לשלם דמי אבטלה גבוהים יותר בפריפריה

>> המפוטרים מצפים מהמדינה כי תשלם להם דמי אבטלה גבוהים יותר ממה שהם יכולים לקבל כיום. לאחר שישונה חוק ביטוח אבטלה, אם אכן תעמיק האבטלה בחודשים הקרובים, הם מצפים להעלאת דמי האבטלה היומיים, כמו גם להגדלת מספר ימי התשלום המרביים ולהקטנת מספר ימי העבודה הנדרשים לקבלת דמי אבטלה.

המפוטרים מקווים כי שינויים אלה בחוק ובדמי האבטלה שיקבלו ימנעו הידרדרות ברמת חייהם. הם מצפים מהמדינה לפרוע שטר חוב שהפקידה בידיהם מאז סוף שנות ה-90, ובו היא הודיעה להם מצד אחד שאין היא יכולה עוד להבטיח להם תעסוקה יציבה ועל כן הם נדרשים ליטול אחריות אישית להמשך תעסוקתם; ומצד שני, גם אם לא נאמר הדבר במפורש, נוצרה בקרבם הבנה שעל המדינה להיות נדיבה יותר בהבטחת רמת החיים של המפוטרים בכלל, כל שכן בעת האטה.



המפוטרים גם מצפים שבעת שהמדינה תשקול להגדיל את נדיבותה בחוק ביטוח אבטלה, לא יעמוד לנגד עיניה הגירעון הכספי השנתי של ענף ביטוח אבטלה במוסד לביטוח לאומי - שכיום הוא הגבוה ביותר ב-20 השנים האחרונות. הם גם מצפים שבדיוני התקציב נחדל להציג את ההשקעה בתשתיות הפיסיות כתורמת לשיפור במצב התעסוקה שלהם, כי לכל ידוע שההשקעות הללו מייצרות פתרונות תעסוקה לטווח הארוך בעוד שלהם נחוצים פתרונות תעסוקה מיידיים. יתרה מזאת, המפוטרים למדו על בשרם שהשקעות המחברות בין הפריפריה למרכז אינן מגדילות בהכרח את אפשרויות התעסוקה של רבים מהם, בעיקר בשל השכר הנמוך המוצע בהשוואה להוצאות נסיעה גבוהות שהם נדרשים לשלם מכיסם.



מהמדינה מצפים המפוטרים לשפר באופן משמעותי את תשלומי דמי האבטלה כדי לבלום את הירידה ברמת החיים שלהם, ואילו מבעלי העסקים הם מצפים בראש ובראשונה שימנעו ככל שניתן את המשך הפיטורים בעזרת חלוקה שוויונית יותר בין העובדים של כמות העבודה שהצטמצמה. הם פשוט תובעים מהמעסיקים להיות הוגנים כלפיהם, ולזכור שהמפוטרים של היום היו עובדיהם בעבר, ויחזרו להיות עובדיהם גם בעתיד.



על ציפיותיהם של המפוטרים לשינוי חוק ביטוח אבטלה ניתן לענות בעזרת השינוי הבא: ראשית, גובה דמי ביטוח אבטלה שמקבל המובטל יהיה מותנה ברמת הצמיחה של כלל המשק. כלומר, ייקבעו שתי רמות של נדיבות בדמי האבטלה: רמת נדיבות גבוהה יחסית - שתונהג במצב של האטה ומחסור במקומות עבודה; ורמה נמוכה יותר בתקופת צמיחה כלכלית. רמות הנדיבות יתייחסו למשתנים הבאים: תשלום ליום אבטלה, משך התקופה המרבית של התשלום והמספר המינימלי של חודשי עבודה המזכים בדמי אבטלה.



שנית, חוק ביטוח אבטלה ייקבע גם על פי קריטריון גיאוגרפי, ויופעל רק לאחר ששיעור האבטלה יעבור סף קבוע בכל אחד משלושה האזורים הבאים - מרכז, פריפריה קרובה ופריפריה רחוקה. יתרונה של ההצעה הוא ביכולתו של חוק ביטוח אבטלה להתמקד בקשיי התעסוקה של אזור ולשלם למפוטרים בו דמי אבטלה ברמת נדיבות גבוהה יחסית, ובמקביל להתעלם מאזור אחר, שההרעה במצב התעסוקה שבו היתה יחסית פחותה ושבו ניתן להמשיך בתשלום דמי אבטלה ברמת נדיבות נמוכה יחסית.



הכותב הוא מנהל מינהל מחקר וכלכלה במשרד התמ"ת