בנק ישראל: הישראלים סולידיים ומשקיעים בעיקר באג"ח בחו"ל; המשקיעים הזרים אוהבים להשקיע במניות

בשנת 2008, לראשונה מזה עשור לפחות, עלתה יתרת הנכסים של המשק בחו"ל על יתרת ההתחייבויות לחו"ל והסתכמה, בסוף דצמבר 2008, בעודף נכסים של כ-7 מיליארד דולר. שינוי זה, שהיה בעיקר במחצית השנייה של 2008, נבע מהירידה ביתרת ההתחייבויות כתוצאה מירידת מחירי המניות הישראליות בהן מחזיקים תושבי חוץ, ומאי שינוי ביתרת נכסי המשק בחו"ל. כך עולה מנתונים שפורסמו היום על ידי בנק ישראל.

הבדיקה של בנק ישראל כוללת למעשה ניתוח של האופן בו משקיעים הישראלים בחו"ל לעומת האופן בו משקיעים הזרים בישראל. מהבדיקה עולה כי המשקיע הישראלי נוטה להיות סולידי יותר בבואו להשקיע בחו"ל והוא בוחר לקנות איגרות חוב. המשמעות היא שהמשקיע נהנה מריבית קבועה והחברות מחוייבות להשיב את החוב. לעומת זאת, המשקיעים הזרים אוהבים להשקיע יותר בהון וכאשר יש ירידה בשווקים, החוב כלפיהם יורד.

הרכב התיקים הללו חוזר על עצמו בשנים האחרונות והשנה נוצר עודף בשווי הנכסים שמחזיקים הישראלים על פני ההתחייבויות.

שווי הנכסים הישראלים בחו"ל מסתכם ב-191.2 מיליארד שקל, אולם שווי ההשקעות הזרות בישראל צנח ב-9% והוא מסתכם כעת ב-184.4 מיליארד שקל. מתוך הנכסים הישראליים בחו"ל: 131.6 מיליארד שקל (69%) הם במכשירי חוב כמו איגרות חוב למיניהם. לעומת זאת, רק 46% מהנכסים הזרים מושקעים באיגרות חוב ואילו 53% מהנכסים מושקעים במניות ישראליות או כהשקעה ישירה בחברות.

מתוך הנכסים הללו, הציבור הישראלי משקיע 54.6 מיליארד דולר בחו"ל (עלייה של 12.5% לעומת 2007) ואילו התושבים הזרים משקיעים 56.9 מיליארד דולר בצורה ישירה בחברות (ללא שינוי ניכר לעומת 2007). מבנה התיק משרת היטב את האינטרס הישראלי שכן השקעה ישירה בחברות אינה "כסף חם" אלא כסף שקשה יותר להוציאו, בהשוואה להשקעה במניות למשל.

גם ההשקעה בניירות ערך סחירות מוכיחה שוב את הסולידיות של המשקיעים הישראלי: בעוד שהישראלי מחזיק איגרות חוב זרות בשווי של 23.4 מיליארד דולר (פי 2 לעומת ההשקעה במניות), הרי שהמשקיעים הזרים מחזיקים במניות בשווי 45.9 מיליארד דולר – 80% יותר מאשר האחזקה באג"ח.

החוב החיצוני קטן

בבנק ישראל מודדים גם את החוב החיצוני של המשק, כלומר, את החוב של המגזר הציבורי (הממשלה ובנק ישראל), המגזר הפרטי הלא-בנקאי והבנקים. המדובר בחוב החיצוני בלבד (כלומר לחו"ל), להבדיל מהחוב הכולל של המשק שכולל גם את המישור המקומי.

יתרת החוב החיצוני ברוטו של המשק הסתכמה בסוף דצמבר 2008 בכ-85 מיליארד דולר, ירידה של כ-4 מיליארד דולר (4%), ברובה הגדול בחוב של המגזר הציבורי (12%). יתרת החוב החיצוני של המגזר הפרטי הלא-בנקאי עלתה בשיעור מתון, זאת על רקע גידול בגיוס הלוואות מחו"ל (בעיקר הנפקות אג"ח והלוואות פיננסיות) שקוזז בחלקו בירידה באשראי ספקים. היחס שבין החוב החיצוני לתמ"ג המשיך לרדת עד לרמה של 45% בסוף 2008.