המשבר: תפקיד האוליגרכים

אל המאמר פורץ הדרך של סיימון ג'ונסון במגזין "The Atlantic" הגעתי במקרה דרך בלוגים כלכליים ששמו לב אליו והחלו לדון בו (המאמר מופיע בגיליון זה בעמוד 20). הכותרת בבלוגים היתה: "אם מתארים את המשבר האמריקאי ורק מוחקים את השם 'ארה"ב', מקבלים משבר מוכר של מדינה מתפתחת". הכותרת רמזה כי בהמשך יוצג פתרון חדש מעניין למשבר העולמי, אבל בשום שלב לא עלה החשד שהטקסט קשור לישראל.

ואולם באמצע העמוד השני עברה בי צמרמורת. "בדרך כלל מדינות אלה נמצאות במצב כלכלי נואש מסיבה אחת פשוטה", כותב ג'ונסון. "האליטות רבות העוצמה שלהן הפריזו ולקחו יותר מדי סיכונים בזמנים טובים. האוליגרכים תמיד נסחפים, הם מבזבזים יותר מדי כסף ובונים אימפריות על בסיס הר של חובות. הבנקים המקומיים, לעתים בתמיכה ממשלתית, ממהרים להציע להם אשראי זול. אבל ההתרחבות תמיד מסתיימת ברע - וחברות ענק, יחד עם הבנקים שהלוו להם כספים, מתנדנדים על פי תהום".



מזכיר משהו? יש פה יותר מדמיון - זה תיאור מדויק למדי של המשבר בישראל. עובדה: הנושא הכלכלי היחיד שעומד על סדר היום הציבורי שלנו הוא השאלה אם על משלמי המסים לסייע לשש משפחות עסקיות לגלגל את החובות שלהן. אבטלה? תעסוקה? יצוא? לא: שר האוצר, נגיד הבנק המרכזי, יו"ר רשות ניירות ערך, אנשי עסקים - כולם עוסקים רק בפרטי התוכנית להצלת שוק ההון, שבמקרה עוברת דרך הצלת האוליגרכים.



אלא שג'ונסון לא מסתפק בניתוח המשבר והוא גם מציע פתרון. זהו בדיוק אותו פתרון שדורשת קרן המטבע הבינלאומית מכל מדינה שנקלעת למשבר, ולכן ראש הממשלה החדש ושאר הרגולטורים חייבים ללמוד ולהפנים אותו לפני שהם מקבלים החלטות. "מדינה שנקלעה למשבר תצטרך למחוק כמה תאגידי ענק השורפים מזומנים, ולערוך ארגון מחדש במערכת הבנקים שיצאה מאיזון. במלים אחרות, היא תצטרך ללחוץ על האוליגרכים".



ג'ונסון טיפל באופן אישי במשברים כלכליים כאלה, והוא אינו תמים. השלב הבא שהוא מתאר נשמע שוב כמו תקציר השבוע בעיתונות הכלכלית המקומית. "לעתים רחוקות המדיניות המועדפת של מדינות היא ללחוץ על האוליגרכים. להפך, בשלב הראשון, האוליגרכים הם הראשונים שמקבלים סיוע מהממשלה. לרוסים, למשל, יש תרגיל קבוע: הממשלה לוקחת על עצמה את תשלומי החובות של טייקונים. וכיוון שבכל זאת צריך ללחוץ על מישהו, הממשלות פונות אל האזרח העובד הפשוט".



ג'ונסון מתאר את מה שקרה ברוסיה, בתאילנד, במלזיה ובארגנטינה ולאחר מכן עובר לתזה העיקרית שלו. זו קובעת שגם בארה"ב יש אוליגרכים שיצרו את המשבר - האליטה של וול סטריט, שיש צורך לשבור אותה כדי להיחלץ ממנו. אבל אותנו הרי מעניין יותר מה שיקרה בישראל, וההחלטות שנמצאות בשעות אלה ממש על שולחנו של ראש הממשלה בנימין נתניהו.



בקדנציה הקודמת שלו כשר האוצר, נתניהו הביא למשרד גם ראייה מערבית של הדרך לטיפול במשברים וגם יכולת להתמודד עם קבוצות לחץ. היישום של מסקנות ועדת בכר, למשל, שאותו הוביל נתניהו, היה ארוע יוצא דופן בהיסטוריה מדכאת של המלצות ורפורמות שנותרו במגירות ועדיין מעלות אבק על מדפים. ללשכה של נתניהו יזרמו בשבועות הבאים אינטרסנטים רבים, והם יציגו את הווריאציה שלהם לאותו עיקרון: איך מונעים מהאוליגרכים שלנו ליפול.



אבל אם ביבי ירצה להשלים את סבב ההתייעצויות ולקבל תמונה מאוזנת ומלאה של מגוון הדעות, ראוי שיבקש מג'ונסון או מכל כלכלן אחר של קרן המטבע לשים על שולחנו את המתכון המקובל לטיפול במשברי אשראי. שם הוא יקרא כי: "אנשי קרן המטבע יודעים שהתוכנית שלהם תייצב את הכלכלה ותאפשר צמיחה רק אם לפחות כמה מהאוליגרכים החזקים שיצרו את הבעיה מלכתחילה יספגו מכה".