בעולם יודעים להילחם למען השינוי: הזעם הציבורי אילץ חברות בעולם להקפיא שכר בכירים

שכר הבכירים הוא מהסוגיות הבוערות והשנויות במחלוקת שעלו לדיון ציבורי עולמי מאז פרץ המשבר. הציבור בארה"ב ובאירופה נחשף לכך שרבים ממנהלי החברות השתכרו עשרות מיליוני דולרים בשנה מבלי שגרמו לעלייה בהכנסות וברווחים. במקרים רבים אף הובילו המנהלים להפסדים עצומים ולפשיטות רגל של החברות - שחלק מהן נזקקו לסיוע ממשלתי. כעת החלו החוסכים, בעלי המניות ומשלמי המסים לדרוש מהרגולטורים ומהחברות להטיל הגבלות על שכר של הבכירים.



מגזר הפיננסים ספג את מרבית הזעם הציבורי בשל היותו הגורם העיקרי להיווצרות המשבר. מנהלי הבנקים, שהתרגלו במשך שנות הגאות שקדמה למשבר לבונוסים בסך מיליוני דולרים ולהטבות מופלגות, נהפכו למטרה לזעמם של הציבור וגופי הפיקוח כשניסו לשמר במידת מה את נוהגי השנים הקודמות ולהמשיך לחלק משכורות נדיבות לבכיריהם.



מנכ"ל מריל לינץ' לשעבר ג'ון תיין, למשל, הודח מתפקידו כראש עסקי בנקאות ההשקעות והניהול הפנסיוני של בנק אוף אמריקה לאחר שהתגלה כי ימים ספורים בלבד לפני השלמת רכישת מריל לינץ' על ידי בנק אוף אמריקה אישר חלוקת בונוסים בסך 3.6 מיליארד דולר לעובדי בנק ההשקעות הכושל. תיין עצמו לא התבייש גם לבקש לעצמו בונוס בסך 10 מיליון דולר - בקשה שממנה נסוג כאשר הבין כי עורר סערה ציבורית.



סערה גדולה אף יותר התעוררה כשבכירי AIG - שחולצה על ידי הממשל האמריקאי וקיבלה עד היום סיוע של 137 מיליארד דולר - החליטו להעניק בונוסים לעובדי חטיבת המוצרים הפיננסיים. הבונוסים, בסך 165 מיליון דולר היו אמורים להיות מוענקים על אף החטיבה היא שכמעט הובילה לקריסת החברה בספטמבר. הקונגרס התערב בעניין, ו-19 מדינות אמריקאיות פתחו בחקירות נגד החברה. בכירים ב-AIG נאלצו להחזיר את הבונוסים לאחר שחלקם קיבלו איומים מפורשים על חייהם.



הרגולטורים ברחבי העולם פועלים כיום במרץ להגבלת השכר במגזר הפיננסים. זאת, כדי למנוע הישנות של מצב שבו לוקחים בכירי הבנקים סיכונים מיותרים רק כדי להגדיל את הבונוס השנתי באמצעות רווחים לטווח הקצר.



שר האוצר של ארה"ב, טימותי גייתנר, ביקש בשבוע שעבר מהקונגרס להעניק לו סמכות להגביל בפועל את שכרם של הבכירים במגזר. ראש רשות ניירות ערך (FSA) בבריטניה ביקש גם הוא סמכות לפקח על שכר הבכירים בחברות ציבוריות.



9% מהרווחים הולכים למנכ"לים



הזעם הציבורי הוא כמובן מוצדק. ב-2008 חולקו בוול סטריט בונוסים של 18 מיליארד דולר, למרות המשבר שכמעט והוביל לקריסת המערכת הפיננסית העולמית כולה. למרות הנפילות בשווקים עלה שכר המנכ"לים של החברות הכלולות במדד 500 S&P ב-3.5% ב-2007 - לממוצע של 8.4 מיליון דולר. עשרת המנכ"לים בעלי המשכורות הגבוהות ביותר ב-2007 הרוויחו יחד יותר מחצי מיליארד דולר.



ריק ואגנר, מנכ"ל ג'נרל מוטורס המודח, השתכר 15.7 מיליון דולר ב-2007, למרות הנפילה במכירות החברה. עם הדחתו זכאי ואגנר לחבילת פרישה בסך 23 מיליון דולר. תיין, שנכנס לתפקידו כמנכ"ל מריל לינץ' רק בדצמבר 2007, השתכר באותה שנה לא פחות מ-83 מיליון דולר בשל בונוס חתימה ומענקים אחרים.



