זאת מן הסתם אחת ההחלטות האומללות שקיבל משק הבית שלנו, אבל איכשהו יצא שאני אמון על הניהול הפיננסי של משפחת ברזל. אין כאן כל קונוטציות פטריארכליות, אין בסיפור הזה שמץ של ניחוח עדתי. עינת, זוגתי, ברחה מהעסק, ואני, בור מוחלט בעניינים כלכליים, נדרש להסתדר בהווה ולדאוג למחר. אכלו אותה, הדרדקים.
אני מנסה, באמת. קורא את מדורי הכלכלה, מנסה לזהות מגמות, יודע אפילו מדוע התרגש עלינו המשבר הנוכחי, אבל כאן זה נגמר. קורות חיי מלמדים שעשיתי כל שביכולתי כדי להימנע מעיסוק במספרים. בחרתי ללמוד במגמה הומנית, אף שציוניי איפשרו לי להצטרף לעדת הפסיכופטים שהלכו על חמש יחידות מתמטיקה, וכשהגיעה העת להתחיל בלימודי תואר ראשון היה ברור לי שלא אדרוך באף פקולטה שבה המרצים מעטרים את הלוח במשוואות. מבחינתי יש רק אקסיומה אחת: שלומי+ברזל=אפס בחישובים.
אחרי הצבא שכרנו אני וחברי הטוב עמנואל דירת רווקים ברמת גן. יש את תקע ושקע, את עמי ותמי, אנחנו היינו פלוס ומינוס. הוא גאון במספרים, אני כישלון מוחלט. את ימיו המוקדמים בשוק העבודה העביר עמנואל ככתב בעיתון כלכלי נחשב. לאט לאט אסף לעצמו חברים אחרים שאינם חוששים לשחק בבורסה, לנתח מכפילי רווח ולהמר על אופציות באחד העם. בכל פעם שהכנופיה הזאת החלה לרשוף מספרים, אני ברחתי. עמנואל ניסה להסביר לי לא פעם כמה דברים על העולם שלו, אבל הבין שמדובר במקרה אבוד. בבוקר הוא היה משאיר לי את מדור הספורט, לפעמים היה מפנק אותי גם בעמודי החדשות, אני מצדי לא ביקשתי אפילו טור אחד יותר.
חצי שנה לפני שהתחתנתי, מצאתי את עצמי עם יתרת זכות של 5,000 שקל. אלה היו ימי הבועה העליזים של ראשית שנות ה-2000. במדור הספורט של עיתון "הארץ" נמצאו באותם ימים הטיפים הטובים ביקום. תקנה ניסקו, תצטייד בסנסאר, תשחק באחד העם, תחתוך קופון בנאסד"ק. לא שאלתי אף שאלה, לא ביקשתי דבר יותר מהסימול של המניה. החיים האמיתיים שלנו החלו בשעה ארבע אחר הצהריים, כשהבורסה בניו יורק נפתחה. כמו נרקומנים התחברנו ל-Yahoo אונליין וחרכנו את מקש ה-Refresh. תהרגו אותי אם אני יודע איך הצלחנו להוציא בכל יום מדור ראוי. חצי שנה אחר כך, יתרת הזכות שלי היתה 50 אלף שקל. העולם היה בידי. עוד רגע ואני מנסה להתמודד עם התיאוריה האחרונה של פרמה.
קצת מאכזב, ואפילו מבעית, לדעת שאת מנת המזל הפיננסית שלך חיסלת אי שם בתחילת המילניום, וכיום אתה רק בן 38. אז הייתי רווק חסר אחריות, היום אני מפרנס ראשי בבית שבו הילדים לא סוגרים את הפה, מחליפים זוגות נעליים כמו גרביים, לא זוכרים לכבות את האור, נרשמים לחוגים על בסיס יומי, לא מוכנים לעטות עליהם משהו שאינו המותג האחרון בשוק, ועוד לא הזכרתי את עינת.
