הרבה אנשים מדברים פתאום על זהב. אחד מהם הוא אדם שכל מה שהוא עושה או אומר מושך תשומת לב - ג'ון פולסון, מנהל קרנות גידור שנהנה כיום מסטטוס של כוכב רוק בעולם ההשקעות. פולסון (ולא, אין קשר לשר האוצר הקודם של ארה"ב הנרי פולסון) הימר בשנה שעברה נגד אג"ח מגובות משכנתאות וגרף הון גם ללקוחותיו וגם לעצמו - ליתר דיוק, הוא הרוויח כך 2 מיליארד דולר.
לפני כעשרה ימים נודע שפולסון רכש מניות של חברה לכריית זהב בהיקף של 1.3 מיליארד דולר. פולסון, מסתבר, אוהב את המתכת הצהובה.
גם בישראל יש מי שממליץ על זהב. לפני שבועיים עמד מנהל ההשקעות הראשי של מגדל שוקי הון, יעקב ויינשטיין, בפני אולם מלא ביועצי השקעות והדגיש המלצת קנייה חד משמעית אחת: "הזהב יעלה חזק, הוא יגיע בתוך זמן לא רב לרמה של 2,000 דולר לאונקיה" - לעומת כ-941 דולר בסוף השבוע שעבר. ולא רק ויינשטיין בעניין: גם אנשי בית ההשקעות אוסקר גרוס, המספקים בישראל שירותי השקעה ומסחר בארה"ב, ממליצים כיום בחום על השקעה בזהב.
מנין ההתלהבות? בשונה ממניות, מאיגרות חוב ואפילו ממטבעות, זהב אינו השקעה פיננסית, והוא אינו משמש כמכשיר ליצירת ערך לטווח ארוך. בעוד איגרות חוב מזכות את המשקיע בריבית, ומניות מניבות עבורו דיווידנדים, השקעה בזהב אינה מייצרת לו כל תזרים מזומנים. להפך: אחזקה בזהב עולה כסף - צריך לשמור עליו פן יגנבו אותו, ולכן רכישת ניירות ערך הצמודים לזהב כרוכה בתשלום שוטף.
במבט לטווח ארוך מאוד, זהב הוא ההשקעה הגרועה מכל אפיקי ההשקעה המוכרים. אם, ב-1801 (כן, לפני יותר מ-200 שנה) הייתם קונים זהב בדולר אחד, הרי ב-2001 היה מצטבר לכם הון של 14 דולר. זה לא הרבה, כי לו הייתם משקיעים את אותו דולר באיגרות חוב ממשלתיות בארה"ב הייתם מקבלים ב-2001 כ-14 אלף דולר, ולו הייתם משקיעים אותו במניות הייתם צוברים לא פחות מ-9 מיליון דולר. היסטורית, לפיכך, זהב מסוגל להעניק למשקיע בו הגנה כלשהי נגד האינפלציה, אבל לא יותר מזה.
עניין של אלטרנטיווה
מדוע אם כך ממליצים משקיעים מתוחכמים לקנות זהב? כי השקעה בזהב יכולה להיות רווחית כמהלך ספקולטיווי קצר טווח בתקופות של דרמות כלכליות.
כששואלים את ממליצי הזהב מדוע הם רוכשים אותו, הם מציינים שתי סיבות מרכזיות. הראשונה היא אינפלציה. בארה"ב, בריטניה ומדינות נוספות פועלות כיום מכונות הדפוס של שטרות הכסף בקצב גבוה פי 10 ויותר מבתקופות רגילות. ישנה הסכמה רחבה על כך שהתהליך הנוכחי חייב לבוא בסופו של דבר לידי ביטוי בירידת ערכם של סוגים שונים של נכסים: כסף (אינפלציה), נדל"ן ואג"ח. במצב כזה, לנכס שלא ניתן לייצר ולשכפל בתהליך תעשייתי יש יתרון - וזהב הוא נכס כזה.
הסיבה השנייה היא רמת הריבית. מכיוון שאחזקת זהב אינה מניבה תשואה, לרכישתו יש מחיר של אובדן תשואה מהשקעה אלטרנטיווית. במלים אחרות, מי שקונה זהב מוותר על תשואה שיקבל, למשל, על ידי הפקדת הכסף בפיקדון בנקאי. אלא שעלות זו נמוכה ככל שהריבית הקצרה בשוק יורדת - והריבית כיום אפסית.
בגרף המצורף רואים היטב שהעלות האלטרנטיווית של אחזקת זהב (המחושבת על בסיס מחיר אונקיית זהב כפול התשואה של אג"ח ממשלתי אמריקאי לתקופה של שנתיים) נמצאת כיום בנקודה שאינה רחוקה מהשפל של 30 השנה האחרונות.
רכישת זהב אינה עניין מסובך. גם בשוק האמריקאי וגם בבורסה בישראל ישנם ניירות ערך המנסים להיצמד למחיר הזהב. בחלק מהמקרים מדובר בתעודות סל המקבצות מניות של חברות העוסקות בכריית זהב, ובאחרים בתעודות סל המחזיקות במתכת עצמה. משקיע שמעוניין בכך יכול ללא קושי לבצע השקעה זהה במהותה לזו של ג'ון פולסון. אבל כדאי להיזהר. השקעה בזהב היא ספקולציה טהורה המבוססת על הערכה שמחירי הסחורות הגיעו לשפל ועתידים לעלות, שהדולר האמריקאי צפוי לרדת ושארה"ב ואירופה יתמודדו בקרוב עם עלייה משמעותית באינפלציה.
כל תסריט אחר יגרום למהמר להפסיד או לא להרוויח. הנה, אף שב-12 החודשים האחרונים ראינו את המשבר הפיננסי החמור ב-70 שנה וצפינו בתנודתיות חסרת תקדים בכל האפיקים, מחיר הזהב נמצא בדיוק בנקודה שבה היה לפני שנה.
ספקולציות של זהב
איתן אבריאל
29.3.2009 / 6:59