לפי מחקר שערך הפרופסור לוסיאן בבצ'וק מאוניברסיטת הרווארד, שכרם של חמשת הבכירים בעלי השכר הגבוה ביותר בארה"ב כמעט שהוכפל בתוך עשור, והוא שווה כיום ללא פחות מ-9% בממוצע מתוך רווחיהן השנתיים של החברות שבראשן הם עומדים.



ובעוד שכר הבכירים גדל בעשרות אחוזים, הפער בינו לבין שכר העובדים גדל בקצב מהיר אפילו יותר. לפי מחקרו של בבצ'וק, בעוד בעבר מנכ"לים היו מרוויחים פי 50 מהעובד הממוצע, כיום הם מרוויחים פי 350 מהעובד בממוצע בחברותיהם.



התנהלות חצופה



עם זאת, נראה שנוהלי השכר בחברות רבות עוברים כיום שינוי, אם כי לא ברור עד כמה הוא משמעותי ואם הוא זמני או קבוע. עם ההסלמה במשבר הפיננסי לאחר קריסת ליהמן ברדרס בספטמבר, הבינו חברות רבות במגזרים שונים כי עידן השכר המופלג לבכירים הגיע לסופו. המשקיעים, שאיבדו את האמון בחברות, כבר לא ראו בחבילות השכר של הבכירים תגמול מוצדק על הדיווידנדים שחולקו לבעלי המניות, אלא התנהלות חצופה.



לפי סקר שערכה במארס חברת הייעוץ ווטסון וייאט, 55% מהחברות בארה"ב הקפיאו באחרונה את שכר הבכירים. זאת, לעומת 20% בלבד מהחברות שהשיבו כי הן מתכוונות להגביל את שכר הבכירים בסקר קודם שערכה החברה בדצמבר 2008. 23% מהחברות השיבו כי בכוונתן להחיל תוכניות שיאפשרו להן לדרוש בחזרה שכר ומענקים שחולקו לבכירים במקרה של ביצועים כושלים, וכמחצית מהחברות דיווחו כי ב-2009 הן מתכוונות לקצץ בבונוסים לבכירים ב-40% לפחות.



יותר משליש מהחברות אף דיווחו כי בכוונתן לקצץ גם בתמריצים לטווח הארוך - סימן לכך שהשינוי בשכר הבכירים עשוי להיות קבוע. רק 40% מהחברות האמינו כי הקיצוצים בשכר הבכירים אינם קבועים, ורק 11% מהחברות דיווחו על העלאת שכר הבכירים. סקר שערכה ווטסון וייאט בבריטניה בינואר העלה תוצאות דומות.



"המיתון הנוכחי שפך אור על שכר הבכירים וגרם לחברות רבות להעריך מחדש את ההשלכות לטווח הארוך של נוהלי השכר לבכירים", אומר אנדרו גולדסטיין, מנהל חטיבת הייעוץ לשכר בכירים בווסטון וייאט בצפון אמריקה. לדבריו, "על הדירקטוריונים מופעל לחץ לבצע שינויים, אך עדיין לא ברור אם הם יספקו את בעלי המניות". סו ברטלט, יועצת בכירה בווטסון וייאט, הוסיפה לאחר פרסום הסקר: "מגמות השכר בארה"ב מצביעות בדרך כלל על ההתפתחויות הקרובות באותם תחומים באירופה - במיוחד בריטניה".



גם באירופה, שבה הרוויחו המנכ"לים רק שליש מעמיתיהם האמריקאים ב-2006, נאלצו החברות והרגולטורים להתחיל לפעול להגבלת שכר הבכירים. מיליוני בני אדם הפגינו במארס ברחובות צרפת בדרישה שהממשלה תסייע לעובדים הנאבקים בקיצוצי שכר ובפיטורים ותגביל את שכר הבכירים. צרפת, שוודיה והולנד כבר נקטו צעדים להגבלת שכרם של הבכירים בחברות שחולצו על ידי הממשלה.



כיאה לכל עניין שנוי במחלוקת, גם לוויכוח בנוגע להגבלות שכר הבכירים יש שני צדדים. מצד אחד ניצבות החברות עצמן, הטוענות כי הטלת הגבלות על שכר הבכירים ועל והבונוסים שהם מקבלים תוביל לעזיבת העובדים הטובים והמבריקים ביותר ותפגע בסופו של דבר גם בבעלי המניות. מהצד השני מרבית הציבור והרגולטורים טוענים כי לא ניתן לשקם את אמון המשקיעים במגזר הפרטי ללא שינוי יסודי ומקיף במבנה השכר של בכירי החברות.



