מיתון מוטה טכנולוגיה בכלכלות המתעוררות במזרח אסיה

הונג קונג וסינגפור. העיתונים במערב מביעים דאגה יומית ממיתון עמוק בארה"ב, יפאן ואולי גם אירופה. אך הפעילות בכלכלות האלה נראית נמרצת בהשוואה לרוב מזרח אסיה. התוצר המקומי הגולמי של סינגפור ירד ברבעון השלישי של 2001 ב-5.6%, לעומת הרבעון המקביל ב-2000, ואילו התמ"ג של טייוואן ירד ב-4.2% - השיעור החד ביותר בתולדותיה. ההערכה הרווחת היא שהתמ"ג של סינגפור יירד ב-10% ברבעון הרביעי. לשם השוואה, התמ"ג של ארה"ב ירד ב-0.4% ברבעון השלישי, ואילו זה של יפאן ירד ככל הנראה ב-0.5%.



התוצר הכלכלי יורד או דורך במקום במאלזיה, הונג קונג ותאילנד. דרום קוריאה עדיין צומחת, אך בשיעור שנתי של פחות מ-2.0%, לעומת 13% ב-2000. אפילו סין לא הצליחה להימלט מהאטה. היא צמחה ב-7.0% ברבעון השלישי, אך להערכת בנק ג'יי.פי מורגן צ'ייס בין הרבעון השני לשלישי האטה הצמיחה השנתית בסין ל-4%, ובכל מקרה הנתונים הרשמיים של סין חשודים כמנופחים. הביקוש המקומי בסין עדיין איתן יחסית, אך הצמיחה ביצוא נבלמה, לאחר שזינקה ב-30% ב-2000.



כלכלות מזרח אסיה נמנות עם הפתוחות ביותר בעולם, ובנוסף הן יצרניות מובילות של ציוד אלקטרוניקה. לכן, אין זה מפתיע כי הן ספגו מהלומה קשה מהמיתון הגלובלי והקריסה בהשקעות בטכנולוגיית מידע בארה"ב. מוצרי אלקטרוניקה תורמים כמחצית מהיצוא של סינגפור, מאלזיה והפיליפינים.



מזרח אסיה המתעוררת (כולל סין) תצמח ככל הנראה בשיעור שנתי של 1% בלבד במחצית השנייה של 2001. רוב הכלכלנים צופים כי האזור יחל להתאושש ב-2002, אך בהשוואה שנתית תיתכן שנה שנייה של ירידה בפעילות. מכיוון שהתוצר המקומי הגולמי יחל את השנה ברמה נמוכה מהממוצע ב-2001, תידרש האצה משמעותית בפעילות כדי להבטיח צמיחה חיובית ב-2002 כולה.



ג'יי.פי מורגן צ'ייס צופה צמיחה של 0.8% בטייוואן ב-2002, לעומת 2001. זו צמיחה צנועה, אך היא בכל זאת מייצגת זינוק של 11% לעומת הפעילות במחצית השנייה של 2001. לכן ייתכן שהאומדן הזה אופטימי מדי. גם אם כלכלת ארה"ב תתאושש ב-2002, סביר להניח שהיבוא של מוצרי טכנולוגיית מידע לא יזנק. חברת הברוקרג' הסינגפורית CLSA צופה ב-2002 ירידה בתמ"ג של תאילנד, טייוואן, סינגפור, הונג קונג ומאלזיה.



בחישוב דו-שנתי - 2002-2001 - ייתכן שהצמיחה הממוצעת של התמ"ג במזרח אסיה המתעוררת תהיה האיטית ביותר זה 30 שנה, איטית עוד יותר מאשר בשנות המשבר הפיננסי 1998-1997. בעת המשבר שקעו דרום קוריאה, מאלזיה, תאילנד ואינדונזיה במיתון עמוק. הפעם מצבן של סינגפור וטייוואן הוא החמור ביותר באזור.



גם אופי המיתון שונה. סכנת משבר פיננסי דומה לזה ב-1998-1997 נמוכה, מלבד אולי באינדונזיה, שם החוב הזר גדול פי שניים מהיצוא השנתי. כיום, לרוב כלכלות אסיה עתודות מטבע זר נכבדות, חובות זרים קצרי-מועד נמוכים יחסית ועודפים בחשבונות השוטפים. מצד שני, קיימת סכנה שכמה כלכלות עלולות ליפול למשכב עם "מחלה יפאנית" - צמיחה לאה לאורך זמן. הדמיון מפתיע: דפלציה, כושר ייצור עודף, חובות גבוהים במגזר העסקי, בנקים שבריריים, רתיעה משינויים מבניים ועלייה חדה בגיוס ההון הממשלתי.



