הפקרות מחשמלת

חיים לסקר, מנכ"ל חברת החשמל, החליט לאחרונה לאיים על עובדיו שמתמחים כידוע בלמרר את חייו. לסקר, בצעד המעיד על ייאוש הודיע בכנס של החברה כי ההנהלה תשקול לשים קץ לחגיגת החשמל חינם בחברת החשמל - סוג של איום שפג תוקפו לפני 40 שנה. מזון מקולקל.

דוד צרפתי, יו"ר ועד עובדי חברת חשמל לא ממש התרגש מהאיום. מקסימום יפנה לשר הממונה, בנימין בן אליעזר, שירגיע את לסקר. במסגרת הכנס הודיע צרפתי ללסקר, מול פניהם הנדהמות של מאות מנהלי אגפים ומחלקות, "אנחנו צריכים פרטנר אחר למשא ומתן", ובכך הבהיר צרפתי ללסקר את מקומו.

נדמה שההפקרות בחברת החשמל חוגגת כרגיל שוב: שיא היא לא שוברת כי שיאים נשברו בעבר בגסות רוח מספר פעמים. עכשיו, למשל, מי שחייב לשלם חשבון חשמל לא ינותק אם לא פרע את חובו, כי העובדים לא מנתקים. מחר לא יתנו, אולי, לצאת לתיקונים וכך הסאגה תימשך עד שלסקר יבין שגועל הנפש מיותר ויפרוש. הדירקטוריון, בינתיים, מגבה את לסקר. פואד סכר פיו.

וזה לא הכל: בשקט, בלי המולה תקשורתית, יו"ר הוועד הצפוני לשעבר דוד ביטן, אמור להפוך כנראה למנהל מחלקה. אולי למ"מ מנהל, כדי למנוע ביקורת, ורק אחר כך למנהל. הוועד יתמוך, גם לסקר כנראה בעד בחצי פה, והנפוטיזם נמשך בחברה שהיא משפחה אחת גדולה של קרובים ומקורבים, על פי דו"ח מבקר המדינה.

אזרחי ישראל הבינו מזמן שהחברה היא מדינה בתוך מדינה. העובדים עושים ברכוש הציבור כבתוך שלהם ואם יש בעיות אז פואד, השר הממונה, מכבה שריפות.

האבסורד בהתנהלות החברה קשור גם לגורמים נוספים - כמו זו שבבסיס ההחלטה, למשל, להעלות את תעריפי החשמל כדי לממן את הפיגור שנוצר בפנסיה של העובדים. נפילה של 10% בצריכת החשמל שנרשמה בחודשים האחרונים, לאור החורף הנוח והמיתון הכלכלי, כמובן לא הביאה לפיטורי ייעול נדרשים ומובנים כל כך.
המשק כולו מקצץ ומפטר - ובחברת החשמל? אולי בקייטרינג.

המתסכל מאחורי כל הסיפור הזה הוא שהנפוטיזם והבלגאן האיום הזה נעשה בחסותנו: בעוד הבנקים, שהפכו לא מכבר להיות שק החבטות המוביל של הצרכנים, הופרטו, הרי שחברת החשמל היא עדיין רכוש ציבורי ואזרחי המדינה הם שמממנים את קידום חברי הועד לעמדות ניהול ואת חוסר היעילות. גרוע מכך, חברת החשמל בשקט ובתחכום מכניסה מקל או שניים בגלגלי יצרנים פרטיים שמבקשים לייצר חשמל בעלות שתתחרה בחברת החשמל. ואנחנו? שותקים ואדישים למתרחש אינספור שנים - חטא צרכני בלתי נסלח של כולנו.

חייבים תחרות בענף, חייבים הוזלת תעריפים, חייבים פיטורים וייעול בחברה, חייבים קיצוץ בשכר. לא יעלה על הדעת שכל המשק מתכווץ ורק בחברת החשמל העסקים כרגיל. השרים הממונים, לפני ואחרי פואד, העדיפו לגזור סרטים בתחנות כוח ובטורבינות חדשות ולא להתעסק עם ועד אגרסיבי.

כיוון שהממשלה לדורותיה לא עשתה לועד מאומה, הגיע הזמן שאנו הצרכנים נתחיל למחות: בעידן שבו פואד שומר על הועד, ביבי על פואד ופואד על ברק - רק אנחנו, הצרכנים, נשארים בלי אף אחד שישמור עלינו, ואם לא נתעורר במהירות - נתעורר לגלות שעוד פעם מישהו הוריד את השאלטר, וזה רק יעלה לנו יותר ויותר...

הכותב הוא איש סגל המרכז ללימודים אקדמיים