לפי נתוני ICI, ארגון הגג של קרנות הנאמנות בארה"ב, המשקיעים מתחילים להצביע ברגליים: בשבועיים האחרונים הוציאו המשקיעים 22.3 מיליארד דולר משוקי המניות, אך הגדילו את ההשקעות באג"ח הקונצרניות ב-6.5 מיליארד דולר. המשקיעים מעוניינים בריבית קבועה, שנועדה להגן עליהם מפני הפסדים במקרה שבכיר כלשהו יחליט שהוא מעוניין ביאכטה נוספת ויפיל את המנייה בעשרות אחוזים.



הבונוסים הצטמקו ב-19% - אך בהחלט לא נעלמו



>> 2008 היתה קשה בשוקי המניות, ורבים ציפו שהבונוסים האדירים הנהוגים בחברות האמריקאיות, ובמיוחד בענקיות וול סטריט, ייעלמו כליל, או לפחות יצטמקו במידה ניכרת. ואולם אף שהבונוסים אכן ירדו ב-19% לפי חברת המחקר אקוילאר הם כלל לא נעלמו. גם במגזר הפיננסים עצמו המשיכו חלק מהבכירים לגרוף בונוסים משמעותיים, אף כי מופחתים.



תרבות הבונוסים האמריקאית כה מושרשת, עד שהבונוס נהפך למובן מאליו - ולא מקבלים אותו אך ורק על תוצאות והישגים מדהימים. במקרה של ביצועים גרועים, חוסר הצלחה להביא לשינוי או החמרת המצב - הבונוס מופחת. ואולם השנה החלו להיראות ניצנים של שינוי. הזעם הגובר בציבור בנוגע לשכר הבכירים שיכנע את ג'ון תיין, מנכ"ל מריל לינץ' בסופו של דבר כי מבחינת יחסי ציבור, מוטב לו ללא הבונוס. כמוהו בחרו לעשות גם בכירים נוספים במגזר. לויד בלנקפיין, מנכ"ל גולדמן סאקס, אחד הבנקים ששרדו את המשבר על הדרך הטובה ביותר באופן יחסי, החליט לא לחלק בונוסים לעצמו ולששת בכירי החברה. ג'ון מאק, מנכ"ל מורגן סטנלי, ויתר אף הוא על בונוס - זו השנה השנייה ברציפות.



גם מגזרים נוספים ראו את המנכ"לים מקצצים בשכרם ומבטלים את הבונוסים. מנכ"ל ג'נרל אלקטריק ויתר על בונוס, כמו גם המנכ"לים של חלק מיצרניות הרכב. לפי אקוילאר, 15.6% מהחברות לא שילמו בונוסים למנכ"ל ב-2008 - לעומת 6.9% בלבד ב-2007.



אך לא כולם מורידים. רוברט סטיוונס, מנכ"ל לוקהיד מרטין, למשל, זכה לבונוס של 12.9 מיליון דולר, לאחר שהכנסות ורווחי החברה צמחו ב-2008, ולמרות הירידה במניה.



מיכל רמתי



בר סטרנס התרסק, המנכ"ל נהנה ממצנח זהב



>> לא היה טוב להיות שכיר ב-2008 - אפילו אם אתה המנכ"ל. לפי חברת ההשמה צ'לנג'ר, גריי אנד כריסמס, 1,484 מנכ"לים התפטרו או פוטרו בארה"ב ב-2008, עלייה של 9.4% לעומת 2007. מצד שני, את תנאי הפרישה של המנכ"לים אי אפשר להשוות לאלה של עובדים מן השורה. מצנחי הזהב של המנכ"לים יכולים לסדר אותם לכל החיים.



