וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

להפריד בין המסים לעשירים ולאמידים

דייוויד לאונהרדט

22.4.2009 / 7:06

מדיניות המס האמריקאית



>> לא קל להיות עשיר בימינו. לפני זמן לא רב, תדמית העושר האמריקאי היתה הרואית, ודמויות כגון ביל גייטס וג'ק וולש היו מי שגילמו אותה. כיום היא נוטה לעבר שחיתות או לפחות ביש מזל: ברנרד מיידוף, הסוחרים ב-AIG, מנכ"ל ליהמן ברדרס לשעבר שהושם ללעג בוואשינגטון, ומנכ"ל ג'נרל מוטורס שהודח בידי הבית הלבן.



הבעיות הכלכליות של העשירים נוצרו בד בבד עם הבעיות בתדמיתם. המניות קרסו וסופה של עונת המסים של 2009 מספק סיבה נוספת לכאב ראש: המסים על העשירים עומדים לעלות. ב-2011 יפקעו הקיצוצים של ממשל בוש, והנשיא ברק אובמה מתכנן לסגור גם כמה פרצות בחוק. כפי שאמר מנהל התקציב של אובמה, פיטר אורסזג, לגבי העשירים - "אנחנו מבקשים מהם להירתם למאמץ קצת יותר". כעת יש תחושה של שינוי ממשמש ובא, בדומה לזה שנרשם בעת קריסת הבורסות ב-29' או בעת בחירתו של הנשיא רונלד רייגן ב-80'.

אך אווירת השינוי יכולה להטעות. גם במקרים הנדירים שבהם מתרחש שינוי שכזה, לרוב הוא פחות משמעותי ממה שנראה בתחילה. הדבר נכון בנוגע לגישתו של אובמה כלפי העשירים, בייחוד בנושא המיסוי. האג'נדה שלו נועזת מהיבטים רבים. אך קוד המס שלו עדיין עשוי להיטיב עם העשירים לעומת קוד המס של ניקסון, קנדי, אייזנהוואר או של כל נשיא אחר - מרוזוולט ועד קרטר. והסיבה לכך לא תמיד מובנת לכל.



כולם יודעים ששיעורי המס על ההכנסות הגבוהות היו בעבר גבוהים בהרבה לעומת רמתם כיום. בשנות ה-40, ה-50 ותחילת שנות ה-60 השוליים העליונים ריחפו סביב ה-90%. רייגן היה זה שהפחית אותם בסופו של דבר ל-28%, וכעת הם עומדים על 35%. אובמה יעלה זאת ל-36.9%, כפי שהיה נהוג בממשל קלינטון.



מה שפחות ידוע הוא שאותם תעריפים ישנים לא היו כה מקיפים כפי שניתן לחשוב. הם חלו רק על העשירים שבעשירים, משום שקוד המס של העבר, בשונה מזה של היום, הפריד בין מדרגות המס של העשירים באמת לבין אלו של האמידים. לזוג נשוי בשנות ה-60 לדוגמה, החלה מדרגת המס של 38% ב-20 אלף דולר, מה שמקביל ל-145 אלף דולר במונחים של היום. מדרגת המס העליונה של 91% החלה ב-400 אלף דולר, מה שמקביל לכמעט 3 מיליון דולר כיום.



חלק מהמדרגות הישנות מתמיהות ביותר: ב-35' העלה פרנקלין רוזוולט את התעריף הגבוה ביותר ל-79% מ-63%, והעלה את דרגת ההכנסה לשיעור זה ל-5 מיליון דולר (כ-75 מיליון דולר כיום), ממיליון דולר. כפי שציין הכלכלן ברוס ברטלט, אותו שיעור חל אז רק על אדם אחד בארה"ב - ג'ון רוקפלר.



לא חוזרים לעידן טרום רייגן



כיום לעומת זאת, האמידים מאוד והסופר-עשירים מקובצים יחדיו. המדרגה העליונה חלה בשנה שעברה על הכנסות של יותר מ-357,700 דולר. כל הכנסה מעבר לכך - בין אם היו אלה 400 אלף דולר שהרוויח מנתח ובין אם היו אלה 40 מיליון דולר שהרוויח אחד מענקי וול סטריט - שיעור המס היה זהה, 35%. שינוי זה מרתק משום שבעשירונים העליונים יש כיום הכנסה גבוהה בהרבה לעומת העבר. כיום שיעור המס למרוויחים הגדולים ביותר יחול על חלק גדול יותר בהכנסות במדינה מאשר לפני כמה שנים.



איש בממשל אובמה או בקונגרס לא הציע להחזיר את שיעור המס לרמות הגבוהות של עידן טרום-רייגן. אך קוד מס שמבדיל בין המעמד העליון לבין העשירים ביותר, בעוד שיעור המס הגבוה ביותר נשמר מתחת ל-50%, נראה הולם יותר. בשנה שעברה העביר בית הנבחרים מס על הכנסות של מעל מיליון דולר, שיועבר להטבות לחיילים משוחררים (החוק לא עבר בסנאט, שם - בין אם הדבר קשור לעניין או לא - מס שכזה ישפיע על חברים רבים). הטיעונים נגד העלאת מס שכזאת הם זניחים. הכלכלנים השמרנים טוענים כי שיעורי מס גבוהים יותר יפגעו בכלכלה ולבסופו של דבר יפגעו בדבר שאותו באו לתקן, משום שיעניקו לעשירים תמריץ להמיר את שכרם למניות או להשקעות אחרות שהמסים עליהן נמוכים יותר. ובמידה מסוימת, סביר להניח שאכן יתרחש שינוי מעין זה.



אך מהעשורים האחרונים אפשר ללמוד שתגובות אלה מתונות יחסית. מחקר אקדמי שבחן את קוד המס של קלינטון גילה כי הוא גרם למנהלי חברות לנצל אופציות של מניות מוקדם יותר מהרגיל. אך להעלאה לא היו השלכות משמעותיות לטווח הארוך. המנהלים לא ביקשו לקבל את שכרם באופן בלעדי במניות, והכלכלה שיגשגה.



להעלאות המס לעשירים, במלים אחרות, יש כמה השלכות מקריות, אך בעיקר השלכות מתוכננות: הן מעלות את ההכנסות ומפחיתות את חוסר השוויון. המחקר נכתב על ידי אוסטן גולסבי, מרצה מאוניברסיטת שיקגו, שנהפך מאוחר יותר ליועץ הכלכלי הראשון של מועמד לסנאט בשם ברק אובמה.



לאור ההתנגדות שבה נתקלו חלק מהצעות המס הקיימות של אובמה, אין אנו צפוים לראות הצעות חדשות בקרוב. אך יש מציאות כלכלית בסיסית שתחזיר את נושא המסים לסדר היום גם הרבה אחרי המאבק על התקציב השנתי. הממשלה הפדרלית פשוט אינה מגייסת מספיק כסף לשלם עבור התחייבויותיה, וספקית הביטוח הרפואי מדיקר נמצאת בראש הרשימה. אף אחת מהמפלגות לא הציעה עד כה תוכנית לצמצם את הפער. ואף כי חוקי מיסוי שיקבעו הבחנות דקות יותר לא יוכלו לסגור את הפער בפני עצמן, כל דולר עוזר.



במשך 30 שנה האמינו רבים שמבנה מס שטוח הוא טוב יותר. אין סיבות רבות להאמין בכך כעת. למדרגות מס ותעריפי מס שונים צריך להיות חלק חשוב בפני חוקי המס העתידיים.



הכותב הוא פרשן בכיר ב"ניו יורק טיימס"

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully