>> שתי אחיותינו הגדולות, בריטניה וארה"ב, ממשיכות להתחרות ביניהן ביישום גזירות לאומיות הפוגעות בפרטיות. הבריטים פורשים בכל פינת רחוב מצלמות אבטחה (CCTV), והאמריקאים מסמיכים את המשטרה לבצע חיפושים ללא צו (חוק הפטריוט); האמריקאים מאשרים לשקף ברנטגן נוסעים בשדות תעופה, כך שאפשר יהיה לראות דרך בגדיהם (Virtual Strip Search), והבריטים משיבים ביצירת מאגרי ענק של נתוני תקשורת ומידע ביומטרי. לרשויות הביטחון בישראל נותר רק לחכך ידיים בהנאה, ולדרוש מהמחוקק לחקות את הדמוקרטיות הגדולות שמעבר לים.
השבוע הודיע ה-FBI כי ירחיב את מאגר המידע הגנטי שברשותו, כך שיכיל מידע לא רק על עבריינים מורשעים, אלא גם על עצורים ואנשים שעוכבו לחקירה. בעקבות כך יגדל פי 20 קצב הצמיחה של המאגר, המכיל כבר כיום כ-7 מיליון פרופילים גנטיים.
המאגר הגנטי של ה-FBI הוא אמנם הגדול מסוגו בעולם במספרים מוחלטים, אך מי שמחזיקה בשיעור הגדול ביותר של פרופילים גנטיים ביחס לאוכלוסייה היא האחות הגדולה בריטניה. זה שנים אחדות אוגרים הבריטים מידע אודות עצורים ונחקרים, במאגר שמקיף כבר כ-10% מהאוכלוסייה - 20% מהם אנשים שלא הורשעו מעולם בעבירה כלשהי.
רשויות אכיפת החוק בבריטניה טוענות כי הגדלת המאגר מאפשרת להן לפתור פשעים חמורים, כמו תיקי רצח, אונס ופדופיליה. בישראל לדוגמה, נפתרה תעלומת הרצח של עורכת הדין ענת פלינר באמצעות דגימת DNA שנלקחה מהרוצח, בעת שנעצר בגין גניבת אופנוע.
בשבוע שעבר, במעין חזרה על ה-Mea Culpa (זו אשמתי) של רוברט אופנהיימר, ממציא פצצת האטום שנחרד מתוצאות מעשיו, הודיע פרופ' סר אלק ג'פריס, ממציא טביעת ה-DNA הבריטי, כי מדינתו גולשת במהירות במדרון החלקלק לעבר היותה מדינת משטרה. ג'פריס ציין כי אגירת פרופילי DNA של עצורים או נחקרים שלא הורשעו בידי המשטרה היא פגיעה חמורה בפרטיותם ובזכויות היסוד שלהם. כך קבע גם בית הדין האירופי לזכויות אדם בדצמבר 2008.
לדברי ג'פריס, יש סכנה שהנוהל המשטרתי של השוואת דגימות DNA שנמצאו באתר בו בוצעה עבירה לכלל הדגימות במאגר, יביא לזיהוי שגוי; זאת עקב הצלבת מידע בידי המחשב או טעות אנוש. אף שההסתברות לכך אינה גבוהה, מדובר באפשרות מחרידה - שכן אדם שנקשר לזירת עבירה באמצעות דגימת DNA יתקשה מאוד להוכיח את חפותו.
ממשלת בריטניה ידועה לא רק ביצירתם של מאגרי מידע אדירים, אלא גם באובדן מידע ממאגרים אלה. בשנה שעברה רעשה הממלכה עקב אובדן דיסקטים המכילים מידע פיננסי מפורט אודות יותר מ-20 מיליון אזרחים על ידי רשויות המס.
השילוב הרעיל בין נכסי מידע חשובים לבין חוסר יכולת למנוע דליפות, זליגות וגניבות מידע צריך להדאיג גם את קובעי המדיניות בישראל. מאגר ה-DNA של משטרת ישראל אמנם נמצא בחיתוליו (כמה עשרות אלפי דגימות בלבד), אך מדינה שלא השכילה למנוע ממרשם האוכלוסין שלה להגיע לאינטרנט צריכה להיזהר שבעתיים בטיפול במידע רגיש, שאובדנו עלול לגרום נזק אישי ולאומי בלתי הפיך.
-
הכותב הוא מרצה למשפטים במסלול האקדמי המכללה למינהל
ה-DNA קם על יוצרו
עומר טנא
21.4.2009 / 6:58