כך למשל, ג'ימי קיין, לשעבר מנכ"ל בר סטרנס, שקרס ונבלע על ידי ג'יי.פי מורגן צ'ייס, קיבל חבילת פרישה בסך 13 מיליון דולר. בנוסף, הוא מכר אחזקותיו בחברה תמורת 61 מיליון דולר. עם זאת, אחזקותיו בבר סטרנס היו שוות כמיליארד דולר לפני קריסת הבנק. מצנח זהב שערורייתי אף יותר היה של אנג'לו מוזילו, מייסד ומנכ"ל חברת המשכנתאות קאנטריווייד פייננשל, מהחברות המובילות בתחום משכנתאות סאבפריים. עם גילוי עומק הבעיות בקאנטריווייד, נמכרה החברה לבנק אוף אמריקה, מה שזיכה את מוזילו בחבילת פרישה בסך 37.5 מיליון דולר (עליה ויתר, ייאמר לזכותו), והוא אף מימש אופציות בסך 121.5 מיליון דולר.



בנקאים נוספים, שמעסיקיהם נקלעו למשבר קשה, ושהיו זכאים לחבילות פרישה מכובדות היו קרי קילינג'ר, מנכ"ל ואשינגטון מיוצ'ואל - הבנק הגדול ביותר שקרס בתולדות ארה"ב; קנדי תומפסון, מנכ"ל ואקוביה לשעבר, שהיה אחראי לרכישת בנק גולדן ווסט עתיר משכנתאות הסאבפריים; ריצ'רד סיירון ודניאל מאד, המנכ"לים של פרדי מאק ופאני מיי בהתאמה, חברות המשכנתאות שהולאמו כדי למנוע את קריסתן (לפי הערכות, הממשל מנע את תשלום מצנחי הזהב שלהם). לפי דיווחים, ממשל אובמה הגביל את מצנחי הזהב עבור חברות שקיבלו סיוע ממשלתי בשנה האחרונה.



מיכל רמתי



מועדון הדולר האמריקאי



>> רבות נכתב אודות שכר הבכירים המנופח בארה"ב, שמגמד את השכר של מקביליהם באירופה. ואולם שכר זה מתבסס לעתים על משכורת בסיס נמוכה ביותר. למעשה, המנכ"לים של כמה מהחברות הגדולות והמצליחות בארה"ב מסתפקים בשכר של דולר אחד בלבד.



מדובר כמובן במשכורת שאותה הם מקבלים במזומן, ללא תנאי. למשכורת זו נוספים לרוב גם בונוסים - לעתים במזומן, אך בעיקר בצורת אופציות או מניות מוגבלות - שני כלים המותנים בשגשוג המניות, ולעתים גם בהכנסות או ברווחי החברה. לכך נוספות גם הטבות שונות ומגוונות, משימוש במטוס פרטי, ועד לארגון מסיבות - ויש לזכור גם תנאי פרישה נוחים לרוב.



מי נמנה עם רשימה מכובדת זו? בין היתר, יו"ר פורד, ביל פורד, שהשתכר דולר אחד גם כשכיהן כמנכ"ל החברה. מחליפו, אלן מולאלי, שכבר אינו בן המשפחה, מקבל משכורת מקובלת יותר - 2 מיליון דולר. לא צריך לדאוג לפורד כמובן - להערכת מגזין "פורבס" שכרו הכולל ב-2006, עת העביר את המושכות למולאלי, היה יותר מ-5 מיליון דולר.



במגזר האינטרנט והטכנולוגיה, נכנסים למועדון הדולר מפורסמים רבים: סרגיי ברין ולארי פייג', מייסדי גוגל, קיבלו דולר אחד בלבד כמשכורת, ולא זכו לבונוס. את הרווחי האדיר שלהם הם עשו באמצעות אחזקותיהם המקוריות בגוגל. המנכ"ל אריק שמידט קיבל אף הוא דולר אחד בלבד, וזכה בהטבות נוספות בסך חצי מיליון דולר. סטיב ג'ובס, יו"ר ומנכ"ל אפל, שנמצא בחופשה זמנית וג'רי יאנג, מייסד יאהו, שאף כיהן תקופה קצרה כמנכ"ל, נתנו לעצמם משכורת של דולר.



מגזר נוסף שמככב במועדון הדולר הוא הציבורי: ראש עיריית ניו יורק, מייקל בלומברג, מושל ניו ג'רזי ג'ון קורזין ומושל קליפורניה ארנולד שוורצנגר, בהחלט יכולים להרשות לעצמם לא לקחת כספים מהמדינה - מייסד ומנכ"ל בלומברג לשעבר, מנכ"ל גולדמן סאקס לשעבר והכוכב-מפיק ההוליוודי עשו את הונם במקום אחר, והקריירה הפוליטית שלהם נועדה כנראה לתכלית אחרת מלבד פרנסה.