שר האוצר החדש יובל שטייניץ יעביר מייד עם כניסתו לתפקיד את תקציב מדינה גם ל- 2010. מכאן ואילך תחל התמודדותו עם המשבר הכלכלי, האבטלה הגואה, התקציב, קיצוצים ועוד שורה ארוכה של בעיות כלכליות.
חולשתו של שטייניץ, ד"ר לפילוסופיה שאינו מתמצא בכלכלה, עשויה דווקא להיות לו לעזר. עדר הלוביסטים והח"כים ששועט ללשכת השר נתקל באדם שצריך ללמוד את עקרונות הכלכלה ולכך נדרש זמן. אם היה בקיא בכלכלה אפשר היה לנהל איתו מייד ביזנס, כיוון שלא זה המצב יש לשטייניץ "אוויר לנשימה" ופסק זמן קצר ללמוד ולהשכיל.
בתוך ים היועצים, הדורשים והלוחצים - הנה העצות שלנו לשר הנכנס.
1. "אין לי, וגם לא יהיה"
הקופה הציבורית היא פיקדון לזמן קצוב בידי שר האוצר, לעולם כדי שינפח מעט את היקף הגרעון הצפוי בהכנסות המדינה ובתקציב: הוסף שלושה-ארבעה מיליארד למינוס, בלאו הכי צפוי לאוצר גרעון ענק (40-50 מיליארד שקל ב- 2009) לכן סטייה קלה כלפי מעלה לא תגרום להרמת גבות.
היא גם לא תגרום לש"ס לוותר על קצבאות מובטחות אבל תסייע לפריסת תשלומיהם לעוד שנה-שנתיים. כיוון שאין לך כספים פנויים, בטל את התוספות שאולמרט הבטיח לתקציב הביטחון השמן כי אם אולמרט הבטיח, אז שאולמרט יקיים. כך גם לא תשבור את ההבטחה של נתניהו לשמור על תקציב הביטחון שנעשה כלפי ברק במו"מ קואליציוני. ברק לא יפרק את הממשלה בגלל תקציב.
ויש גם את הצמד עיני וברוש - אם לא תגיע עימם להבנה יש להם כלים להשמיצך חופשי ובמידת הצורך גם להודיע על שביתות ועיצומים. אל תירא מהשניים בקרב הברנז'ה הכלכלית הם כבר מזמן נחשבים לאינטרסנטים ואפילו התקשורת כבר פחות מתרשמת מהם. שישמיצו, פשוט תתעלם: דבר מצידך על המובטלים שאתה חרד לשלומם, וקנה את עולמך מנגד.
2. להתנתק מביבי - בנחישות וברגישות
כולם יודעים שאתה חייב את מינויך לנתניהו. תן לו, בינתיים, להתבטא כלכלית ולהרגיש" שר על" לענייני אסטרטגיה כלכלית. ביבי לא ממש סופר אותך, מבחינתו - הוא המחליט בענייני האוצר. בהדרגה, בתיאום, תסביר לו בארבע עיניים שאתה לא עוד פקיד באוצר אלא שר בכיר בממשלתו. תאר לך מה יקרה אם הקרקס של ביבי ימשך והוא יוציא החלטות כלכליות לבדו כולם במערכת יבינו שאתה בובה ויזלזלו בך. שמור על כבודך ותפקידך.
זכור שחבורת הפוליטיקאים המרכיבה את הקואליציה דבוקה בכח לכיסאות. לכן, כל מה שהבטחתם להם ניתן לפריסה ל- 2011-2012. תמיד תוכל להשתמש בנתוני מחץ קורעי לב "האבטלה מאיימת על המרקם החברתי, המפעלים בפריפריה מתמוטטים, עסקים קטנים קורסים, סדר העדיפויות הכלכלי משתנה" ועוד מטבעות לשון שחוקות שעובדות בישראל מאז ומעולם. חלקם יאיימו על ביבי בפרישה מהקואליציה אבל סביר להניח שיהיו אלה בעיקר איומי סרק פוליטיים מצד השותפים הקואליציוניים. כולם, חוץ מליברמן הוא שלא עושה חשבון ושכדאי לחיות איתו בשלום, ולזכור שלא ביקש סכומי כסף חריגים במו"מ.
3. אין הבטחות סרק
אל תסתבך בהבטחות סרק מיותרות למגזרים שונים: התפקיד כבר שלך, ואת ההבטחות יזכרו לך כיום ביום הפירעון, כשלא תוכל לקיים ותצא "לא הגון". שים דגש על הוצאות שלאחר המשבר יניבו תוצאות: תשתיות, חינוך, ארגון מערכות קיימות. אל תבזבז כסף על כבישים עוקפי ישובים וחומות עוקפות כבישים בשטחים - אלה בכל מקרה לא משרתים את מטרת העל שעל פיה תיבחן: הכלכלה.
גלה רוחב לב עד כמה שניתן כלפי שכבות המצוקה: המובטלים, אימהות חד הוריות, נכים. הבנה לצרכיהם, למצבם בעת משבר, לקיום בכבוד. תן יחס של כבוד, ע"ח תקציבים אחרים, לניצולי השואה. הם מתמעטים ומגיע להם יחס ממשלתי הולם. נסה ככל יכולתך (ותקציבך) לסייע למימון סל הבריאות. אם לא תוכל בקרוב להקל במס חברות ובמס יחידים - נסה אולי לבחון את האפשרות להפחית את המע"מ על מוצרי היסוד.
4. קח את הקרדיט, גם על חשבון ביבי
הבורסות עולות ומשדרות שהיציאה מהמיתון העולמי מתקרבת: קשה עדיין לדעת אם זה יתרחש בקרוב, אבל הקולות מבחוץ נשמעים טוב ונשמעים היטב. אם המיתון ירגע תהיה דרוך ביבי ינסה לקחת לעצמו את כל הקרדיט, כרגיל. כשמינה אותך לאוצר אמרת "אני שמח לתפקד תחת ראש ממשלה שמבין וקרוב לכלכלה" אמרת כי היית חייב. מרגע שהושבת עצמך על הכסא, חובת ההוכחה היא עליך ואתה נמדד בזכות עצמך.
אם המשבר נרגע ועתידך הפוליטי חשוב לך - אל תיתן לביבי לקחת את כל התהילה. חלק יספיק לרקורד שלו, עבור עצמך תהיה חייב ליטול את הרוב. מצא לך פרשנים שיהללוך על: "מנהיגותך הכלכלית בעת משבר", על החלטות נבונות, הבנה מעמיקה בכלכלה, יכולת נדירה ללמוד, להפנים ולבצע. מי כמוך יודע שהתקשורת משפיעה על שביעות הרצון מתפקודך, ואין מנוס מלרצות אותה. מהבחינה הזו, לפחות, ביבי דווקא יכול להוות מורה מצויין...
הכותב הוא ראש היחידה ללימודי חוץ במרכז ללימודים אקדמיים, אור יהודה.