הפרשן דייוויד לאונדהרט מה"ניו יורק טיימס" הזכיר בשבוע האחרון את האנקדוטה ההיסטורית שבה הנשיא פרנקלין רוזוולט קבע ב-35' שיעור מס הכנסה מרבי של 79% לכל מי שמשתכר יותר מ-5 מיליון דולר בשנה. רק שב-35' מדרגת המס הזו חלה על אדם אחד ויחיד בארה"ב: ג'ון די. רוקפלר.
האנקדוטה של רוזוולט מזכירה את הסכנה של היגררות לפופוליזם עם הקריאה למסות את העשירים. גם בישראל, מתברר, קריאה כזו תהיה על גבול הפופוליזם: הקריאה לקבוע מדרגת מס גבוהה למאיון העליון בישראל תיתקל בעובדה שהמאיון העליון מתחיל בשכר של 38 אלף שקל בחודש. ספק אם לכך התכוון מי שהתכוון בהגדרה של "עשירים".
גם הקריאה להטיל מדרגת מס מיוחדת על העשירים באמת, נניח האלפיון העליון, תתגלה כפופוליסטית למדי: האלפיון העליון הוא אמנם עשיר מאוד, אבל הוא גם קטן מאוד. כל תוספת של אחוז מס הכנסה לאלפיון העליון תגדיל את ההכנסות ממסים בכ-40 מיליון שקל בשנה. לפיכך, גם אם ישראל תקבע מדרגת מס של 60% לאלפיון העליון - ובכך תשווה את שיעור המס השולי לרמה הגבוהה ביותר בעולם, שיעור המס השולי הנגבה בדנמרק - כל תוספת ההכנסות שהיא תראה מכך תהיה של כ-600 מיליון שקל בשנה, וזאת בהנחה שאף מיליארדר ישראלי לא יעביר את פעילותו לחו"ל כתוצאה מכך. גם בשביל הטעם המתוק של נקמה בעשירים, חייבים להודות, אין טעם לטרוח בעבור תוספת הכנסות של 600 מליון שקל בשנה.
הנקמה בעשירים, לפיכך, תצטרך לחכות. אבל זה ממש לא אומר שצריך לעשות את ההפך מכך, ולהיטיב עם העשירים באמצעות הפחתת מדרגת המס המרבית בישראל - כפי שראש הממשלה בנימין נתניהו מציע לעשות. מדרגת המס המרבית כיום היא 46%, והיא מתוכננת לרדת ל-44% ב-2010. מדרגת המס הנוכחית ממקמת את ישראל במקום ה-11 מבין 30 מדינות ה-OECD, ובשנה הבאה היא תמקם אותה במקום ה-15. לפיכך, ההשוואה הבינלאומית מלמדת שישראל נמצאת במקום טוב באמצע מבחינת שיעורי המס המוטלים על עשיריה.
זאת ועוד, ישראל הגיעה לשיעורי המס הנוכחיים שלה אחרי כמה תוכניות אגרסיוויות מאוד להפחתת מסים שהיו בעשור האחרון. כתוצאה מכך, שיעורי המס הממוצעים הנגבים מההכנסות של העשירון העליון ירדו מכ-47% לפני עשור לכ-34% כיום. לא רק שהעשירים תורמים כיום למדינה רק שליש מכספם, ושני שלישים נשארים בידיהם, אלא שגם שיעור התרומה שלהם ירד בתלילות בתוך שנים ספורות. לפיכך, ספק אם יש לעשירים בישראל מה להתלונן על שיעורי המס הנגבים בהם, במיוחד לנוכח אווירת העליהום העולמית נגד העשירים.
מי שצריכים להתלונן, ובצדק, הם מי שמשתייכים למעמד הבינוני בישראל. עיוות המס המשווע ביותר בישראל הוא העובדה כי קבוצה זו משלמת מס מרבי זהה לזה של העשירים. למעשה, מי ששכרו הוא 17.6 אלף שקל בחודש - ובצדק צריך להיחשב לבעל שכר של המעמד הבינוני - משלם אותו שיעור מס מרבי כמו מי שמשתכר 100 אלף שקל בחודש - ונמנה עם האלפיון העליון.
הסיבה לכך היא תקרת הביטוח הלאומי ומס בריאות, תקרה שמוגבלת בשכר מרבי של 38 אלף שקל. העשירים ביותר עומדים מעל השכר המרבי הזה, ולכן על החלק של שכרם של מעל ל-38 אלף שקל בחודש הם אינם משלמים ביטוח לאומי ומס בריאות - אלא רק 46% מס הכנסה. בני המעמד הבינוני, לעומת זאת, משלמים גם מס הכנסה מרבי של 34% וגם מס בריאות וביטוח לאומי של 12% - ביחד 46% משכרם של מעל ל-17 אלף שקל מופנה לתשלומי מסים שונים. כתוצאה מכך, המס המרבי שמשלמים העשירים מאוד ובני המעמד הבינוני הוא זהה.
אי אפשר לחשוב על עיוות מוסרי גדול מכך ואי אפשר להצדיק את המשך הפחתות המס המרבי ל-40%, כפי שנתניהו מציע - מבלי לפתור קודם את העיוות הזה. מכיוון שהרוח הנושבת כיום בעולם, וגם בישראל, היא נגד העשירים, ספק אם העשירים יתלוננו אם שיעורי המס שלהם פשוט יישארו כשהיו, 46%, ובמקביל תפעל המדינה להפחית את שיעור מס הכנסה המרבי הנגבה ממי שמשתכרים בין 11 ל-32 אלף שקל בחודש. כך ייפתח פער בין המעמד הבינוני לבין העשירים, בנוגע לשיעור המס המרבי המשולם על ידם - דבר שגם יהיה צודק, גם ימריץ את הצמיחה במשק דווקא בקרב המעמד הבינוני, וגם לא יעורר התנגדות גדולה מדי אצל מי שמשתייכים לעשירי ישראל. שווה, לא?
הנקמה בעשירים תצטרך לחכות
מירב ארלוזורוב
20.4.2009 / 7:11