השיבה הביתה

>> טל (שם בדוי), בת 30 פלוס, לא מתביישת בכך שבחרה לשוב ולגור בביתם של הוריה בחולון - והיא לא היחידה. החזרה לבית ההורים היא אולי מוצא אחרון, אבל בעבור מי שמוצא את עצמו בלי עבודה וללא חסכונות - לבית של אבא ואמא יש גם הרבה יתרונות.



"עבדתי בקליניקה לטיפולים אסתטיים. היו סימנים מקדימים לפיטורים - התחושה יותר לחוצה, אווירה עכורה בארגון, דיסטנס של המנהלת שלי וניכור", מספרת טל. "שבועיים אחרי שפיטרו אותי חזרתי לגור אצל ההורים. היות שלא היו לי חסכונות ולא רציתי לקבל דמי אבטלה, היה לי ברור שזה הצעד המתבקש כרגע".

לא מדובר בצעד קל, והוא מלווה לרוב בתחושת כישלון אישי, על כך שבגיל מבוגר יחסית לא הצלחת להגיע לנכס משל עצמך או למעמד שבו תוכל לפחות לשכור נכס באופן קבוע; הפרטיות והרצון לנהל חיים עצמאיים נפגעים גם הם קשות, וצריך להתרגל למצב החדש. ואכן, במבט לאחור, טל מכנה את השיבה אל ההורים "טראומה". אבל אחרי חודשיים, היא אומרת, המצב כבר "יותר נינוח", והיא אפילו מתחילה לראות את היתרונות.



מעבר לחיסכון הכספי - 300 דולר בחודש ששילמה בעבור דירה שכורה בהרצליה עם שותף, כולל ארנונה, מים וחשמל - טל מרגישה שזכתה בערך נוסף. "כשאין לחצים כלכליים, זה חופש מסוג אחר. זה שקט שמאפשר לך למצוא עבודה ממקום יותר בטוח, כי לחפש עבודה ממקום כל כך נמוך זה הכי גרוע", היא מתארת.



ובאמת, אחרי חודשיים שבילתה בבית ילדותה, נראה שהסיפור של טל מקבל תפנית אופטימית. "מצאתי עבודה ואחרי הפרנסה מצאתי גם אהבה, ואנחנו מתכננים לחפש דירה ביחד", היא מספרת. "אם הייתי לבד, כנראה שהייתי מחכה עוד חודשיים, כדי לחסוך קצת כסף, אבל אנחנו זוג. בכל מקרה, המצב הכלכלי שלי עדיין לא מאפשר לי לשלם על הדירה ולכן בן הזוג שלי יישא בעלויות שלה".



החוויה הלא נעימה הזו - "זה לא כיף לגור אצל ההורים בגילי" - לימדה את טל שיעור בכלכלת בית. "במבט לאחור, אם הייתי בן אדם יותר מחושב והייתי שמה כסף בצד כל חודש, היה באפשרותי להימנע מחזרה להורים", היא מודה. "כיום ההשקפה שלי השתנתה. אני מתייחסת לכסף אחרת ויש לו יותר ערך עבורי. אני חושבת פעמיים לפני הוצאת כסף".



בחזרה לראשון



טל אינה היחידה שנאלצה לעשות פשרה כלשהי, אבל לא הרבה אנשים הסכימו להתראיין לכתבה הזו - ואפשר להבין מדוע. בשנים האחרונות התרגלו אנשים רבים לתחושת שפע כלכלי יחסי, והנפילה מהפסגה כואבת. עורכי דין, אנשי היי-טק ואנשי נדל"ן רבים ששיגשגו בשנים הטובות - פוטרו, וכיום נאלצים להתרגל לרמת חיים חדשה ופחות נוחה.



יוסף צרפתי, זכיין אנגלו סכסון רמת השרון, מספר על בני זוג, בעלי דירה בראשון לציון, שביקשו לשפר את איכות חייהם ולשם כך עברו לרמת השרון. ידם לא השיגה לקנות דירה חדשה, ולכן הם השכירו את דירתם בראשון, ובתמורה שקיבלו, יחד עם תוספת של 1,500 שקל מדי חודש, שכרו דירה ברמת השרון. אלא שלא לעולם חוסן: "אחרי שנתיים, כשהגיעו זמנים פחות סימפטיים, הם חזרו לגור בדירה שלהם בראשון לציון - והם לא היחידים".



זוג נוסף שעליו מספר צרפתי, פינה את הדירה שלו ברמת השרון וחזר לגור אצל ההורים. "להורים של הבחורה יש בית ענק ברמת השרון, אבל היא רצתה לשכור דירת שלושה חדרים ולגור לבד. אבל בתקופה הזו המצב הכלכלי הסתבך והם חזרו לבית של ההורים. אמנם תהיה להם יחידת דיור נפרדת, אבל בכל זאת מדובר בצעד אחורה", הוא אומר.



אחת ההשלכות של המצב היא עלייה בהיצע הדירות. לדברי צרפתי, לפני שלושה חודשים מספר יחידות הדיור להשכרה ברמת השרון היה קטן מאוד ועמד על 80-100 דירות בחודש. כיום, המספרים שולשו ויש כ-280-300 יחידות דיור שמוצעות להשכרה.



אחרי 35 שנה בעסקי התיווך, צרפתי כבר חווה משברים וראה הרבה אנשים חוזרים לבית ההורים - אך לדעתו הפעם המשבר חמור יותר. "גם במשברים קודמים - ובוודאי שבמשבר ההיי-טק בתחילת שנות ה-2000 - ראינו את התופעה, אבל הפעם זה יותר נפוץ. בעבר זה היה מרוכז בהיי-טק וכיום זה קורה בכל שכבות האוכלוסייה", הוא אומר.



כללי המשחק החדשים מחייבים אנשים להסתגל למציאות אחרת, שבה רצוי לחסוך היכן שרק אפשר. משפחות מנסות לחסוך גם 1,500 שקל בחודש מסל ההוצאות, כמו במקרה של המשפחה שחזרה מרמת השרון לראשון לציון, או 2,000-2,500 שקל, כמו במקרה עליו מספר חגי, בעל דירה במושב ליד פרדסיה המשכיר אותה למשפחה שהתגוררה עד לאחרונה ברעננה.



לדבריו, דמי השכירות בעבור הדירה, בת חמישה חדרים, הם 4,000 שקל בחודש - חיסכון של כ-2,000 שקל בחודש לעומת הדירה בת ארבעת החדרים ששכרה המשפחה ברעננה. "במעבר הזה הם חוסכים בשכירות וגם בארנונה ובמסי העירייה" הוא מספר. "מצד שני, הם התרחקו מרעננה, שם גרים ההורים של האשה".



"לא פיטרו אותם מעבודותיהם", מציין חגי, "אבל לא תמיד עוברים דירה רק אחרי שהגרזן כבר ירד על הצוואר - לפעמים עושים הכנה".