לנצל את משאב הטבע של ישראל: התיירות

>> בישראל קיים משאב כלכלי אדיר, רחוק שנות דור ממיצוי, שעשוי לשמש מנוף לצמיחה ולתעסוקה: התיירות.

בשבוע שעבר פורסמו נתוני הלמ"ס לגבי פדיון המלונות ב-2008 ומספר משרות השכירים במלונות - ו-2008 שוב הוכתרה כשנת השיא בתיירות. פדיון המלונות היה כ-7.8 מיליארד שקל, ואילו סך משרות השכירים במלונות הגיע לכ-31.2 אלף בממוצע לחודש. 2.6 מיליון תיירים הגיעו לישראל ושהו בה לפחות יממה, ויחד עם הישראלים שנפשו, תרמה התיירות לתמ"ג כ-28.7 מיליארד שקל.



הבעיה היא שבדרך כלל המומחים הכלכליים שמציגים דרכים יעילות לחילוץ המשק מהמשבר שוכחים להזכיר את התיירות, משום שנדמה להם שמדובר רק במגזר מצומצם: במלונאים, בחברות התעופה ובסוכני הנסיעות. אותם מומחים שוכחים כי מדובר בעוד עשרות ענפים, שנהנים מפריחה בתיירות. למשל, כמה טונות נוספות של עופות או של קופסאות שימורים צורכים עוד מיליון אורחים במלונות? מהו הגידול בצריכת גביעי יוגורט, באכילת ביצים ובשתיית משקאות? ומה עם חנויות המזכרות, התכשיטים, מופעי התרבות והמסעדות?



בימים אלה אנו חווים ירידה בתיירות עקב משבר כפול: מיתון עולמי הפוגע בביקושים לבקר בישראל, ומשבר תדמיתי בעקבות מבצע "עופרת יצוקה". ואולם אצלנו דווקא יש סימנים מעודדים לכך שהמשבר עשוי להיות קצר ופחות כואב מאשר בתעשיות אחרות. ביקור האפיפיור, למשל, הוא פוטנציאל להגדלת התיירות הצליינית במספרים משמעותיים כבר השנה. גם המכביה ביולי תשפיע עלינו לטובה. בשיעור ראשון במינהל עסקים מלמדים שבעת משבר צריך להשקיע יותר בשיווק ולהתייעל. בהיבט התיירותי, בשלב הראשון, האוצר, שגזר תקציבים לא ראויים לקידום התיירות, צריך לשחרר את היד מהברז.



הגיע הזמן לגישה עסקית: העמדת תקציב השיווק של ישראל על שיעור מסוים מתוך סך ההכנסות מהתיירות. שנית, בעניין ההתייעלות אנו עושים בתעשיית התיירות את המרב, מבלי לפגוע בנושא השירות ועד כמה שניתן מבלי לפטר עובדים. גם בהקשר זה למדינה תפקיד חשוב, אבל היא לא ממלאת אותו. על המלונאים מוטלים אגרות ומסים והוצאות כבדות, וברבות מהן עוד צפויה השנה התייקרות. תפקיד המדינה הוא להקל, ובמקרים מסוימים להקפיא התייקרויות בתשומות כדי לשמור על כושר התחרות של מלונות ישראל מול האזור.



הכותב הוא נשיא התאחדות המלונות בישראל