המדדים הבאים יכריעו

>> כלכלת ישראל נמצאת בשלב מעבר, והאי-ודאות במשק גדולה. בסוף יולי תסיים מדינת ישראל 19 חודשים של עבודה לפי תקציב 2008, ותעבור לעבוד במשך 17 חודשים לפי תקציב 2009-2010 הדו-שנתי - פטנט ישראלי מקורי, מבית היוצר של בנימין נתניהו, שאינו מוכר לא בעולם המפותח ולא בעולם השלישי.

שלשום פורסם מדד המחירים לצרכן למארס, שעלה ב-0.5%, ולמערכת הכלכלית נוסף עוד נתון של אי-ודאות. כל החזאים צפו מדד של 0%-0.2%, והקיצונים צפו מדד של 0.3%. כולם החטיאו את התוצאה האמיתית. מיד התעוררה השאלה אם מדובר בסטייה מקרית, בשל עליות עונתיות וחד-פעמיות - או שמא מדובר בגידול בצריכה שמשקף התחלה של התחזקות המשק ("אינפלציה חיובית"), בעיקר כאשר כל החזאים צופים עלייה חדה של 0.7%-1% במדד אפריל.



אסור להסיק מסקנות ממדד לחודש בודד, שנתוניו עשויים להיות מקריים וחד-פעמיים. כל ניתוח עדיף שייעשה לפי מספר גדול של מדדים חודשיים. המדד הגבוה של מארס היה קרוב לוודאי גבוה מההערכות בשל סטיות מקריות במדדי המשנה, אבל בכל מקרה כדאי לעקוב בחודשים הקרובים אחר מדדי המחירים לצרכן והרכבם הפנימי. המלצה זו כדאית גם לשר האוצר החדש.



סיבה נוספת למדד הגבוה עשויה להיות הדפסת הכספים של בנק ישראל למימון רכישות הדולרים והאג"ח שלו, שיוצרת אינפלציה במשק. זאת בניגוד לטענות בנק ישראל כי הוא סופג את כל הדפסות הכסף באמצעות הדפסת מק"מים וצעדים אחרים. השלכה נוספת של המדד הגבוה: בספטמבר ואוקטובר 2008 היתה האינפלציה במבט של 12 חודשים אחורה גבוהה מאוד - 5.5%. מאז ועד ינואר 2009 היתה ירידה הדרגתית במדד במבט של 12 חודשים אחורה, עד 3.3% בינואר 2009. עובדה זו חיזקה את ההערכה בקרב בנק ישראל כי מדיניות הריבית שלו נמצאת בכיוון הנכון. ואולם מאז ינואר 2009, האינפלציה במבט של 12 חודשים אחורה נמצאת במגמת עלייה - בניגוד למדיניות הבנק (ראו תרשים). דבר זה יקשה עוד יותר על הנגיד בבואו לקבוע ב-27 באפריל את ריבית הבסיס במשק בחודש מאי.