>> "פחד מוות" - אלה המלים שבהן מתאר עו"ד ירון רייטר, ראש מחלקת הליטיגציה במשרד רון גזית רוטנברג ושות' ומומחה לתביעות ייצוגיות, את המגמה החדשה של בתי המשפט לאשר תביעות ייצוגיות ביתר קלות. "עד לא מזמן האפשרות שבתי המשפט יפסקו אפילו אחוזים בודדים מהסכומים שנתבעו בייצוגיות נראתה רחוקה. כיום בפירוש ניכרת מגמה לאשר תביעות ייצוגיות", אומר רייטר.
אין פלא שהדבר אינו מסב נחת לרייטר, שמייצג את התאגידים הגדולים הנתבעים בייצוגיות. בימים אלה, לדוגמה, מטפל רייטר ב-17 תביעות ייצוגיות נגד חברת התקשורת פרטנר, שופרסל (ב-3 תביעות), קוקה קולה, HP ועוד.
לדעת רייטר, בנוסף להבשלה של חוק התובענות הייצוגיות החדש ושל עורכי הדין מייצגים תובעים, השופט עמירם בנימיני מבית משפט המחוזי בתל אביב הוא אחראי נוסף לשינוי בגישת בתי המשפט.
בנימיני אישר בשנה האחרונה שתי תביעות ייצוגיות שעוררו עניין רב.
פיצויים חסרי תקדים של 55 מיליון שקל
הראשונה היתה ייצוגית נגד תנובה, בפרשת הסיליקון בחלב, שבה חייב בנימיני את תנובה בפיצויים חסרי תקדים של 55 מיליון שקל וקבע כי היא "הטעתה במזיד את צרכניה ואת רשויות המדינה". השנייה היתה ייצוגית נגד חברת מולטילוק, שבה נטען כי החברה הטעתה את הציבור בפרסומיה, כשציינה כי מפתח מתוצרתה ניתן לשכפול באמצעות כרטיס שכפול אישי בלבד, אף שבפועל ניתן לשכפלו גם ללא הכרטיס.
רייטר מבקר את העיסוק של בתי המשפט בתביעת מולטילוק. "השאלה אם יש 0% או 10% סיכוי לשכפל את המפתח של מולטילוק ללא הכרטיס האישי היא שאלה שמערכת המשפט לא צריכה לדון בה. זו הסטה לא ראויה של המערכת למקומות לא נכונים. לא לזה המחוקק פילל כשחוקק את חוק התובענות היצוגיות החדש", אומר רייטר.
אז למה כן פילל המחוקק?
"תביעות בדיני עבודה, אפליה על סוגיה השונים, תביעות בתחום ניירות ערך על תשקיפים וגיוסים מטעים, תביעות נגד רשויות מקומיות שמעלות ארנונה באופן לא חוקי, אלה תביעות ייצוגיות ראויות - ולא תביעות מסוג 'הנתבעת הקטינה את המשקל האריזה'".
רייטר סבור שלמשבר הכלכלי לא תהיה השפעה רבה על תחום הייצוגיות, "על אף שיהיו לא מעט עורכי דין שפרנסתם תיפגע שיחליטו להגיש תביעות ייצוגיות". ואולם, עיקר ההשפעה על התחום, לדבריו, נובעת מהחוק החדש ומהפסיקה האחרונה.
ייצוגיות ככלי חינוכי
אישור התביעה הייצוגית נגד מולטילוק מעידה לדברי רייטר על תופעה חדשה בתחום: "חינוך של התאגידים על פי ערכים והשקפות של השופט שדן בתיק. הפרסומים של מולטילוק לא מצאו חן בעיני השופט וככל הנראה הוא החליט לשגר מסר לעסקים בנוגע לדרכים הראויות של פרסומים, ובדרך התעלם ממכשול שהיה האמור להביא לדחיית התביעה - היעדר קשר סיבתי בין הפרסום לנזק שלו טען התובע. תביעות ייצוגיות הפכו להיות מכשיר חינוכי-עונשי, בעוד שחינוך של הציבור והתאגידים אמור להיעשות בכלים של חוק העונשין".