הדפלציה כואבת במיוחד מכיוון שהיקף החובות של חברות אסיאתיות הוא מהגדולים בעולם. התמ"ג הנומינלי של הונג קונג, מאלזיה, סינגפור וטייוואן יורד, ולכן נטל החובות יותר כבד. מבין כל הכלכלות, סכנת המחלה היפאנית גדולה ככל הנראה בטייוואן מבמדינות אחרות באזור.



מעבר לתלות של כלכלות מזרח אסיה בארה"ב ובייצור טכנולוגיית מידע, מערכות בנקאות רעועות החריפו את המיתון מכיוון שהן אינן מסוגלות לממן את הפעילות של חברות מקומיות. כך גם כישלונן של כמה ממשלות בשימוש במדיניות פיסקלית ומוניטרית לריכוך מהלומת המיתון.



רק בסינגפור, הונג קונג ודרום קוריאה פועלים הבנקים כראוי. במדינות אחרות ירד נפח האשראי בשלוש השנים החולפות. בנקים השקועים עד הצוואר בחובות אבודים אינם מהססים להעמיד הלוואות חדשות. במדינות שבהן הבנקים הצליחו לצמצם את מצבת החובות האבודים, הם עשו זאת בהעברתם לחברות או רשויות ממשלתיות מיוחדות שהוקמו לשיקום מערכת הבנקאות. אך אלה מתמהמהות במכירת נכסים או בפרישה מחדש של חובות הלווים.



יתר על כן, לווים שהלוואותיהם נפרשו מחדש בעקבות המשבר הקודם שוב מתקשים לפרוע אותן. לדברי חברת הייעוץ החשבונאי והפיננסי ארנסט & יאנג, שיעור החובות המסופקים מסך ההלוואות בתאילנד הוא 45%, לעומת אומדן ממשלתי רשמי של 13%. בכלכלות מזרח אסיה, לבד מהונג קונג וסינגפור, שיעור החובות המסופקים מסל ההלוואות הוא לפחות 20%.



דרום קוריאה ומאלזיה עשו יותר מתאילנד לשיקום מערכות הבנקאות שלהן. ממשלת דרום קוריאה הזרימה מיליארדי דולרים לבנקים לבנייה מחדש של בסיס ההון שלהם. עתה החשש הוא כי מדיניות האשראי שלהם אינה די זהירה, בין השאר, עקב לחץ ממשלתי. לדוגמה, באחרונה הפעילה ממשלת דרום קוריאה לחץ על הבנקים להציל את יצרנית השבבים עתירת החובות הייניקס.



אמנם קיימת סכנה של משבר בנקאות בכמה מדינות, אך החשש היותר מיידי במדינות שבהן פעילות האשראי משותקת, הוא שהורדות ריבית אינן כלי יעיל להאצת הביקוש (כפי שכבר קרה ביפאן). לכן, אם לא תיפתר בעיית החובות האבודים היא עלולה להאט את הצמיחה במשך שנים רבות.



כלכלות מזרח אסיה נבדלות זו מזו גם במרחב הפעולה של המדיניות הפיסקלית - ובנכונות להשתמש בה. בכמה מדינות מרחב הפעולה כיום צר מכפי שהיה ב-1997, אז התפארו בעודפים תקציביים. החובות הממשלתיים במזרח אסיה עלו מ-15% מהתמ"ג ב-1996 ל-45% מהתמ"ג כעת. באינדונזיה והפיליפינים הן עלו ל-65% מהתמ"ג.



בכמה מדינות עם חובות ממשלתיים צנועים הנכונות להגביר את ההוצאה הממשלתית בכל זאת נמוכה. לדוגמה, בסינגפור היתה מדיניות פיסקלית ומוניטרית יותר מרחיבה מסייעת לכלכלה, ואחרי שנים של עודפים תקציביים שווי הנכסים נטו של הממשלה הוא 100% מהתמ"ג.



דרום קוריאה וטייוואן הן ניגוד מעניין. התמ"ג של דרום קוריאה המשיך לצמוח, אך זה של טייוואן צנח. אחת הסיבות