בנק שהיו"ר שלו אינו זוכה לאמון הנגיד, יתקשה לזכות באמון הציבור

>> ביום שני בבוקר התקיימה במשרדי בנק ישראל בתל אביב פגישה נדירה: נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר, והמפקח על הבנקים, רוני חזקיהו, זימנו את בעלת השליטה בבנק הפועלים, שרי אריסון, לשיחה. אריסון ביקשה להביא עמה לפגישה את מנכ"לית אריסון השקעות, אפרת פלד. בבנק המרכזי סירבו, אך הסכימו להשתתפות עורך הדין של אריסון, פנחס רובין.

לא סתם דרשו אנשי בנק ישראל רק את נוכחותה של בעלת השליטה בדיון. המטרה היתה לדבר עם מי שהבנק הזה הוא קניינו, ומי שבהחלטותיו הביא לכך שהבנק הידרדר ואיבד את מעמדו המוביל. ההליך שמנסה בנק ישראל לבצע נועד לחזק את הבנק, ובעיני חזקיהו ופישר, הדרך לכך שונה מזו שמובילה אריסון.



בעיני הפיקוח, אריסון עצמה אינה הבעיה, אלא האנשים שהיא ממנה לדירקטוריון הבנק, והאיכות הנמוכה של תהליכי קבלת ההחלטות בדירקטוריון. לכן, המשימה היתה להבהיר לה שכך זה לא יכול להימשך, ושעליה למנות אנשים מתאימים יותר לדירקטוריון. הדברים כוונו בעיקר ליו"ר הבנק, דני דנקנר.



מדובר בהתערבות חסרת תקדים מבחינת הבנק המרכזי. לפיקוח על הבנקים יש סמכות להטיל וטו על מינוי מנכ"ל או יו"ר בנק, ובעבר השתמש הפיקוח בסמכות זו. ואולם הדחה של יו"ר או מנכ"ל מכהן מסובכת הרבה יותר. הבחירה במסלול הזה יכולה לגרום למאבק משפטי ממושך שלא יעשה טוב לבנק, ומעידה על המיאוס שחשים בבנק המרכזי כלפי התנהלות בנק הפועלים.



קשה לטעות במשמעות המסר ששולחים חזקיהו ופישר לאריסון: הם סבורים שתהליכי קבלת ההחלטות בהובלתו של דנקנר אינם טובים, שכמה מהדירקטורים שמינתה אריסון אינם ראויים לתפקיד, ושככה אי אפשר להמשיך.



ברקע נמצאת כל העת מסכת האירועים שבהם היה מעורב הבנק בשנתיים האחרונות, ואשר מעוררים את דאגתו של המפקח: ההדחה החפוזה של שלמה נחמה מתפקיד היו"ר, ההדחה של הדירקטור החיצוני פרופ' אמיר ברנע, ההפסדים העצומים בהשקעות בארה"ב, התוכניות של הבנק לרכוש בנקים ברוסיה ובאוקראינה, תקלת מחשב שהסבה לבנק נזק גדול והעמידה אותו בסכנה, פרישה של מנהלים בכירים ומנוסים, והמהלך האחרון - מינויו של ציון קינן למנכ"ל במקומו של צבי זיו, שפרש.



אריסון פירסמה אתמול הודעת תמיכה וגיבוי פומבית בדנקנר, מה שמלמד כי אינה מתכוונת להיכנע במהירות לתכתיב של בנק ישראל. קשה לדעת איך הדברים יתפתחו בהמשך, אבל ברור שיחסים כה רעועים וחוסר אמון שכזה של המפקח על הבנקים כלפי יו"ר בנק גדול וחשוב אינם יכולים להימשך לאורך זמן. בנק שהיו"ר שלו אינו זוכה לאמון של הפיקוח על הבנקים, אינו יכול לזכות לאמון הציבור לאורך זמן.



לדנקנר ולאריסון ניתנו הזדמנויות להניח את דעתו של חזקיהו בשאלה אם הבנק מנוהל בצורה מסודרת. בחודשים האחרונים הובאה לידיעתו של חזקיהו כוונתו של דנקנר למנות את קינן במקומו של זיו. המפקח דרש שתוקם ועדת איתור ושיבוצע הליך מסודר לבחירת המנכ"ל.



אבל דנקנר העדיף להתעלם ולמנות את קינן. ההתעלמות הזאת היתה כסטירה בפרצופו של חזקיהו שגם כך רתח על החלטות בעייתיות אחרות של הבנק אשר אילצו אותו להתערב (הן בהפסדי ההשקעות והן בתוכניות לרכוש בנקים ברוסיה ובאוקראינה, שאותן טירפד).



בחודשים האחרונים חלה תפנית דרמטית במעמדם של הגופים המפקחים על הבנקים בישראל ובעולם. באופן פרדוקסלי, דווקא הכישלון של רשויות הפיקוח בארה"ב ובאירופה חיזק מאוד את כוחם של הרגולטורים.



המשוואה שיצר המשבר הכלכלי היא שבנק הוא גוף שחייב סיוע מהמדינה כדי לשרוד בזמן משבר, ומאחר שכך הם פני הדברים, לרגולטור יש הרבה יותר כוח כדי למנוע מהבנק הידרדרות. מה שעומד על הפרק הוא לא קניינם של בעלי השליטה, אלא חסכונות הציבור, וההתערבות הרגולטורית נועדה, בראש ובראשונה, להגן עליהם.



המצב של מערכת הבנקאות בישראל טוב ויציב הרבה יותר מזה של הבנקים בארה"ב. ואולם הלקח של חזקיהו ופישר מהמשבר הכלכלי הוא שכדי למנוע הידרדרות מסוכנת של בנק, יש צורך בהתערבות רגולטורית אגרסיווית כשמתחילים להצטבר איתותים על תפקוד לקוי. המשימה של אריסון היא לעשות הכל כדי להביא את דירקטוריון הבנק לרמת תפקוד וקבלת החלטות גבוהה יותר. המסר של פישר וחזקיהו הוא: אם את לא תדאגי לכך, אנחנו נדאג.