כתיבת צוואה: כך תמנעו סכסוכים בין היורשים

בניגוד לארצות אחרות, דיני הירושה בישראל אימצו את העיקרון של החופש המוחלט לצוות. אולם חופש זה איננו בלתי מוגבל. הוראות בצוואה שאינן חוקיות, אינן מוסריות או נוגדות את תקנת הציבור לא יקוימו. בעוד שדי ברור מהי הוראה לא חוקית, הפרשנות להוראה לא מוסרית או נוגדת את תקנת הציבור, נתונה לדעות בית המשפט.

כאשר אדם מחליט לערוך צוואה ולקבוע את אופן חלוקת עזבונו לאחר מותו, הוא עושה את אחת ההחלטות החשובות והמשפיעות עבורו ועבור קרוביו ויורשיו. אין בכך משום הבטחה שלא יהיו מחלוקות ומריבות במשפחה לאחר פטירתו, אך אם מכל מיני שיקולים אדם החליט לכתוב צוואה ובה לחלק את עזבונו באופן בלתי שווה בין יורשיו מנימוקיו שלו, מוטב שייעשה זאת באופן כזה שיבטיח כי בבוא היום בית המשפט ייתן לצוואה זו תוקף.

להלן מספר עצות כיצד לערוך צוואה כדי שבבוא היום לא יצוצו בעיות ומחלוקות בין היורשים.

למרות שצוואה היא מסמך אישי שבו מבטא אדם את רצונו, ואינה דורשת את הסכמתם של היורשים לגבי תוכנה, במקרים מסוימים מומלץ כי עוד בחייו של המוריש ואף בטרם עריכת הצוואה, ישוחח המוריש עם היורשים לגבי כוונתו לערוך צוואה, להסביר את ההיגיון והצדק שבה, ולנסות ולהביא את הצדדים להסכמה בנוגע לתוכן הצוואה עוד בחייו.

מאידך, אם אדם יודע כי מה שהוא מתכוון לכתוב בצוואתו בשום אופן לא יתקבל על ידי חלק מהיורשים מומלץ שלא לדבר על כך, שכן אין טעם לבלות את שארית החיים בוויכוחים ובסכסוכים. זכותו של אדם לעשות ברכושו מה שירצה, אולם לא רצוי להחליט ברגע של כעס להעניש איש בצוואה, שכן זהו מסמך חשוב מכדי להפכו לכלי התחשבנות.

ישנה חשיבות רבה למצבו הרפואי הנפשי של המוריש כמו גם יכולתו לקבל החלטה, הנובעת מרצונו האמיתי ביום עריכת הצוואה. במידה והמצווה הינו אדם מבוגר מאוד או חולה במחלה, שעלולה להעלות טענה עתידית לגבי כושרו המנטלי והפיזי לחתום על צוואה, מומלץ למנוע זאת מראש, על ידי ליווי תהליך החתימה על הצוואה בהערכת מסוגלות ועריכת תעודה רפואית, המאשרת את מצבו הרפואי ואת כשירותו לחתום על צוואה ביום החתימה.

במידה ועזבונו של המוריש כולל חברה או עסק רווחי ופעיל, שהמוריש מבקש, כי ימשיכו לפעול ולהפיק רווחים לאחר מותו, רצוי כי המוריש ייתן הוראות ספציפיות לגבי אופן ניהול העסק לאחר מותו וכן הוראות לגבי זהות היורש שינהל את העסק, וחלקו של כל יורש בעסק ו/או במניות החברה. לחילופין אם המוריש סבור שהיורשים אינם מסוגלים לנהל את העסק ביחד, יש לקחת זאת בחשבון ולהוריש את העסק, המניות או את הניהול לאחד מהיורשים ולפצות את יתר היורשים בנכסים אחרים.

כך ניתן למנוע מה שקרה לאימפריות גדולות, שקרסו או נפלו קרבן לקרבות יורשים. אם להכרת המוריש אין סיכוי כי אחד מהיורשים ינהל את העסק ויפיק ממנו רווחים, מומלץ לתת הוראות למכירת העסק ולמנות אדם שבוטחים בו שינהל את המכירה וחלוקת התמורה בין היורשים.

