בעלי המניות במלונות דן לא שמעו על המיתון

>> מלונות דן היא רשת מלונות המוכרת כמעט לכל אחד מאתנו, ומנייתה נסחרת בבורסה של תל אביב. לרשת יש מלונות בתל אביב, ירושלים, אילת, חיפה, קיסריה ואשקלון. בנוסף, הרשת מנהלת חמישה טרקליני אח"מ בנמל התעופה בן גוריון, ומחזיקה בבעלותה שטחי מסחר ודירות במגדל המלך דוד ושליש מהמרכז המסחרי פנורמה בחיפה.



ענף המלונאות העולמי מצוי בקשיים בעקבות המשבר הכלכלי, וכך גם ענף המלונאות בישראל, אך על פי התנהגות המניה נראה שבמלונות דן לא שמעו על המשבר הזה כלל. בשנה האחרונה, למרות המשבר, עלתה מניית מלונות דן ב-37%, והיא נסחרת כעת ברמת שיא היסטורית. מרבית העלייה נרשמה בחצי השנה האחרונה - מנובמבר האחרון זינקה מלונות דן ב-175%.

שוויה של מלונות דן בבורסה הגיע באחרונה לשיא, 2.9 מיליארד שקל - גבוה יותר מארבע חברות שנמצאות במדד ת"א 25 (בזן, גזית גלוב, שופרסל והראל השקעות).



האם השיא שבו נסחרת המניה משקף ציפיות מצד משקיעים להמוני תיירים שיציפו הקיץ את חופי ישראל? נתוני הלמ"ס אינם מאשרים זאת. מתחילת השנה נרשמת ירידה של כ-26% בתיירות הנכנסת בהשוואה לתקופה המקבילה ב-2008. מה, אם כך, גרם למניה לקפוץ כך? אנחנו עדיין תמהים.



אפקט הכניסה למדד



בשנים האחרונות נסחרה מלונות דן בשווי שהיה אמור להספיק לה כדי להיכלל במדד ת"א 100. עד שלהי 2008 היא לא היתה שם משום שהציבור מחזיק רק בכ-13% ממניותיה, ולכן היא אינה עוברת את תנאי הסף כדי להיכלל במדדים המובילים.



מלונות דן נסחרה בעבר ברשימת היתר של תל אביב, ומחזור המסחר בה דליל בדרך כלל ומסתכם בכ-300 אלף שקל ביום. עובדה זו כלל לא הטרידה את בעלי השליטה בחברה, בני משפחת פדרמן, שסירבו בתוקף למכור מניות כדי להגדיל את אחזקות הציבור ולסלול את דרכה של המניה חזרה למדדים. דווקא להפך. בתחילת 2008 הגישו בעלי השליטה הצעת רכש מלאה למניות החברה כדי למחוק אותה מהמסחר בתל אביב. המחיר בהצעה היה 22.5 שקל למניה. כיום נסחרת המניה במחיר של כ-30 שקל.



בתחילת יולי 2008 זינקה מניית מלונות דן והגיעה קרוב למחיר השיא שבו היא מצויה כיום. זה קרה בימים שלאחר כניסת המנייה למדד מניות היתר 120. אבל ההמראה הזאת נמשכה זמן קצר, ובין יולי לנובמבר צללה המניה מ-28 שקל לשפל של 10.8 שקל - נפילה של 65%.



הבורסה מגמישה תנאים



המשבר בשוק המניות שהתרחש לקראת סוף 2008 הציב בפני בורסת תל אביב בעיה: בגלל הירידה החדה בשווי אחזקות הציבור, מעט מדי מניות התאימו לקריטריונים שמתאימים להיכלל במדדים המובילים. כתוצאה מכך הגמישה הבורסה את תנאי הסף, ומניית מלונות דן קיבלה שדרוג ועברה להיכלל במדד ת"א 100.



אפקט המדד שוב עשה טוב לבעלי המניות של מלונות דן, ובתוך חמישה חודשים מחירה הוכפל כמעט פי שלושה עד שהגיע לשיא הנוכחי. הפעם, בניגוד לקפיצה שאירעה בקיץ, המניה מצליחה להחזיק מעמד במחירי השיא.



עכשיו עולות התהיות: האם קורה משהו במלונות דן שלא ידוע לכלל הציבור? או שאלה עדיין פערי הביקוש וההיצע שנובעים מהפעילות של תעודות הסל?



באחרונה בחנו את נתוני הגיוסים של חברות תעודות הסל. מתברר שהתעודות ממשיכות ליהנות מזרימה מתמשכת וגדולה של כסף לתעודות שעוקבות אחר מדדי ת"א 100 ות"א 75, שעמן נמנית מניית מלונות דן. הביקושים המתמשכים האלה מצליחים כנראה לתמוך במחירה הגבוה של מלונות דן. כך הפכה מלונות דן לאחת ממניות המלונאות המשגשגות בעולם, ומאז 2002 הוכפל מחירה פי שבעה.



מחיר המניה כיום משקף לחברה שווי של קרוב ל-3 מיליארד שקל. מכפיל ההון של החברה הוא 4.5, ומכפיל הרווח שלה מתקרב ל-30. על פי נתונים אלו לבדם המניה נראית יקרה למדי - מה עוד שהתיירות הנכנסת לישראל נמצאת באחרונה בנסיגה.



לנו העלייה הזאת של מלונות דן נראית תמוהה. ככל הידוע לנו, בחברה לא אירעה שום התפתחות חריגה המצדיקה עלייה כה חדה במחיר המניה. להערכתנו, העלייה הזאת נובעת מהפעילות האוטומטית של תעודות הסל המחויבות לרכוש את המניה ללא הפעלת שיקול דעת. ככל שהמניה עולה משקלה במדד גדל, ועמו גדלים הביקושים לה מצד תעודות הסל, והמניה ממשיכה במסע צפונה.



כאשר המגמה תתהפך, המשקיעים עלולים לגלות את הצד הפחות נעים של חוסר הסחירות ומיעוט אחזקות הציבור בחברה. אז צפויה להתרחש תמונת הראי של המגמה הנוכחית: ההיצעים האוטומטיים של תעודות הסל לא יפגשו ביקוש מתאים, והמניה עלולה לצלול ממש כפי שעשתה בין יולי לנובמבר. משקיעים זהירים צריכים להישמר מפני תרחיש כזה, שהסבירות שיתממש אינה נמוכה.



-



רן שחם הוא מנכ"ל משותף באלטשולר שחם. עידו שגיא הוא אנליסט. הכתבה אינה מהווה המלצה לרכישה או מכירה של ני"ע. לבית ההשקעות אלטשולר שחם חשיפה הפוכה ((short למניית מלונות דן



-



הצעת רכש מלאה



הצעה של בעל מניות מרכזי בחברה לשאר בעלי המניות לרכוש מהם את מלוא מניותיהם במטרה למחוק את המניה מהמסחר. המחיר שיוצע יהיה לרוב גבוה באופן משמעותי ממחיר השוק של החברה