אנשי האוצר טועים, צריך להקשיב לפרופסורים לכלכלה

>> יובל שטייניץ נכנס לתפקיד שר האוצר ללא הכנה מוקדמת. התפקיד הוא סבוך, מלא מוקשים ויכול להשפיע לטוב או לרע על מצבו של המשק, הנתון כעת במשבר.

ייתכן שכדאי לשר האוצר החדש להקשיב גם לנו, הכלכלנים. אנו עוקבים מקרוב אחר המשבר הכלכלי העולמי, ויש לנו גם דעה כיצד להתמודד עם הבעיות שיעלו על שולחנו של שר האוצר החדש.



גילוי ערך השוק



הפתרון למחסור בהלימת ההון של מוסדות התיווך הפיננסי ומחנק האשראי. בארה"ב, שם פרץ המשבר הפיננסי, מנסים זה כבר שני שרי אוצר - הנרי פולסון בממשל של הנשיא לשעבר ג'ורג' בוש וטימותי גייתנר בממשל של הנשיא ברק אובמה - להתמודד עם הקושי הזה, אבל ללא הצלחה של ממש.



התוכנית האחרונה של גייתנר, ליצור שותפות בין המגזר הפרטי והממשלה כדי להסיר את הנכסים הרעים שמגובים על ידי נדל"ן ממאזני הבנקים, כדי לגרום לשיפור בערך נכסיהם ולתמרץ אותם להעניק אשראי, מעוררת ביקורת רבה. היא לא בנויה על מנגנון שיכול להביא ל"גילוי ערך השוק" של הנכסים הרעים שבידי הבנקים. זאת בגלל שהמדינה, על פי התוכנית, מגינה על ההפסדים הצפויים של השותפות מהמגזר העסקי ועל ידי כך תורמת באופן מלאכותי ל"ניפוח הביקוש" המופנה לנכסים הרעים.



הביקוש המנופח מחזק אמנם את הלימות ההון של הבנקים, אבל התוכנית מחזקת את כושר מתן האשראי של הבנקים במחיר אדיר לאוצר האמריקאי. דבר דומה קורה גם אצלנו עם "תוכנית גושן", שנועדה לתמרץ את האשראי החוץ-בנקאי בישראל במחיר כבד לאוצר המדינה, מבלי שהמדינה תקבל החזר לקופתה במקרה של שיפור מצב האשראי.



אנשי האוצר לא מיומנים מספיק



בעקבות המשבר עברו בנקים מרכזיים בעולם, לאחר שהורידו את הריבית לאפס, למדיניות המכונה quantitative easingQE) ) - הרחבת בסיס הכסף לעומת הורדת ריבית, שהיתה המדיניות בתנאי שגשוג.



מאחר שאין הבנק המרכזי מסוגל כעת להשפיע על הכלכלה באמצעות הורדות נוספות של הריבית (כי אפס הוא הגבול התחתון לריבית), הבנק רוכש אג"ח של הממשלה לטווח ארוך ואג"ח בסיווג גבוה של חברות. בדרך זו הוא מעניק אשראי במישרין לממשלה או למגזר הפרטי ועוקף את הבנקים המסחריים שנרתעים ממתן אשראי בגלל מצב ההון שעומד לרשותם.



ואולם מדיניות QE אפקטיווית במידה פחותה ממדיניות ריבית. הדאגה של הבנק המרכזי היא מדפלציה - ולא מאינפלציה. במצב כזה יש תפקיד חשוב למדיניות הפיסקלית. היא זו שיכולה לאושש את הכלכלה יותר מהמדיניות המוניטרית. ואולם בהפעלת מדיניות פיסקלית מרחיבה יש כשלים שסכנתם היא בקיבוע לאורך זמן של נתיב רעוע למערכת הפיסקלית. אחד מהאפיקים הפיסקליים שאין להם השלכות שליליות על המערכת הפיסקלית בעתיד, אבל יש להן אפקט מועיל כאשר המשק נמצא תחת לחצים דפלציונים, הן השקעות בתשתית, בחינוך ובמחקר ופיתוח. העיתוי להפעלתן של ההשקעות הללו בהיקפים גדולים הוא טוב בגלל שתי סיבות:



1. דרבון ביקושים בשעה שהביקושים מצד היצוא וההשקעות הפרטיות הם בנסיגה, והאבטלה מתפשטת.



2. העלויות הקשורות בהשקעה הציבורית הן נמוכות.



הקושי בהפעלתה של תוכנית השקעות ציבוריות גדולה נעוץ בגורמי קבלת ההחלטות באוצר. אנשי האוצר לא מיומנים מספיק כדי לעשות את חישוב העלות-תועלת של פרויקטים של השקעות ציבוריות שיש בהן מרכיבים של השפעות חיצוניות שהשוק לא יכול להעריך. להשקעות ציבוריות יש בדרך כלל השפעות חוץ-שוקיות.



אם מקצים תקציב ממשלתי להשקעות (אך לא לצריכה) בתקופה של אבטלה עמוקה - מדוע הגירעון לא יגרום לנזק פיסקלי עתידי? מכיוון שההשקעה הממשלתית מגדילה את הפריון העתידי של חברות, וזה בתורו מגדיל את בסיס המס בכלכלה בעתיד (מכיוון שגם השכר וגם הרווחים במגזר הפרטי גדלים). לפיכך, בלי צורך להעלות את המס, התקציב הממשלתי חוזר לאיזון. יתר על כן, מאחר שההשקעה הממשלתית מגדילה את התעסוקה הנוכחית ללא הגברת הביקוש בתקופת משבר, היא מגדילה את בסיס המס במהלך המיתון, באופן התורם לשיפור המאזן התקציבי כבר עתה. בנוסף, ההשקעה הממשלתית תורמת לכוחו של שוק ההון המקומי בעיני משקיעים בשוקי ההון העולמיים, ומסייעת להחזיר את זרימת האשראי.



מה עושה שר אוצר השומע ברוב המקרים דעות סותרות מכל הכיוונים - אנשי האוצר, התעשיינים, משקיעים פרטיים, שרים וחברי כנסת - וצריך לקבל החלטות שקולות? הוא חייב לגבש לעצמו במהירות תפישה ממלכתית-מקצועית שתנווט אותו בהחלטותיו.



לשטייניץ, ד"ר לפילוסופיה, יש רקע אינטלקטואלי טוב, אך כעת הוא חייב ללמוד מהר מהי כלכלה.



הכותב הוא פרופסור לכלכלה באוניברסיטת תל אביב ובאוניברסיטת קורנל