לדעת רייטר, אחד הדברים שהפריעו לשופט בנימיני, שאותו מתאר רייטר כ"אחד השופטים המצוינים שיש", בפרשת הסיליקון בחלב, היה שבהליך הפלילי נגד החברה, תנובה נקנסה ב-35 אלף שקל בלבד. "השופט חשב שחלק מהתפקיד של בית המשפט בייצוגית זה להשלים כשלים שיש במערכת הפיקוח בישראל בכל הקשור להגנה על הצרכן", אמר רייטר.
אבל מה שהכי מעצבן את רייטר בפרשת הסיליקון בחלב היא העוולה החדשה המכונה "פגיעה באוטונומיה" של הצרכן. אחד מצרכני החלב של תנובה תבע פיצויים בגין הכסף ששילם על החלב וכן בגין עוגמת נפש שנגרמה לו כתוצאה מהפגיעה באוטונומיה שלו, שכן לטענתו, הוא לא היה צורך את החלב לו ידע שהוא מכיל סיליקון. השופט בנימיני קבע כי "ברור לחלוטין כי מרבית הצרכנים היו נמנעים מלרכוש את החלב, לו היו מודעים למכלול העובדות החמורות שהתבררו בתיק", ובכך לדבריו נפגעה האוטונומיה של הצרכנים לבחור מה הם מכניסים לפיהם. פסיקה זו, לטענת רייטר, סללה את הדרך להכרה בתביעות ייצוגיות בעילת דומה.
החלום הרטוב של כל תובע ייצוגי
"העוולה הזו היא החלום הרטוב של התובעים הייצוגיים", אומר רייטר. "לא צריך להוכיח קשר סיבתי או הסתמכות. זו העילה והנזק בבת אחת, כל מה שצריך להוכיח זה שהיתה פגיעה באוטונומיה". לדבריו, העוולה הזו הוכרה בעבר בפסיקה רק במקרים בהם בוצעה תקיפה בגופו של חולה שעבר ניתוח מבלי שנמסר לו מלוא המידע בנוגע לסיכוני הניתוח. ואולם, פסק הדין של בנימיני היה המקרה הראשון שבו נעשה יישום של העוולה הזאת לתחומי המשפט הצרכני.
רייטר מזהיר כי במקום להגיש תביעות בעילה "אמיתית" כמו הפרת חוזה או עוולה מדיני הנזיקין, ולהוכיח נזקים בפועל, "עיקר המאמצים יופנו עכשיו באופן מלאכותי לכיוון של פגיעה באוטונומיה. העוולה הזאת פותחת פתח רחב ששום סכר לא יוכל לעצור אותו".
הציבור יוצא נפסד
רייטר יוצא נגד התפישה של השופט בנימיני, שלפיה במקומות שבהם הוא סבור שהממונה על הגנת הצרכן לא עשה מספיק במישור הפלילי, פסיקת פיצויי עתק תשלים את החסר.
מהן ההשלכות של פסיקה זו?
"היום יש רתיעה עצומה - ממש שיתוק מנקיטת מהלכים עסקיים לגיטימיים, מהחשש שתיפגע אוטונומיה של מאן דהוא. במיוחד בתאגידים עתירי רגולציה, כשמדובר במהלכים שב-70% החברה חושבת שהם לגיטימיים. מבוטלים מהלכים שייתכן שהם טובים לציבור". בנוסף, לדבריו, "כושר הלחץ והסחיטה של תובעים ייצוגיים עלה פלאים מאז פסקי הדין בתנובה ומולטילוק".
לדעת רייטר, הציבור לא יצא נשכר מהגישה המקלה של בתי המשפט שכן "לתאגידים הגדולים יש יכולת לגלגל את העלויות החדשות על הציבור, ולכן, בסופו של דבר מדובר במשחק סכום אפס, למעט חריג אחד - שכר הטרחה והגמול של התובעים. תנובה תמצא את הדרך לגלגל את 55 מיליון השקל שהוטלו עליה. הציבור בטווח הארוך לא הרוויח דבר, מי שהרוויח זה רק התובע הייצוגי ובא כוחו".
בעניין שכר הטרחה מודה רייטר בחיוך כי "לפעמים אני מסתכל בעיניים כלות על פסיקת שכר הטרחה של התובעים הייצוגיים". אבל רייטר אינו מתלונן: "התמזל מזלי ואני עוסק בתחום המשפטי המרתק ביותר והמתפתח ביותר".
"המגמה של אישור תביעות ייצוגיות משתקת את התאגידים"
מאת נורית רוט
20.4.2009 / 7:11