התיירים לא מגיעים לעיירה הצרפתית בזנסון - וזה מה שהופך אותה לנהדרת כל כך

בנובמבר 1885 החליט עיתונאי מ"ניו יורק טיימס" להציג לקוראיו עיר שנשארה סמויה מעיני התיירים למרות האטרקציות ה"מענגות" שלה. "כיניתי את בזנסון ?הבירה הלא ידועה'", הוא כתב. "אך אלה שחולפים על פניה, בשלוש מתוך ארבע פעמים, שמים פעמיהם לעבר מקומות מעניינים פחות, לעניות דעתי".

כיום, יותר מ-120 שנה לאחר שנשלחו מלים אלה מעבר לאוקיינוס האטלנטי, המסקנה שלו עדיין תקפה. כשסיפרתי לכמה חברים פרנקופילים בפאריס שאני נוסעת לבזנסון, הם החזירו לי מבט סתום. הם לא יכולים לאתר אותה על המפה, ובוודאי שלא לזהות אותה כבירת מחוז קונט או כמקום היוולדו של הסופר ויקטור הוגו.



אולי זה דווקא לטובה שהתיירים מתעלמים ממנה וספרי הטיולים מפחיתים בערכה. נחישותה של בזנסון לשמור על פרופיל נמוך היא אחד המאפיינים האהובים של העיר.



ביליתי שם יומיים מבלי לשמוע מלה אחת באנגלית או לראות אוטובוס תיירים אחד. המוזיאונים היו ריקים, ביניהם מוזיאון האמנות (musee-arts-besancon.org) המכונה בפי המקומיים "הלובר הקטן", שנחשב לאחד האוספים הקבועים הטובים ביותר בין כל הגלריות הצרפתיות מחוץ לפאריס. אך חשוב יותר: הקפה ששתיתי בבוקר על גדות נהר הדוב עלה לי רק 1.50 יורו. העיר הזאת, הירהרתי, שזוכה לקבל הן את קרני השמש הראשונות של האביב והן את הזוהר החמים של שביעות הרצון הכלכלית, מנצלת לטובתה את יתרונות ההתבודדות.



התחנה הראשונה שלי בבזנסון היתה ב"לה מייזון דה ור" (lamaisondeverre.com, חדר זוגי החל ב-75 יורו), מלון קטן הממוקם בלב העיר. הבעלים קתרין ברמונד החליטה בשנה שעברה להפוך את הנכס של משפחתה - מפעל מכוניות לשעבר - למלון עירוני. העבר התעשייתי של המבנה ניכר בדלתות המתכת ובמסגרות הזכוכית, והחוש האמנותי של קתרין ניכר בחללים המשותפים ובחדרי השינה המעוצבים. בשיחה שניהלתי אתה על כוס תה, קיבלתי את הרושם שהמלון הוא תוצר של אהבה: היא אוהבת אנשים ואוהבת את העיר שלה - ויותר מכל היא אוהבת לשלב בין השניים.



פטריות משובחות ויין



לבזנסון יש רובע עתיק שמהלך קסם באופן כמעט מיידי. העיר העתיקה בנויה מבתים מהמאה ה-18 עם סמטאות אבן מפותלות, כיכרות נהדרות ואדריכלות עוצרת נשימה. קפצתי ל"קייב או פרומאז'" ברחוב גוסטב קורבה, שם פייר לויינה מנהל את העסק המשפחתי הפועל זה חמישה דורות. הוא הדריך אותי בניואנסים של ייצור הקונט המקומית, גבינה רכה ואגוזית שטעמה משתנה בהתאם לגילה, וצבעה משתנה בהתאם לעונה שבה יוצרה. לאחר שניסיתי חתיכה בת 34 חודשים, רציתי לקנות את כל המלאי.



באותו רחוב נמצא הבאר החביב על קתרין, הברסרי דה קומר, המעוצב בסגנון ה"בל אפוק", ומלצריו הפלרטטנים מגישים ג'ין וטוניק כיאות. מסעדה מחוספסת פחות במרכז העיר היא "לה פוקר ד'אס" (49-42-81-381-33-00) המתמחה במטבח הצרפתי. התפריט עמוס במעדנים מקומיים, החל בדלעת ומרק קונט וכלה בעוף המבושל ביין המקומי המתקתק. אם מתעלמים מהעיצוב הביזארי, האוכל נהדר ותפריט הערב מתחיל ב-22 יורו. אם תנהגו כמוני ותצאו ברגליים כושלות לרחוב לאחר ארוחה בת חמש מנות, שתי כוסות יין ודיז'סטיף, תגרמו לבעלים, משפחת ביסונטינס, לחוש גאווה רבה.