מן הסתם כבר הבנתם כי הטרדות האלה מעידות שהרפתקת המניות שלי הסתיימה בהתרסקות קשה. את הנחמה מצאתי בכך שלפחות היו אתי בטיטאניק לא מעט גאונים פיננסיים. תמיד ריחמתי עליהם יותר מאשר על עצמי. אני הימרתי, הם היו בטוחים שהם יודעים מה הם עושים.
הקמת המשפחה חייבה אותי להיות שקול יותר בהשקעות שלי. לחבר רווק, שהציע לי להצטרף לגל ההצלחות שלו בהימור על אופציות במטבע חוץ, אמרתי שישכח מזה. לחברים לעבודה שמספרים לי על טיפ נדיר שקיבלו במהלך תפילת שחרית ביום שבת בבית הכנסת, אני ממליץ להתפלל חזק מאוד. פה ושם אני זורק עצם לשוק המתאושש, אבל שאף אחד מהקוראים לא יחשוב שיוכל לצאת מהמניה עליה שם את כספו בזכות ההשקעה שלי. במקרה הטוב ההשקעה שלי תממן את העמלות שלכם. במקום העבודה שלי סידרו לי קרן פנסיה וקרן השתלמות, אז הייתי בטוח שבא לציון גואל.
עסקה מוצלחת? קדחת! הייתי סולח להם על כך שהפסידו סכומים בלתי נתפשים בשנה האחרונה, אבל מה שהורג אותי הוא ההתעקשות שלהם לגלגל את הכדור חזרה אלי. בימים האחרונים הם מציגים דו"חות, זורקים נתונים, אומרים שאני חייב שיהיה לי גם ביטוח מנהלים, תוהים מדוע איני מבקש החזרי מס ורק מתוך נימוס לא צורחים לי בפנים "אידיוט".
הדיוט, רבותי, הדיוט. סתם אדם מן היישוב, שסמך עליכם ושילם לכם עמלות, כי הבטחתם רווחים. לא הצלחתם? קורה. לעומת זאת, כאשר אתם מתעקשים לגרור אותי לעולם שממנו אני בורח כל חיי, מוטב שתבדקו אם יש לכם ביטוח למקרה של אובדן כושר עבודה.
בתחילת השבוע, למשל, הביא לי הדוור את כל הדו"חות של 2008. גיליתי אחריות, פיניתי לעניין שעה של חסד, עליתי לקומה השנייה בבית, סגרתי את הדלת והבטחתי לעצמי שאני לא יוצא מכאן עד שעולה עשן לבן. אחרי 40 דקות נשברתי. לא הבנתי אף מספר, לא ידעתי על איזו עמודה להסתכל, כל חישוב שביצעתי במחשב הכיס שלי לא הניב מעולם את הנתונים שהופיעו בשורה התחתונה.
בשלב מסוים היה נדמה כי הגיעה פריצת הדרך המיוחלת. בין הררי המספרים הופיעו שתי מלים שאדם הומני מסוגי לא התקשה לזהות: עמית ותשואה. עוד חמש דקות נדרשו כדי לרוץ למילון. עמית: חבר, אדם שבאים אתו בקשרי ידידות; תשואה: שיעור ההכנסות מהשקעה מסוימת הכולל רווחים מעליית ערך, מריבית או מדיווידנד, מהטבות ומזכויות. הסתכלתי שוב במסד הנתונים ולא האמנתי. אם זו התשואה שהם נותנים לעמיתים, מה קורה לעזאזל לאחרים?
בלילה עינת ישנה כמו תינוקת. עמרי ועלמה לא קמו אפילו פעם אחת. הם בטוחים שיש להם על מי לסמוך. אני הצלחתי להירדם לקראת הבוקר. חלמתי על העו"ש של החמות.
שלומי+ברזל=כישלון כלכלי
שלומי ברזל
16.4.2009 / 10:36