"תעבוד אתה בשירות לקוחות!"

תוך כדי דפדוף בין מודעות דרושים, צחי בירן שמח מאוד לקרוא הבוקר שמוקדי השירות מחכים למפוטרי ההיי-טק. עכשיו, הוא סוגר עם כולנו חשבון

צחי בירן

חודשים ארוכים אני מחפש עבודה - מדובר בתקופה קשה, אולי הקשה והמתסכלת בחיי. שיגור כפייתי של מיילים לכל מודעה חצי רלוונטית בכל אתר תעסוקה כזה או אחר, טלטול כל קשר חברתי/תעסוקתי מהעבר לטובת משרות ספציפיות או כלליות. יורה בחשכה, מכוון על מטרה נקודתית – בינתיים, ללא תוצאות.

אם יש משהו שמבעיר את חמתי בימים לא קלים אלה הוא רמיזות או האשמות בפינוק. אם יש משהו שמדליק לי את הפיוזים לגמרי - זו הכותרת "יש עבודה" שמוצמדת לכל מיני אייטמים מופרכים שמופיעים מדי פעם בתקשורת האלקטרונית והמודפסת. כמי שמילת המפתח "עבודה" מקפיצה לו את מנוע החיפוש המוחי, בסריקה היומיומית של אמצעי התקשורת, אני מוצא את עצמי מעמיק לתוך האייטם רק בשביל לגלות דמגוגיה בשקל תשעים: "חברות הסלולר והכבלים מחפשות מאות עובדים ומפוטרי (מפונקי בעריכה "הנשכנית" של וואלה! עסקים) ההיי טק לא מתפשרים". ובכן, שחוקי אצבע מלשכת התעסוקה, למה שלא תלכו לעבוד בשירות לקוחות בעצמכם, הא?

אז מה אם הרווחתם פי שלוש או ארבע בהיי טק? אז מה אם אתם לא חיילים משוחררים או סטודנטים צרובי דשא? חמשת אלפים שקל ברוטו לא מספיקים לכם לפרנס משפחה עם שניים וחצי ילדים? אז מה אם צברתם עשר שנות ניסיון בתחום שלכם, פיתחתם מוצרים, הובלתם מהלכים, עשיתם תואר ראשון או שני, קרעתם את התחת כדי להתקדם – לא נאה לכם לעבוד במוקד עבדות אנושי מסביב לשעון ולשוחח עם האנשים הכי כועסים ולא נחמדים בישראל גם בשבת וחג?

ולא רק בשירות הלקוחות מחפשים אלפי עובדים. גם באבטחה (אז מה אם עבדתם בזה במשך כל שנות הלימודים לתואר ראשון – הרי עם קצת מזל אולי תהיו אחמ"שים!), בסדרנות (אתם זוכרים? עשיתם את זה לפני הגיוס – אולי הפעם תקבלו פנס לד, דור שלישי), במכירה בחנויות בגדים (אז מה אם מכרתם מוצרי אבטחת מידע בשלוש מאות אלף דולר ברבעון – תמכרו שלוש חזיות ואולי תקבלו 5% הנחה לעובדים) – אה, ואל תשכחו חלילה שיש המון ביקוש לעובדים בניקיון (לרוקן סל מיחזור במחשב אתם יודעים? זה כמעט אותו דבר).

(תוכן מקודם)

5 דברים שחייבים לעשות במהרה כשנכנסים לדירה חדשה וריקה

בשיתוף שמרת הזורע
לכתבה המלאה

דמגוגיה חסרת רגישות

ובכן, חבריי הנחמדים שם במשרדי וואלה! וחבריכם בעולם התקשורת: יודע אני שבעולם שלכם לא מרוויחים מי יודע מה ואולי בגלל העובדה שמרבית העיתונאים משתכרים משכורות די מגוחכות מתפרסמות כתבות כה דמגוגיות וכה חסרות רגישות והבנה שמונעות גם לא אחת מקנאה מסוימת ב"מפונקי הליסינג וארוחות השחיתות". האם אתה, כתב כלכלי יקר בעל כמה עשרות שנות ניסיון בכתיבה, היית פונה למקצועות מכובדים אלה אם היית מושלך אחר כבוד ממצודת "הארץ"? אני מאמין שהיית בוחר במקבילה האפלה של משלח היד שלך – יחסי הציבור. אולי אפילו היית הולך לפוליטיקה – שם תמיד מחפשים אנשי תקשורת לשעבר כדי לעטר את הרשימה בשם מוכר לעיניים.

נכון, מרבית המובטלים מעדיפים לנצל את מלוא מכסת דמי האבטלה (והם נגמרים מהר מאוד בישראל) לפני שהם פונים למקצועות אחרים, מכובדים ככל שיהיו. זה לא פשע לקבל קצת בחזרה מהמדינה אחרי שנים ארוכות של תשלומים לביטוח לאומי ולמס הכנסה. כל מובטל טרי מבין תוך זמן קצר כי עליו להתפשר בדרישותיו הכספיות וגם לרדת בסולם הדרגות בשל "המצב" - הבעיה היא שגם אותן חברות דורשות עובדות גורסות את קורות החיים של רוב הפונים בגלל גיל, עודף ניסיון וחשש שלהם עצמם מהיכולת של אותם "מפונקי היי טק" להפנים את מעמדם החדש - ואז גם ההתפשרות לא מביאה לשום מקום.

כמעט בכל שבוע בביקורי בלשכה נתקלתי בתחקירנית רכת מבט שהציעה לי בתחנונים להתראיין לאייטם על אבטלה אצל רפי/רזי/אילנה או דני רופ ותמיד סירבתי בנימוס לאופציה הקוסמת להפוך לפוסטר אנושי מרגש ולזכות ב-22 שניות של תהילה: תודה מקרב לב כלי תקשורת יקרים. אני אסתדר לבד...

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/הלתנאי שימוש
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully