וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

להפסיד 80 מיליארד דולר בשלוש שנים

דפנה מאור

2.4.2009 / 13:44



ריק ואגנר הלך ביום ראשון הביתה. הממשל האמריקאי, שלרגע היה נדמה כי איבד כל שארית של היגיון ושפיות בנוגע למגזר הרכב, התעשת. צוות משימה שמינה אובמה הורה למנכ"ל GM זה תשע שנים להתפטר לאלתר, לאחר שתוכנית ההבראה שהציגה GM בפני הממשל נדחתה.

מצבה של תעשיית הרכב האמריקאית, ומצבן של GM וקרייזלר בפרט, היה מביש עוד לפני שהמשבר הפיננסי היכה בכלכלת ארה"ב ואילץ את הצרכנים לוותר על מפלצות הבנזין הענקיות שהיו שריד הרווחיות האחרון של התעשייה. כשיצרניות הרכב עלו לוואשינגטון - תחילה בגבהות לב ובמטוסי מנהלים סילוניים, ואחר כך בשיירה זוחלת על גחון של מכוניות חסכוניות בדלק - הן כבר הספיקו לצבור הפסדים של עשרות מיליארדי דולרים בשנים ספורות.



מצבה של המתחרה השלישית, פורד, טוב יותר, גם אם לא מזהיר, בזכות הפעילות הגדולה של פיתוח וייצור שיש לה באירופה ומנעד רחב יותר של מכוניות קומפקטיות מודרניות, ועד כה היא לא נדרשה לסיוע ממשלתי.



אם כלכלת ארה"ב היתה כלכלה קפיטליסטית ותחרותית באמת, הישגיו של ואגנר ב-GM היו מזכים אותו כבר מזמן בכרטיס אדום, ואולי אפילו בכרטיס כניסה לכלא. בזמן כהונתו, מ-2000 ועד היום, נפלה מניית GM מ-70 דולר ל-4 דולרים. נתח השוק שלה קרס ב-10%. מאז 2005 צברה החברה הפסדים של 80 מיליארד דולר.



ולמרות כל זאת, ואגנר המשיך לדבר בגאון על העתיד המזהיר של החברה, ששגתה כמעט בכל מהלך אסטרטגי ושיווקי שלה, וייצרה מכוניות מיושנות טכנולוגית, אויבות איכות הסביבה, ובחלקן בלתי בטיחותיות לנוסעיהן. GM גם המשיכה להחזיק בתיק מותגים מבוזר שהיה לה לרועץ.



ההישג החיובי העיקרי שנזקף לזכותו של ואגנר הוא הרחבת פעילותה של GM לשווקים מתעוררים, כמו רוסיה וסין, אולם גם זה לא הספיק לקזז את הפסדיה בבית.



בשוק חופשי אמיתי קרייזלר ו-GM היו מאבדות מזמן את זכותן להתקיים כקונצרני ענק, והיו נהפכות לשחקניות בינוניות בשוק העולמי, אולי אפילו שחקניות נישה. ואולם הן לא שיחקו בשוק חופשי אמיתי ובמגרש מאוזן. הן קיבלו סובסידיות מהממשל האמריקאי, בדמותם של חוקים מתירנים בנוגע לפליטות רכב ועידוד הצרכנים להשתמש בתוצרי נפט יקרים ומזהמים, כל אלה הודות לשדולות רבות עוצמה בוואשינגטון שהיו מקורבות במיוחד לממשל בוש, חובב קידוחי הנפט.



התמיכה הממשלתית לא נבעה רק מקוצר הראייה המבהיל והתעלמות מאיכות הסביבה וצרכי השוק. היא נבעה מכך שדטרויט - השם הנרדף לתעשייה - מספקת עבודה לכמה מיליוני אנשים בארה"ב. כל ניסיון להחליש את בסיס הכוח הלא הוגן שהיא קיבלה נתפש כמעשה אנטי פטריוטי וכהתאבדות פוליטית. בשל כך נראה היה כי ממשל אובמה מהסס מאוד לנהוג ביד קשה עם ואגנר וגם עם ועדי העובדים בעלי הכוח הבלתי נתפש של דטרויט.



לממשל אובמה, לעומת זאת, יש הזדמנות של פעם ביובל "בזכות" המשבר הפיננסי שטרף את הקלפים ואת כללי המשחק. ההזדמנות הזאת היא לערוך שינויים במסד של כלכלת ארה"ב, ובתחומים מסוימים הממשל אכן עושה זאת. הדחת ואגנר ודחיית תוכנית ההבראה הקלושה הם סימן להתפכחות שעולה בקנה אחד עם התוכניות השאפתניות לרפורמה בבריאות, פיתוח אנרגיות חלופיות והשקעה בחינוך. היא מעידה עוד שאולי הרוח האנטי תחרותית שבה נקט ממשל בוש בסחר העולמי, עם סובסידיות לחקלאים המקומיים והגנות סחר שמרעיבות את מדינות אפריקה ודרום-מזרח אסיה, עשויה לספוג מכה קשה בממשל הנוכחי.



חבל לחשוב שבגזרה החשובה ביותר שמנהל כעת הממשל במשבר הוא הססן הרבה יותר. התנהלות הממשל מול הבנקים הגדולים וחברות הפיננסים נעשית בחצי פה, והשתתפות הבנקים בתוכנית החילוץ מוצגת כעת כאופציה ולא ככורח. לא רק שהמוסדות הפיננסיים המקרטעים האלה גרמו למשבר - הם גם קיבלו סיוע ממשלתי בהיקף חסר תקדים, וארה"ב נאלצה למשכן את עתידה כולו לטובת הצלתם.



יטיב הממשל אם ינהג ביעילות ובחומרה עם התשתית הפינננסית של כלכלתו כשם שהוא נוהג עם הענף הדועך והולך שהיה שנים רבות שם נרדף לתוצרת אמריקה.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully