>> המושג היי-טק הוא שם נרדף לניהול חדשני ותוסס, גמיש ומהיר, הקורא את השוק ומבין אותו הרבה לפני שהשוק יודע מה הוא צריך. אותו מושג מעלה גם אסוציאציה של עובדים מפונקים, מטבחים המלאים בכל טוב, סביבת עבודה צעירה ומכוניות ומשכורות נאות.
"שכחנו שאנחנו תעשייה, שצריך לבוא קודם כל לעבוד", אומר עמיחי בן דוד, מנכ"ל חברת girt-N. "העובדה שהמושג חברת היי-טק נהפך לשם נרדף להוצאות מטורפות היא בעוכרינו. בימי משבר מתבררת עובדה אחת: כולם נרטבים, אבל ניהול שמרני בימים טובים כרעים, מעניק יתרון משמעותי".
כמו בן דוד, גם המנכ"לים שלמה בן דוד (בנדה) מחברת פרס סנס ואורן אליאס מקורל סנס, מתאפיינים בניהול זהיר מאוד בכל ימות השנה: מספר העובדים נבדק כל הזמן, משכורות לעולם לא יעברו את מחירי השוק ואף פחות, וסביבת העבודה תהיה צנועה. "כשאתה מוביל חברת היי-טק ופתאום משקיעים בך מיליונים, קל להתבלבל", אומר בנדה. "אם אתה חפץ חיים, אסור להיכנע לתכתיבי הבועה".
בניין תעשייתי מכוער
girt-N מכפר סבא מפתחת טכנולוגיית מסכי מגע ומעסיקה 110 עובדים. ב-2008 מכירותיה היו בכ-20 מיליון דולר, וב-2009 היא צפויה להכפיל את מכירותיה. "הצפי היה לרבע את המכירות", אומר בן דוד, "אבל המשבר הפך אותנו צנועים יותר. נחווה עלייה קטנה לפני העלייה הגדולה".
הניהול השמרני של בן דוד החל מיד כשנכנס לתפקיד. החברה היתה ממוקמת בשכונת רמת החיל היוקרתית בתל אביב, אך הוא התעקש לעבור למקום צנוע יותר. "לא רציתי את השיחות האלה - ?באיזו מסעדת גורמה אוכלים היום; בזאפה אכלנו כבר אלף פעם' . עברנו לכפר סבא, לבניין לא מפואר באזור מרוחק. באים לעבוד".
בבניין שבו פועלת כיום החברה יושבת גם חברת מודו של היזם דב מורן ובסמוך נמצא הבניין הנאה של חברת סנדיסק. "מבחינתנו זה היה יתרון נוסף", מספר בן דוד. "כולם רצו להגיע למודו, שעשתה באזז גדול ונתנה תנאי עבודה מפליגים ומשכורות גבוהות מאוד. אלה שלא התקבלו הגיעו אלינו ועזרו מאוד להרחיב את השורות בכוח אדם מצוין".
בניגוד לשכנים, בן דוד מעולם לא הסכים לשלם משכורות גבוהות ממחירי השוק. "עקרונית, אני לא מוכן לשלם יותר ממה ששמשלמים בריכוזי ההיי-טק כמו עמק הסיליקון ובאוסטין טקסס", הוא אומר. "מדיניות השכר שלנו היא בינונית - לא פחות מהשוק ולמעטים מעט יותר". לא תמיד זה היה פשוט. ב-2007, מספר בן דוד, היה קשה לעמוד מול הדרישות שהחלו לקבל שוב ממדי בועה, אבל הוא נשאר נאמן למדיניות. היתרון הגיע בתקופה הנוכחית - "כשבכל מקום מקצצים - אנחנו לא", אומר בן דוד.
בנדה הלך אפילו יותר רחוק. פרס סנס, שב-2004 החלה למכור מערכות תוכנה לתחום הדפוס הדיגיטלי המתקדם (פרינט און דימנד) והכפילה את מכירותיה בכל שנה, מעסיקה כיום 95 עובדים וממוקמת במתחם לא נוצץ, בלשון המעטה, באור עקיבא.
"אנחנו יושבים במבנה תעשייתי מכוער, ובתחילת הדרך אפילו חששתי להביא לכאן לקוחות", אומר בנדה. "אחר כך גילינו שכולם - לקוחות, ספקים ומשקיעים - דווקא מעריכים את הצניעות הזו. יכולנו לעבוד חמישה ק"מ מכאן באזור התעשייה של קיסריה, אבל עלות השכירות שלי היא חצי, ואת הכסף אפשר להשקיע בדברים אחרים". בפרס סנס גם לא משלמים כמו בתעשייה. "10% פחות ממדד צבירן (מדד משכורות ההיי-טק של פרופ' משה צבירן)", מגדיר זאת המנכ"ל.