כידוע, יורשיו של עיזבון יורשים גם את חובותיו של המוריש עד גובה העיזבון. במקרה שיש שהמוריש יודע על חובות לא מסולקים או מחלוקות כספיות, חשוב לדאוג שלא לסבך את היורשים בהתדיינויות משפטיות.

במקרה כזה רצוי כי המוריש יסדיר ויידע את היורשים לפני מותו, בדבר קיומם של חובות, ויקבע בצוואתו מנגנון לתשלום חובות העיזבון ולחלוקת ייתרת העיזבון בין היורשים רק לאחר תשלום החובות.

יתרה מזו, על פי סעיף 147 לחוק הירושה, כספים שיש לשלם באמצעות קביעת נהנה, אינם מהווים נכסי עזבון ולכן ניתן לדאוג, כי נכסים מסוימים יוצאו מגדר העיזבון , וניתן יהיה להותיר בידי היורשים נכסים פיננסיים שהנושים
לא יוכלו לשים ידם עליהם, כיון שהם אינם שיכים לעיזבון. לשם כך יש לבחון היטב את תקנוני הקרנות שבהם מפקידים את הכספים, על מנת לוודא כי לא מדובר בכספי עיזבון.

בכדי למנוע מצב שבו אחד היורשים יעלים מעיני שאר היורשים רכוש מסוים השייך לעיזבון, יש לפרט בצוואה את
הרכוש והכספים הקיימים, לרבות מקום הימצאם המדויק (כגון כספת בבית או חשבון בבנק וכדומה). חשוב לציין כי אם המוריש פירט נכס שאינו קיים עוד בעיזבון ובמקומו נרכש אחר, עלולים היורשים להסתבך בהליכים מיותרים של צו קיום צוואה וצו ירושה לגבי נכסים שאינם מפורטים בצוואה.

לכן חשוב לפנות לעו"ד מנוסה אשר ידע לנסח "סעיף סל", ובו ייכלל עקרון החלוקה שבו מעוניינים במקרה ונכס מסוים נשמט או הוחלף מתוך הנכסים המפורטים בעיזבון.

אפשר להוריש דירה למישהו ולרשום מה ייעשה בה לאחר מותו, אך לא הלאה .אסור להורות על פירוק שיתוף. למשל אם הורשה דירה ל- 5 יורשים, אי אפשר לחייבם לא לפרק שיתוף לעולם ועד.

גם בן/בת זוג שלא התגורר/ה עם המוריש נחשב/ת לידוע בציבור (בן זוג כולל גם ידוע בציבור, וגם בן זוג במשפחה חד מינית) לצורך ירושה. למרות שעל פי חוק הירושה, ידוע בציבור "יזכה" בירושת בן זוגו, אם ניהלו משק בית משותף, בתי המשפט הרחיבו את המושג גם לידועים בציבור שלא ממש גרו יחד, אלא חלקו ביניהם מערכת יחסים משמעותית וארוכת טווח. כך שאם יש לכם בן/בת זוג , ישנה חשיבות לעריכת צוואה שתבהיר מה הוא חלקו של בן הזוג ומה הוא חלקם של שאר קרובי המשפחה בעיזבון. בנוסף, חשוב גם לגבות זאת בהסכם ממון עם בן/בת הזוג.

לפי חוק הירושה, לאחר מותו של המוריש יורש בן זוגו את מחצית עזבונו, וילדיו את המחצית השנייה. לעיתים, לאחר מות המוריש, הופכים הילדים לבעלים בבית של הוריהם ודורשים מההורה שנשאר בחיים לצאת מבית המגורים כדי למוכרו ולקבל בגינו כסף. כמובן שאירועים מסוג זה יוצרים עוול קשה לבן הזוג שנותר ללא קורת גג, וסכסוכים קשים בין הילדים להוריהם או בן זוגם של הוריהם.

במידה והמוריש מעוניין כי נכסים אישיים כגון דירתו, רכבו או מיטלטלין וריהוט בבית, יישארו ברשותו של בן הזוג אשר נותר בחיים, מומלץ לציין בצוואה הוראות ספציפיות לגבי הישארות נכסים אלה בידי בן הזוג שנותר בחיים. ניתן להורות כי נכסים אלה יעברו לידי הילדים היורשים רק לאחר פטירת בן הזוג שנותר בחיים.

