מי יעצור את התוכניות לחיסול שוק ההון?

1. רוני בר-און



רק בשלהי הקדנציה שלו כשר אוצר התחיל רוני בר-און להבין מי באמת מנהל את המשק הישראלי. זה התחיל בספטמבר שבו החלה נפילת הדומינו של בנקים בארה"ב. בר-און היה בביתו, כאשר קו טלפון חסוי ופרטי של אחד מבני משפחתו צילצל.



על הקו היה יו"ר של אחד הבנקים הגדולים. "אסור לפתוח את הבורסה מחר", הוא הסביר לבר-און. "אתה מסכן את יציבות הבנקים ויציבות המערכת הפיננסית". בר-און רתח. הוא לא הבין מאין קיבל אותו בנקאי את מספר הטלפון הפרטי הזה ובמיוחד לא אהב את הנימה המאיימת והמצווה של הבנקאי. "תתקשר אלי למשרד", אמר וטרק את הטלפון. הבורסה נפתחה למזלנו כרגיל והמסחר התנהל כסדרו.



אבל זאת היתה רק ההתחלה. בששת החודשים מאז קריסת ליהמן ברדרס לא פסקו הלחצים על בר-און מצד הלווים הגדולים ביותר במשק, ראשי כמה מהבנקים והלוביסטים שלהם. בראיון לגלי צה"ל ביום חמישי שעבר הוא חשף, בראשונה וברמיזה, את סוגי הלחצים שהופעלו עליו ואת היקפם.



אבל גורמים בתוך משרד האוצר יודעים לספר שהלחץ האמיתי היה גדול בהרבה ממה שחשף בר-און: "הלווים הגדולים והבנקאים הגיעו עם תוכניות מאוד מדויקות: לקחת 40 מיליארד שקל מכספי משלם מסים ולחלץ את עצמם. נימת האיום בשיחות עם שר האוצר היתה ברורה. זאת לא היתה הצעה אלא כמעט הוראה. כאשר התברר להם שהוא עיקש בדעתו - החלו להופיע בסמיכות מפתיעה כתבות שליליות עליו בכמה מהעיתונים הכלכליים", סיפר השבוע גורם כלכלי בכיר.



"הלווים הגדולים במשק - וכמה מהבנקאים המממנים אותם - נלחמים עכשיו על חייהם, על השליטה שלהם בחברות שלהם, על הכוח ועל מעמדם האישי. הם לא יבחלו בשום דרך", אמר השבוע אחד הבכירים לשעבר באוצר. "בפועל, לאור ההימורים שהם לקחו והקריסה בשווי הנכסים שהם רכשו - החברות שלהם כבר פושטות רגל. הן כבר לא שייכות להם. אבל הם לא מפנימים את זה. הם משוכנעים שכסף ציבורי יציל אותם עכשיו".



"כולנו מחכים לנתניהו, לראות שהוא ייתן לנו תמיכה במאבק בלווים הגדולים ובראשי הבנקים. יש פחד גדול באוצר שנתניהו לא יעמוד בלחץ", אמר השבוע אחד מבכירי האוצר.



2. סטנלי פישר



"אם נעשה שימוש בכסף ציבורי רק כדי לשמור את המצב כמו שהוא, ובלי לגרום לארגון מחדש, מבלי לוודא שמתבצע ארגון מחדש, אז יש סיכון מוסרי גדול. אם יש ארגון מחדש, ודרישה למשל להזרים הון חדש בדרך של הנפקת מניות, ועל ידי כך לדלל את הזכויות של בעלי המניות הקיימים, הסיכון המוסרי נעלם" (כלכלן בכיר).



"סיכון מוסרי" הוא הביטוי הכלכלי לתופעה שבה ממשלה או כל גורם אחר מחלץ או נותן ביטוח לשחקנים הכלכליים - באופן שמגדיל את הסיכוי שהם יחזרו וייקחו סיכונים גדולים, יחזרו ויתנהלו בצורה כושלת או מושחתת כי הם יודעים שבמקרה של משבר הממשלה תמיד תחלץ אותם והם לא יצטרכו לשלם את המחיר האישי.



