הרשות שהביאה לנו את ה-IFRS: תסתדרו לבד

>> "עוף גוזל", אומרים ברשות ניירות ערך למי שרוצה הנחיות בנוגע להשלכות ה-IFRS על חלוקת דיווידנדים. ה-IFRS, צירוף אותיות אניגמטי שמתייחס לכללים בינלאומיים חשבונאיים לדיווח כספי, נקלטו בישראל בשנה החולפת במהירות רבה ובנ יגוד לדעת רבים, בעיקר ביוזמה ובלחץ של הרשות.

הכללים קובעים בין היתר כי נכסים יוצגו בדו"חות הכספיים של חברות בשווי ההוגן שלהם, כלומר הדו"חות ישקפו את השווי האמיתי, וככל האפשר האקטואלי, של הנכס. דווקא בימי משבר שבו מעוררים כללי דיווח אלה שאלות סבוכות, הרשות נמנעת ממתן תשובות חד משמעיות שיכלו להקל על חייהם של היועצים המשפטיים בחברות ציבוריות רבות.



בדיון שהתקיים בכנס של לשכת עורכי הדין בשבוע שעבר עלתה במלוא חומרתה סוגיית חלוקת הדיווידנדים מרווחי שערוך. כלומר מרווחים שלא התממשו בפועל אלא נוצרו בדו"חות הכספיים עקב שינוי בהערכת שווי הנכס.



"אם בעבר הרווח החשבונאי מעליית ערך היה נרשם רק במועד המימוש בפועל הרי שכיום הרווחים נרשמים מדי תקופה כאילו התבצעה מכירה רעיונית. לכן, ייתכן שבתקופה אחת יהיה רווח גדול וממנו יחולקו דיווידנדים ותקופה אחרת יהיה הפסד - ולא יהיה כסף בחברה לתמוך בחוב. אין כמו המשבר הנוכחי כדי להמחיש עד כמה בעיה זו קשה", אומר רו"ח שלומי שוב, מומחה ל-IFRS. הבעיה, אגב, נוגעת לכל רווח רעיוני ולא רק לרווחי שערוך.



בעת חלוקת דיווידנד דורש חוק החברות מהדירקטוריון לבחון שני קריטריונים: האם יש לחברה רווח לחלוקה והאם החלוקה לא מסכנת את כושר החברה לפרוע את חובותיה.



אין מסר ברור מצדה של רשות ניירות ערך בשאלה אם חלוקת דיווידנד רווחי שערוך היא לגיטימית. הדבר מחייב את עורכי הדין להבהיר לדירקטורים המבקשים את עצתם אם קיים סיכון לאחריות משפטית במקרה בו החברה תחלק רווחים כאלה. עורכי הדין מתלבטים.



"אלה לא רווחים אמיתיים", אמר בשבוע שעבר עו"ד חגי טיומקין על רווחי שערוך. הוא צודק. רווחי שערוך נוצרים על הנייר בלבד. טיומקין אינו תומך בחלוקתם. גישה זהירה כזו הפגינה גם עו"ד מיה ליקוורניק, השותפה הבכירה במשרד מיתר ליקוורניק גבע & לשם ברנדויין.



לעומתם, עו"ד עודד ערן, שותף בכיר בפירמת עורכי הדין גולדפרב, סבור אחרת. לטעמו, צריך להתייחס ברצינות לכללי ה-IFRS מרגע שהוחלט לאמץ אותם, ואם כללי IFRS מכירים ברווחי שערוך כרווחים לגיטימיים אין סיבה להימנע מחלוקתם בכפוף למבחנים הרגילים בחוק החברות.



ליקוורניק וערן מייצגים לא מעט חברות המתמודדות עם שאלות אלה. ערן מזכיר כי דווקא במדינה שבה ברוב החברות הציבוריות יש בעלי שליטה ריכוזיים, דיווידנד מבטיח חלוקת רווחים שוויונית וראויה לבעלי מניות הרוב והמיעוט גם יחד, ומקטין את הסיכון כי כספים שנשארים בחברה יזרמו לבעלי השליטה בעסקות בעלי עניין. לדבריו, ראוי להתייחס בצורה שונה לחברות המחלקות דיוידנד בשעה שיש להן גם חוב מונפק (ואז חלוקת הרווחים מגדילה את הסיכון ליכולת הפירעון) לעומת חברות שאינן מסכנות את הנושים.



שוב סבור כי כללי IFRS לא נועדו לשקף את הרווחים המותרים לחלוקה כדיווידנד: "בשום מקום במסגרת המושגית של IFRS לא נקבעה מטרה לפיה יתרת העודפים או הרווחים צריכים לשקף את סכומי הדיווידנדים הניתנים לחלוקה או לחלופין להסדיר את מערכת היחסים בין בעלי החוב לבין בעלי ההון. המטרה היחידה של החשבונאות היא לספק למשתמשים בדו"חות הכספיים מידע שימושי לקבלת החלטות השקעה שיעזרו להם לחזות את התוצאות והמצב הכספי בעתיד".



בדיון בשבוע שעבר התעקשה סגנית מנהל מחלקת התאגידים ברשות ניירות ערך, עו"ד שיראל גוטמן-עמירה, להבהיר כי הרשות לא גיבשה עמדה רשמית בעניין. ברשות מעדיפים כנראה, לראות כיצד מתנהג השוק החופשי. ממילא איש לא יישא שם באחריות אישית אם תקרוס חלילה חברה שחילקה דיווידנד מרווח רעיוני, או דמיוני.



גוטמן-עמירה הזכירה, לעומת זאת, את פסק הדין שניתן לאחרונה בבית המשפט העליון - הלכת "אפרוחי הצפון". במקרה זה הורה בית המשפט העליון כי בחברה בפירוק שנוהלה ביחס מינוף גבוה בין הון והלוואות יידחו הלוואות בעלים לסוף תור הנושים. פסק הדין קובע כי גם מינוף גבוה לבדו עלול להיחשב שימוש לרעה באישיות המשפטית של התאגיד. הלכה זו עומדת בסתירה ישירה ללשון חוק החברות ומעוררת ביקורת רבה בקרב מומחי תאגידים.



בשוק ההון לא יוכלו לצפצף על הלכת אפרוחי הצפון, במיוחד לא אחרי הרמז העבה של גוטמן-עמירה. ובהיעדר הנחיה ברורה יותר, על הדירקטורים ויועציהם המשפטיים נגזר להסתדר לבד עם כללי ה-IFRS.