לארוחת הצהריים כדאי לצעוד למסעדת ה"סומלייה כריסטוף מנוזי" (01-28-81-381-33-00). הזמנתי את תפריט הצהריים ב-32 יורו, שכלל פטריות מורל - מנה מקומית עונתית מיוחדת. האוכל כאן שני בחשיבותו ליין, ומנוזי המשופם שופע התלהבות כשהוא מעביר לאורחים שיעורים בתורת היין וממליץ להם על בקבוק היין המושלם שיתלווה לסעודתם. אני לא מאלה שמשאירים כוס חצי מלאה, אך כשהגישו לי את הכוס הרביעית לפני שסיימתי את הראשונה, החלטתי שאולי האיכות חשובה יותר מהכמות. כריסטופר, המרת אותי.



תוכלו לאכול את כל המורלים שתרצו ולשתות יין מקווין ככל יכולתכם, אך אף ביקור בבזנסון אינו מושלם בלי טיול למבצר הצבאי (citadelle.com) שמשקיף על העיר מדרום-מזרח. המבצר נבנה על ידי סבסטיאן לה פרסטר דה וובן, יועצו הצבאי של לואי ה-14 ואדריכל, כאשר הצרפתים כבשו את העיר מהספרדים ב-1674. המבצר הוא יצירת מופת הנדסית, ולא צריך להיות יועץ צבאי כדי להעריך אותו או את הנופים הנשקפים ממנו, עם נהר הדוב הנוצץ באור השמש, שבע הגבעות של בזנסון המקיפות את העיר, והרי הג'ורה המשחירים אל מול האופק.



כשהמשכתי ברגל מהמבצר עברתי את קתדרלת סיינט ג'ין ומצאתי לעצמי ספסל בכיכר קסטן הגדולה. הכיכר נקראת על שם אוגוסט קסטן, הספרן הראשי של בזנסון והמקור העיקרי לכתבה ב"ניו יורק טיימס" מ-1885. "מאז נסיגת קרחוני היורה שימשה וסונטיו, כעת בזנסון, כמקום מפלט לגברים", הוא סיפר לכתב.



כשישבתי בכיכר בין הזוגות הצעירים החבוקים בצל העצים, חשבתי שהמקום הזה פשוט מושלם כמפלט מהעולם - אולי בזכות העובדה שהוא אינו מוכר.



בזנסון



מיקום: מזרח צרפת



אוכלוסייה: כ-115 אלף



אטרקציות: הרובע העתיק, המבצר, קתדרלת סנט ג'ין



תושבים מפורסמים: הסופר ויקטור הוגו



ביזנס & פלז'ר



ד"ר אלון הברפלד



מנהל מוצר ב"הזרע ג'נטיקס"



פונדק דרכים



"Chateaugiron היא עיירה קטנה בת כ-5,000 תושבים, השוכנת כ-15 ק"מ דרומית-מזרחית ל-Rennes. רחובות הרובע העתיק מתמלאים מדי ערב בריחות נפלאים של בישול צרפתי ביתי. בפונדק שבו השתכנתי - Auberge Du Cheval Blanc - בעל הבית בישל במיוחד עבורנו ארוחת ערב מדהימה".



www.aubergeduchevalblanc.com, www.ville-chateaugiron.fr



יוסי דרור מנכ"ל אטרקס ישראל



אלזסי אמיתי



"אני ממליץ לבקר בקולמר שנמצאת בחבל היין אלזס, לא רחוק מגבול גרמניה. זאת עיר מהממת עם המון מסעדות שף טובות. אחת מהן היא Chez Hansi. מגישים שם אוכל אלזסי אותנטי, כיאה לאזור. כאן תמצאו שפע מנות המבוססות על הכרוב הכבוש המבושל (Sauerkraut) עם שלל תוספות וטארט בצל עם נתחי עגל". כתובת המסעדה: Rue des Marchands 23, Colmar



שרון ברונשר



מעצבת אופנה וטקסטיל לבית



טקסטיל בן מאה



"בביקורי האחרון בפרובאנס גיליתי את Isle Sur La Sorgue - אי קטנטן ליד אוויניון. האי נראה כמו ונציה קטנה, עם תעלות מים החוצות אותו, ואפשר להשיג בו עתיקות מכל הסוגים. החנות ששבתה את לבי נקראת Francine, והיא מציעה טקסטיל וסדקית. בחנות זאת (כל רוכל רחוב במקום יידע להסביר לכם איך להגיע אליה) יש עתיקות מרחבי פרובאנס, מכל תחומי הטקסטיל: מצעים, וילונות, כובעים, תיקים, נוצות, סרטים, צווארונים וקרינולינות".



משה מרום



מנכ"ל אלדין טרוול



שמפניה וקוויאר



"בביקורי האחרון בריוויירה הצרפתית הגעתי לכפר ההררי אז (Eze). אני ממליץ לבקר במסעדת ?לה שבר ד'ור' (La Chevre d'Or) בכפר, שצופה על מפרץ סן טרופז וקאפ פרה. במרפסת המסעדה מוגשים שמפנייה וקוויאר מול נוף עוצר נשימה. השף פיליפ לאבה מקפיד לשמר את שלושת הכוכבים שהעניק לו מדריך מישלן, עם מטבח ים-תיכוני משובח וכישרון שאין שני לו". כתובת המסעדה: Eze Village, 06360.