צבי זיו – שעיר לעזאזל או אחראי להפסד ענק?

צבי זיו התפטר היום לאחר שש שנות כהונה כמנכ"ל בנק הפועלים, בעיתוי מושלם, יום לפני פרסום הדו"חות לשנת 2008. האם פוטר או התפטר? רק מעטים יידעו את האמת המדויקת. יחד עם זאת, הוא אחראי לאירוע יוצא דופן, שיקח עימו למקום עבודתו הבא: לראשונה לאחר עשור של רווחים בבנק הגיעה שנה של הפסד אדיר.

אי אפשר להאשים את זיו בהכל. מדובר בשנה קשה בכלכלה העולמית, שבה כל הבנקים חטפו מכה כואבת בגלל המשבר הכלכלי העולמי ומסיבות נוספות. בארה"ב מספר בנקים לא מבוטל פשט את הרגל ועוד חברות פיננסיות אחרות נכנסו לקשיים אדירים עד כדי חדלות פירעון.

הכותרות עושות עם צבי זיו חסד ומבשרות את בוא האביב כהחלטה של המנכ"ל לסיים את תפקידו ולפרוש בסוף השנה. מאחורי הקלעים מדברים על הפיטורים שלו כבר זמן רב. חרושת השמועות לגבי המחליף פורסמה במסדרונות ההנהלה הראשית כבר בסוף 2007 עת מונה "יורש העצר" ציון קינן למנהל החטיבה העסקית.

גם את הקשרים האישיים ואת האחווה בין היו"ר לבין קינן אף אחד לא מנסה להסתיר, ברי לכל שהיו"ר מעדיף כמנכ"ל את איש שלומו, על מנת שהמהלכים יהיו נוחים יותר. מנכ"ל "מורד" ודעתן כמו צבי זיו או קודמו בתפקיד, אלי יונס, שגם הוא לא הסתדר עם היו"ר דאז, מתאימים לבנק בבעלות ממשלתית.

כשהשתנו כללי המשחק, בעלי השליטה הפרטיים בבנק מחפשים מנהל שאפשר לשלוט בו. האם זה טוב לבנק, למשקיעים, ללקוחות – ימים יגידו.

לכל אלו אני מבקש להוסיף הערה אישית: צורת קבלת ההחלטות בקבוצת אריסון מעט תמוהה בעיני והיא נוחתת עלינו מעת לעת באופן שמעורר סימני שאלה.

תפקידה של כל חברה, הנמצאת בידיים פרטיות, הוא להניב דיבידנד לבעלי המניות. כל דרך אחרת להציג את השנה הנוראית כצמצום הנזקים, התמודדות עם אתגרים קשים, משבר כלכלי קשה בשווקי העולם לא יצליחו להסתיר את ההחלטות השגויות בדבר תעודות פיקדון (קשורות לסאב פריים) שגרמו לבנק נזק אדיר של כמיליארד וחצי דולר.

בכל חברה עסקית תקינה, המנכ"ל או יו"ר הדירקטוריון, חייבים לתת את הדין בפני בעלי המניות כמקובל. שלמה נחמה, יו"ר הדירקטוריון הקודם, פרש מהבנק רגע לפני הפסדי המימון העצומים וכך נשארו בזירת הקרב זיו ודנקנר. ראוי לציין שהדירקטור, פרופ' אמיר ברנע, אשר הזהיר בדירקטוריון מהשקעות מסוכנות וחלק על בעלי הבנק ומנהליו, התפטר לאחר שקיבל רמז עבה לעשות כך.

אין ספק שכוורת הנשים העוטפת את שרי אריסון , ברשות אפרת פלד, נותנת גיבוי מלא לדנקנר ואוהדת אותו הרבה יותר מאשר את זיו. יתכן שעושות דברה של אריסון "תרמו" להחלטתו של דנקנר להיפרד מזיו.

בבנק מספרים, כי גם בימים הסוערים בשווקים המשיך זיו לא לסטות ממנהגו – תחביבו לבילוי סופי שבוע ארוכים בחו"ל. על פי סיפורים שלא אושרו, עוד בדצמבר 2008 פנה דני דנקנר לשרי אריסון, ודרש להחליף את זיו. זה היה בשיא קריסת המחשב הגדולה של הבנק, אירוע יוצא דופן וחריג מבחינה בנקאית. בעת האירוע זיו היה בחו"ל ומנהלי הבנק הבכירים בארץ, אורי פז ואודי יניב טיפלו במקום זיו במשבר המחשבים.

כדאי לזכור שצבי זיו עוזב את הבנק עם תגמולי שכר ענקיים. הוא השתכר כ – 98 מיליון שקל ב – 34 שנות עבודתו בבנק. כיום הוא פורש – מפוטר בגיל מתאים עם ים של כסף, אוסף קשרים בארץ ובחו"ל ואפשרויות לפעול בצורה עצמאית בעסקים. לכן על הרקע הזה פרישתו מהבנק תעבור, ככל הנראה, בשקט יחסי, שכן אין לצפות להתמרמרות מצד זיו או לראיונות תקשורתיים נוקבים. אפשר לומר שזיו "קנה" את פרישתו בעיתוי מתאים מבחינתו ועם תגמולים מכובדים.

זיו זכה במהלך כהונתו לביקורת פנימית בקרב עובדי הבנק, שלא הרגישו כי דלת המנכ"ל פתוחה בפניהם כבעבר. גם מבקרת הפנים של הבנק הגישה דו"ח קשה על רכישת המכשירים הפיננסיים. ועדת הביקורת של הדירקטוריון השמיעה מילים קשות גם כלפי המנכ"ל. אפשר להוסיף לכך את הפרשה המיותרת מול יו"ר רשות ניירות ערך שדרש מהבנק דיווחים מדויקים על העיכוב בפרסום אזהרות ההפסד למשקיעים.

אי אפשר לסיים בלי אנקדוטה קטנה. קודמו של זיו בתפקיד, אלי יונס, כיום המנכ"ל המוצלח של בנק מזרחי טפחות, הנחשב למנהל המתוגמל ביותר כיום בבנקאות הישראלית ואשר אהוד על בעלי השליטה בבנק. גם מיונס נפרדו בבנק הפועלים בקול צורם. עכשיו אולי הגיע זמנו של זיו להוכיח "למוקיריו" בבנק הפועלים, כי הוא יעשה חייל בבנקאות העולמית או בעסקים פרטיים הקשורים למימון וגיוס הון.

עו"ד צחי כהן הינו ראש היחידה ללימודי חוץ ולימודי המשך במרכז ללימודים אקדמיים אור יהודה.