>> מזל טוב לחשב הכללי שוקי אורן, מזל טוב לממשלה, מזל טוב לכולנו. בלי ציניות: תוצאת הנפקת איגרות החוב שביצעה מדינת ישראל בסוף השבוע בניו יורק - טובה.
בסופו של דבר גייסנו (כן, אנחנו, זה כסף של כולנו) הון ל-10 שנים בריבית דולרית של 5.19% לשנה, ריבית נמוכה יותר מזו שמצליחות להשיג בימים אלה חברות ומדינות שנחשבו עד לא מזמן להשקעה בטוחה מאתנו. גם המילה "מזל" לא נבחרה במקרה: ההפתעה של הפדרל ריזרב ביום רביעי, כאשר הודיע על מהלך דרמטי לרכישת אג"חים ב-300 מיליארד דולר, דקות לפני סגירת ההנפקה הישראלית, הורידה את עלות הגיוס ב-0.5% - השווים לנו כ-50 מיליון דולר.
אבל לאחר הרמת הכוסית, סידור השולחנות ושטיפת הכלים עדיין נותרו כמה שאלות מציקות. הראשונה: אם הביקוש להנפקה היה כה גדול - האוצר דיווח על ביקוש של 12 מיליארד דולר - האם לא יכול היה שוקי אורן ללחוץ על הקונים ולהוריד את המחיר? במלים אחרות, האם המחיר ששילמנו כדי לרצות את החתמים והמשקיעים הזרים לא היה מעט גבוה מדי?
השאלה השנייה, המעניינת יותר, היא כמה מ-1.5 מיליארד הדולרים הללו יגיעו בסופו של דבר לידיים ישראליות? גופים מקומיים שהשתתפו בהנפקה מדווחים כי הזרימו ביקושים בסכומים גדולים מאוד, אך קיבלו רק פירורים. אך ההערכה הרווחת היא כי בסופו של דבר, בתוך כמה חודשים, כל סדרת האג"ח הדולרית תגיע לתל אביב ותנחת בבטחה בחשבונות ה"נוסטרו" (חשבונות ההשקעה העצמיים) של הבנקים הישראליים.
מדוע? כי בעוד שבעבור משקיע זר ההנפקה הישראלית היא עוד סדרה של אג"ח בדירוג A, אחת מני אלפי סדרות אחרות, הרי שבעבור הבנקים הישראליים היא מכרה של זהב. עבור בנק ישראלי, הסדרה החדשה היא בדירוג AAA מושלם ו"חסר הסיכון" של מדינת ישראל. הם אינם צריכים להפקיד מולה שום הלימות הון, והיא מגיע בתשואה דולרית מרשימה, אפילו במונחים היסטוריים, של יותר מ-5%.
בעיקר, תשואה של כמעט 5.2% נראית גבוהה מאוד ביחס לאג"ח שקליות לא צמודות מסוג "שחר" שהבנקים מחזיקים ושנמצאת עתה ברמה של 4.7% בלבד. למי שמחזיק ממילא בתיק גדול של "שחרים" - זו ממש קניית חובה, אם במקום חלקם או אם בתוספת אליהם.
אפילו אזרחי ישראל, שקופות הגמל וקרנות הפנסיה שלהם מפוצצות ב"שחרים", רשאים לשאול את עצמם מה הם מעדיפים: אג"ח שקלי לא צמוד ב-4.7% או אג"ח דולרי ב-5.2%? זהו חוסר איזון זועק באג"חים שהונפקו על ידי אותו מנפיק. המצב הזה צפוי להוביל, בסופו של דבר, לשיווי משקל חדש באחת משלוש הדרכים הבאות: ירידת מחיר השחרים, עליית מחיר של הסדרה הדולרית, או החלופה הסבירה ביותר - שילוב של השניים. הבעיה: אם השחרים יירדו, הרי שהטיעון המרכזי לביצוע ההנפקה בחו"ל, הרצון של האוצר לא להשפיע לרעה על השוק המקומי - יורד לטמיון.
אם יגיעו רוב האג"חים לבנקים הישראלים, נשאלת מיד השאלה הבאה: במה היתה ההנפקה הזו יותר מתרגיל גדול ויקר של יחסי ציבור? באותה מידה ניתן היה להנפיק את האיגרת לגופים המוסדיים בישראל, ולקבל בדרך, כנראה, תנאים טובים הרבה יותר.
למה תגיע ההנפקה לבנקים הישראליים
איתן אבריאל
22.3.2009 / 7:06