אז איך אתה מושך אליך אנשים טובים?
בנדה: "קריירה לא מתחילה ונגמרת בכסף. העובדים שלנו מגיעים מהרצליה, תל אביב, רחובות וחיפה, על אף המיקום והמשכורות. מאז התפוצצות הבועה יש התבגרות של התעשייה וחיפוש אחר דברים שהם מעבר לארנק וההנאה המיידית. אנחנו מיצבנו את עצמנו כחברה שהיא לא סטארט-אפ, וגם לא תאגיד, אלא חברה גדלה שנותנת הזדמנות להתקדם. נוצרה קבוצה מגובשת של אנשים מחויבים שמאמינים במה שהחברה עושה, אנשים שכיף להם לעבוד פה".
עם כיף לא הולכים למכולת.
"אבל כן משלמים פחות לפסיכולוג או פסיכיאטר".
עמיחי בן דוד תומך בתיזה: "גם אני מרגיש את ההתבגרות. כיום אנשים מוכנים לעבור מאגף הסטייקים לאגף הסיפוק. המיתוס שקבע שרק משכורות גבוהות יביאו אנשים מצוינים, לא היה נכון בימים הטובים, ובימי משבר הוא לא נכון שבעתיים".
זהירות יפה למנהל
חברת קורל סנס מפתחת תוכנות לבקרת אמינות של מערכות ניהול גדולות, למשל בבנקים, ומעסיקה 25 עובדים במשרדיה בהרצליה. מבחינת המנכ"ל אורן אליאס, ניהול שמרני הוא חלק בלתי נפרד מהיום הראשון של הפעילות.
"כסטארט-אפ מעולם לא שילמנו משכורות גבוהות והשתמשנו הרבה באאוטסורסינג", אומר אליאס. "הניהול היה רזה, באווירת משבר תמידית, במטרה לשרוד ולהגיע לתחילת מכירות. המשבר הכריח אותנו לעשות רוויזיה בתוכנית העסקית ולשמור על גמישות מקסימלית".
בימים אלה עסוק אליאס בגיוס של אנשים בודדים ("בפינצטה"), בעיקר מתכנתי ג'אווה מהשורה הראשונה. באופן מפתיע הוא מדווח כי אין תחושה של דחיפות, וכי עשרות העובדים הפוטנציאלים להם ציפה אינם מתדפקים על דלתו. "בארה"ב, על כל משרה מתנפלים עשרות אנשים איכותיים - אצלנו ממש לא. הסטטיסטיקה לא מתבטאת אצלנו במספרים".
מה ההסבר לכך?
אליאס: "בארה"ב המשבר חזק ומורגש, כאן אנשים החלו לקבל מכתבי פיטורים רק בסביבות נובמבר 2008. יש חודש-חודשיים הודעה מראש ואחר כך רוצים לנוח ולקבל דמי אבטלה. אני מניח שבסביבות יוני 2009 יתחילו דורשי העבודה להגיע במאסות".
ב-girt-N ופרס סנס דווקא מרגישים את זרם המובטלים. עמיחי בן דוד מדווח כי אנשים מוכנים לעבוד בשכר נמוך ב-10% בהשוואה לשכר הלא גבוה ממילא שהעניקה החברה בעבר. "אנחנו מרגישים הקלה בנושא הזה", הוא אומר. "אנשים איכותיים מוכנים להסתפק בפחות. זה שינוי מרענן".
יושבים פה שלושה מנכ"לים שהמוטו שלהם הוא ניהול צנוע. האם מדובר במבנה אישיות או בתפישת שוק?
עמיחי בן דוד: "תמיד גרסתי שזהירות יפה למנהל, ובזמן משבר היא יפה כפליים. גיוס זהיר שווה פחות פיטורים, משכורות זהירות שווה אי הורדה בשכר. אנחנו קודם כל תעשייה, אחר כך היי-טק".
אליאס: "צריך להיזהר, ועם זאת - להיזהר מזהירות יתר. השאלה היא מה אתה רוצה להשיג - אקזיט מהיר או בניית תדמית וערך לאורך זמן".
בנדה: "ניהול זהיר הוא אתגר. התחום שלנו הוא רכבת הרים. מצד אחד צריך לקחת סיכונים כי זו מהות העיסוק, ומצד אחר לשמור על קשר עם הקרקע. השקיעו בך 10 מיליון דולר? יופי, אבל זו לא ההוכחה. ההוכחה היא שהלקוחות משקיעים בך ושהביזנס מתחיל לרוץ".
nihul@themarker.com
אני מנכ"ל שמרני
מאת טלי חרותי-סובר
20.4.2009 / 7:11