תוכנית בנק ישראל היא לא חלופה למנהיגות ממשלתית

>> ב-84' המשק הישראלי עמד בפני קריסה. האינפלציה הגיעה לעתים ל-10% ויותר לחודש, ובמונחים שנתיים למאות אחוזים, כשהיא מאיימת להטביע את המדינה במעין צונאמי כלכלי מבהיל.

האזרחים חיו בחוסר ביטחון ופחד אל מול התייקרויות בלתי מרוסנות ושווקים פרועים. מפעלים עמדו בפני סגירה, יתרות מטבע החוץ הידלדלו וכדאיות היצוא התערערה בשל שער חליפין לא ריאלי. מעל כל הבעיות, מכאיבה ונושפת בעורפי הממשל היתה האבטלה המתגברת, שפגעה שוב בפריפריה.את ישראל הנהיגו אז אנשים עם אומץ וחזון . היו אלה ימים של ממשלת אחדות לאומית עם נבחרת שהבינה את גודל השעה ונרתמה להצלת המשק. כל אחד ויתר קצת וכולם נרתמו לסדרה של מהלכים אמיצים, כמו הקפאת מחירים, פיקוח על המחירים והקפאת שכר.



באותה תקופה הייתי מנכ"ל משרד התעשייה והמסחר, תחת השר אריאל שרון. יום אחד קרא לי אריק ואמר כי ראש הממשלה שמעון פרס מבקש להקים ועדת מנכ"לים מיוחדת לטיפול נקודתי בבעיות האבטלה באזורי הפיתוח. הקמנו אז את "אוטובוס המנכ"לים" הראשון, שכלל את נציגי כל משרדי הממשלה הרלוונטיים כדי לטפל בבעיות ולפתור אותן מיד. נהגנו לסייר כמה ימים בשבוע בין עיירות הפיתוח, פגשנו את ראשי היישובים, את המעסיקים העיקריים ואיתרנו את הבעיות המרכזיות. המטרה היתה לתת פתרונות מהירים, אד הוק, ולהציל אלפי מקומות עבודה. כך יצרנו מקומות עבודה חדשים, דוגמת קבוצות העבודה שנרתמו להמשך חשיפת עתיקות בית שאן וסייענו לאלפי משפחות לעבור את הזמן הקשה.



מצבנו כיום מזכיר את מה שהיה כאן בשנות ה-80, רק שכעת אין לנו ממשלה ואין לנו אחדות, ולעתים נראה כי מי שמוביל את המשק היא "היד הנעלמה", או לכל היותר יוזמות נקודתיות. כך קורה שממשלות בעולם מובילות מהלכים ארוכי טווח, ואילו אצלנו בנק ישראל לוקח את המושכות ומודיע כי הצמיחה השלילית השנה תהיה חריפה מהתחזיות, והוא נערך להגדלת הוצאות הממשלה ב-4.4 מיליארד שקל; משרדי ממשלה בוחנים את תוכניות האצה; משרד התמ"ת יוזם סיוע לעסקים קטנים; וחברות מפטרות עובדים.



ואולם מה שאנחנו באמת צריכים זו מנהיגות, ממשלת אחדות ששריה נכונים לשיתוף פעולה, בלי אגו מנופח ובלי יהירות. חסר לנו גם איש אחד אמיץ, שייקח על עצמו את תיק התמ"ת -התיק שהוביל את אהוד אולמרט לראשות הממשלה, והתיק שלפתע נהפך ללא פופולרי, למעמסה שאף אחד לא רוצה להניח על כתפיו. מנהיגות כזו, אם תקום, תוכל להשיב את היציבות הכלכלית ולחסוך מהציבור את הביורוקרטיה ואת התוכניות שמקומן במגירה.



צריך לתת פתרונות מיידיים למפעלים בגליל ובדרום ולאלפי משפחות בסכנת קריסה. יש לחזק את המשאבים בערים ולא פחות חשוב, את הרשויות המקומיות, שסופגות קיצוצים ממשלתיים מדי שנה.



הכותב הוא ראש עיריית רחובות