מי אמר את הדברים האלה בצורה כה חדה וברורה? מי הסביר ששימוש בכסף ציבורי בלי להעניש את בעלי המניות הקיימים, מבלי לגרום לדילול שלהם, מבלי להזרים הון חדש למערכת, מבלי לבצע ארגון מחדש בכל המערכות - בין אם זה בנקים או חברות - הוא הרה אסון?



מי שאמר את הדברים האלה הוא אחד הכלכלנים החשובים בעולם, בעל ניסיון אדיר במשברים פיננסיים וב"רה-ארגון" של משקים, בנקים וחברות. מי שאמר את הדברים האלה הוא האיש אשר כל המשק הישראלי מצפה לשמוע ממנו בשבועות האחרונים את הדברים האלה - אבל הפעם הוא מבכר לשתוק. ושתיקתו זועקת למרחקים.



הציטוט שעמו פתחנו הוא של אחד, סטנלי פישר, סגן יו"ר קרן המטבע העולמית. הדברים נאמרו בראיון שנערך עמו ביפאן ב-1998. את הציטוטים המלאים אפשר למצוא באתר של קרן המטבע העולמית.



אל תחשבו שנדרשה מצדנו עבודת תחקיר אדירה כדי למצוא את הציטוטים של פישר. גוגל עשה לנו את העבודה. היכנסו לגוגל והקישו את שני צמדי המלים: סטנלי פישר, סיכון מוסרי. תקבלו לא פחות מ-8,160 תוצאות, וכבר בעשר הראשונות תמצאו ציטוטים של פישר, הכלכלן, סגן יו"ר קרן המטבע, יוצא בשצף קצף נגד כל הסדרי החילוץ של בנקים, כלכלות או חברות שיוצרים "סיכון מוסרי" ולא מענישים ומדללים את המוסדות והאנשים שלקחו את הסיכונים כדי להבטיח שהמשבר וההפסדים לא יחזרו על עצמם.



מדוע פישר שותק כאשר שורה של לווים גדולים ובנקאים מנסה לדחוף תוכניות לחיסול שוק ההון הישראלי? אולי כי הוא חושש, לפני הכל, ליציבות מערכת הבנקאות. לטריטוריה שלו. פישר התגאה בחודשים האחרונים שוב ושוב שמערכת הבנקאות בישראל יציבה בהשוואה לנעשה בחו"ל. אבל הוא יודע היטב שגם במאזנים של הבנקים הישראלים יש הרבה "נכסים רעילים" מהסוג האמריקאי: הלוואות שסיכוי קלוש שיחזרו אי פעם, כי הן מימנו רכישות ממונפות ופראיות של נדל"ן ונכסים אחרים בכל רחבי הגלובוס.



אבל הדרך לשמירה על יציבות מערכת הבנקאות לא צריכה לעבור בשימוש בכספי ציבור או כספי חוסכים כדי לחלץ את הלווים הגדולים או הבנקאים שלהם. מערכת הבנקאות הישראלית צריכה לעבוד את אותו "ארגון מחדש" שעליו דיבר פישר מקרן המטבע: הנפקת זכויות גדולות של הון, שיגדילו את הלימות ההון של הבנקים וידללו את בעלי המניות הנוכחיים. הנפקות כאלה יחזקו את יציבות מערכת הבנקאות ויענישו את בעלי השליטה שאיפשרו למנהלים שלהם לקחת סיכונים גדולים ומשכורות עתק - מתוך הנחה שאם יגיע משבר, כספי משלם המסים יחלצו אותם.



3. נוחי דנקנר



יו"ר קבוצת אי.די.בי אינו נוהג להתראיין. את המסרים שלו הוא נוהג להעביר בדרכים אחרות. לפני שבועיים הוא חרג ממנהגו ובעת השקה של סניף שופרסל בשדרות מתח ביקורת על משרד האוצר, שלדבריו לא עושה דבר. הביקורת של דנקנר בעיתוי זה מקשרת אותו מיד עם בעלי השליטה בחברות הגדולות שמפעילים לחץ על האוצר להכין תוכנית לחילוץ לטייקונים. דנקנר אינו זקוק כנראה לעצות שלנו - אבל אולי נשיא לו עצה אחת בכל זאת.



מצבה של קבוצת אי.די.בי טוב בהרבה משל רוב הקבוצות העסקיות הגדולות. דנקנר השכיל לבצע גיוסי הון ענקיים באג"ח בעלות טווחי פירעון ארוכים ערב המשבר הפיננסי. דנקנר עשה גם הוא את סאת הטעויות שלו כאשר רכש את כור במחיר שיא ונדל"ן בלאס וגאס בעיתוי הכי גרוע שיכול להיות, אבל מצבו טוב בהרבה. התשואה של איגרות החוב של אי.די.בי, כ-7%, משקפת את העובדה שבניגוד לחבריו, הטייקונים של הנדל"ן, לדנקנר לא צפויות בעיות במיחזור חובותיו בתקופה הקרובה.



חילוץ גורף של הלווים הגדולים במשק, באמצעות משלם המסים או כספי הפנסיות של האזרחים, יחסל את שוק ההון הישראלי וישמיט את הבסיס הכלכלי והמוסרי שעליו הוא יושב. אם ברגע של משבר הממשלה מבטלת רטרואקטיווית את מנגנון השכר והעונש בשוק - ומעניקה מתנות, בחינם, לכל היזמים והמנהלים שגרפו בעשור האחרון משכורות עתק, בונוסים ודיווידנדים באמצעות מנגנון השוק - נשמט כל הבסיס עליו שוק ההון מושתת.



דנקנר, כנהנה הגדול ביותר ממנגנון השוק החופשי בשש השנים האחרונות, צריך להיות עכשיו הראשון להתנגד לכל מעורבות ממשלתית שתרתום כסף של משלם מסים או של פנסיונרים להצלת הלווים או הבנקאים.



דנקנר - כמי שניצל טוב מכולם את יציאת הממשלה משוק ההון, השתלט על אי.די.בי ברכישה ממונפת, גייס מיליארדים באג"ח, נהפך לאיש המשפיע ביותר בסקטור הפרטי, חילק משכורות ובונוסים ענקיים לעשרות מנהליו - צריך להיות עכשיו האיש אשר יקרא לממשלה לא להתקרב לשוק ההון: לתת לחברות הגרועות וליזמים הגרועים להירכש, להתמזג או להיעלם. לתת למנגנון העונש של השוק לעשות את עבודתו החשובה.



דנקנר הוא מאנשי העסקים הבודדים שצפו את המשבר הפיננסי ונערך אליו. אבל אם הממשלה מתערבת ומחלצת יזמים כאשר משבר גדול מגיע - אז מה הרבותא, מה היתרון, מה הביג-דיל בכלל של לצפות את המשבר מראש - אם כולם מקבלים "חנינה" ממשלם המסים?



דנקנר צריך לצאת עכשיו נגד כל תוכניות חילוץ הטייקונים מסיבה כלכלית ואישית ומסיבה של מוניטין. אישית - כדי לשלוח מסר ברור לשוק שאי.די.בי היא קבוצה חזקה ונזילה שלא השתתפה בהימורים של שנות הגאות ונערכה למשבר. אשר למוניטין של דנקנר, שחשוב לו לא פחות: כל חילוץ ממשלתי ישיר או עקיף של לווים גדולים יאיין ויחסל רטרואקטיווית את הישגיו של דנקנר, הישגיה של אי.די.בי ואולי גם את שיטת שוק ההון כולה.