לא רבים מודעים לכך שניתן לערוך צוואות של "יורש אחר יורש" אשר קובעות מנגנון הותרת הרכוש לבן /בת הזוג הנותר בחיים ולאחר מכן לילדים. ניתן גם לתת הוראות באופן המבטיח כי מה שבן/בת הזוג ירשו, לא יפוזר לרוח ולא לכל מיני בני או בנות זוג אחרים, אלא להבטיח הורשה לצאצאים לאחר מכן.

במקרים רבים בן הזוג (ולרוב במקרים בהם מדובר בזוג ערירי ללא ילדים) נתן הוראות בצוואתו כי לאחר
פטירתו יירש בן זוג את מלוא העיזבון ולאחר מות שניהם ירשו קרובי הצדדים את הרכוש בחלוקה מסוימת. העיקרון הבסיסי של חוק הירושה קובע חופש מוחלט לצוות, אך היו מקרים בהם לאחר פטירת אחד מבני הזוג, זה שנותר בחיים כתב צוואה חדשה ובה ציווה להוריש לבני משפחתו את מה שיוותר לאחר פטירתו.

בתי המשפט נחלקו בשאלה, האם העיקרון של החופש לצוות עדיף על כלל ההסתמכות (בן הזוג שנפטר ראשון הסתמך על כך שיכבדו את רצונו בעת שהצוואה נערכה). בעקבות זאת, נוסף תיקון לחוק הירושה באופן שאימץ את כלל ההסתמכות וקבע הסדר ספציפי לצוואות הדדיות. באופן כללי קובע התיקון, כי אדם אינו יכול לעשות כבתוך שלו בחלק אותו ירש במסגרת צוואה הדדית ועליו לכבד את רצונו של בן /בת הזוג שממנו ירש את מלוא חלקו.

כאשר עורכי הצוואה הם הורים לילדים צעירים, חשוב עוד יותר להיוועץ בעו"ד על מנת להבטיח מנגנון שיאפשר
להורה החי לנהוג ברכוש כבתוך שלו, מבלי לפנות בכל פעם לקבל אישורים מבית המשפט, הנדרשים כאשר מדובר
בניהול רכוש של קטין, אך גם להגן על הרכוש לטובת ילדי המנוח, כדי שלא ייעלם כאשר ההורה החי יקים משפחה חדשה.

רצוי גם להכניס סעיפים באשר לאפוטרופסות על הילדים למקרה בו, חלילה, הולכים שני ההורים לעולמם. הוראה כזו אמנם לא בהכרח מחייבת שכן תמיד תיבדק טובת הילדים, אך היא יכולה לחסוך מחלוקות רבות ונזק לילדים במקרה שרצון ההורים לא יהיה ברור.

לסיכום, חשוב לזכור שמה שנאמר בצוואה הוא מילתו האחרונה של המוריש, שאותה לא ניתן יהיה לשנות עוד לאחר מותו, ושעמה לא יוכלו יותר הקרובים להתווכח. לכן חשוב כי בעת ניסוח הצוואה ינהג המוריש בזהירות וברגישות, תוך התחשבות ברגשות בני המשפחה, וזאת בכדי למנוע פגיעה רגשית מיותרת ולא להשאיר אחריו "פצעים פתוחים" שלא ניתן לרפא. לכן חשוב להיות חד משמעי בניסוח ולא להותיר דברים לפרשנות שיצטרך בית המשפט למלא במושגים שלא דייקתם בהגדרתם.

לא לעשות שימוש בכינויים אלא לרשום שמות מלאים ולאתר אף תעודות זהות. במקרה בו מבנה המשפחה או הרכוש מורכב או צפוי להשתנות רצוי במיוחד להיוועץ בעו"ד, על מנת שהצוואה תכלול גם מקרים עתידיים. וכמובן, כל עוד המצווה חי הוא יכול לשנות צוואתו ללא כל הגבלה. לפיכך אם אכן היה שינוי משמעותי (כגון גירושין ונישואין מחדש, לידת ילד חדש, פטירת ילד חלילה או שינוי רכושי משמעותי) רצוי לתקן הצוואה בהתאם.

עו"ד נורית פיש הינה מומחית לדיני משפחה וירושות.