניים נגדה במשטרה עומד רצון של אקו לעזוב את הארץ לאחר שקיבלה הצעה טובה יותר. "אחרי הניתוח שאני ארגנתי ומימנתי לה היא באה להורים שלי והתאוששה אצלהם שבועיים בסלון, קיבלה את כל החום והאהבה, איך היא יכולה לטעון שאני הכרחתי אותה לרקוד בכאבים?"



סנגורה של הראל, עורך דין משה פולק, אמר כי "מדובר בבחורה בת 27 שבתחילת דרכה הקימה להקה בגאנה, והביאה אותם לארץ במטרה להיות להקה שמחה וטובה. היא לקחה הלוואות של מאות אלפי שקלים לממן את שהייתם, שכרה מכיסה דירה, רכב, ושילמה להם כספים הרבה מעל ומעבר לשעות הספורות שהם נתנו בחודש. היו להם 13-15 מופעים בכל התקופה והם בקושי עבדו. הראל פעלה בהליך מול הרשויות לקבל את האשרות עבורם ומימנה אותם על חשבונה. החוזה שנחתם ביניהם הוא הדבר היחיד שאם היה לה ייעוץ משפטי היא לא היתה עושה זאת".



גורם בכיר במשטרת ההגירה אמר אתמול כי נפתחה חקירה נגד הראל בחשד להעסקת הרקדנים בתנאי כפייה ובוצעה חקירה סמויה, במסגרתה נגבו עדויות מהמעורבים בפרשה. לדברי הגורם, בעדויות של הרקדנים האחרים נמצאו סתירות מהותיות ביחס לעדויותיהם של אקו וגדעון. "יכול להיות שהיתה כאן התנהלות לא תקינה ברמה האזרחית-מנהלית, ואין ספק שהחוזה שנחתם לא תקין בלשון המעטה, אבל מהחקירה שלנו לא נמצא בסיס לחדשות פליליים", טוען הגורם. "שאר הרקדנים בלהקה שיבחו אותה על היחס החם לו זכו ועל העזרה שהעניקה להם בזמן שהייתם בארץ, והכחישו את הטענות שהועלו נגדה. בתום החקירה, לאחר שלא הצלחנו למצוא ראיות חותכות, בין היתר לשליטה של החשודה על העובדים ברמה המאפיינת תנאי עבדות, הוחלט על סגירת התיק מחוסר אשמה".