>> בסוף 2008 נגמר למנהלי הקרנות הכספיות האוויר. התחרות העזה בתחום הביאה לכך שהקרנות הכספיות שווקו בשנה החולפת בדמי ניהול אפסיים, מה שעלה למנהליהן מיליוני שקלים.
בתחילת 2009 הם הגיעו למסקנה כי הגיעה העת להעלות מחירים. בפברואר החליטו השחקניות הגדולות בתחום - פסגות, כלל פיננסים, הראל-פיא ודש - להעלות את דמי הניהול בקרנות אלה. כיום גובות דש, פסגות ופיא בקרנות הכספיות הגדולות שלהן דמי ניהול בשיעור 0.13%; בכלל פיננסים העלו את דמי הניהול הנגבים ל-0.2%.
צעד זה של השחקניות הגדולות איפשר לשחקניות בולטות פחות בתחום להסתער על המשקיעים. הקרנות של מגדל ואקסלנס, שממשיכות לא לגבות דמי ניהול, מינפו את יתרון התמחור שלהן בפני היועצים בבנקים והמשקיעים - והכספים התחילו לזרום אליהן. מתחילת 2009 גייס אקסלנס כמיליארד שקל לקרן הכספית שלו, ובמגדל גייסו 700 מיליון שקל.
ואכן, חלק ניכר מהכסף שגייסו מגדל ואקסלנס נדד מן הקרנות הכספיות של השחקניות הגדולות. הקרנות הכספיות הושקו כתחליף לפיקדונות הבנקאיים והן מתאפיינות במדיניות השקעה סולידית במיוחד - מה שמאפשר לכלול אותן בקטגוריה של מוצר גנרי, כשהשיקול העיקרי של המשקיעים בבחירת הקרן הוא המחיר. כאשר המחיר עולה, הכספים נוזלים החוצה.
אסטרטגיה אפקטיווית
כדי לעצור את בריחת הכספים יצאו פסגות, הראל-פיא ודש בתרגיל מתוחכם: לצד הקרנות הכספיות הגדולות שבהן נגבים דמי ניהול, הושקו קרנות כספיות זהות, שאינן גובות דמי ניהול. התרגיל הזה מאפשר לשחקניות הגדולות ליהנות משני העולמות. מנהלי הקרנות שהעלו את דמי הניהול קיוו כי גם הלקוחות העירניים, שיפדו את הכסף מהקרן בגלל ההתייקרות, לא יעברו לקרנות של בתי השקעות אחרים - אלא לקרן החדשה שהשיק אותו בית השקעות, שאינה גובה מהם דמי ניהול.
מסתבר שהתעלול עבד. במארס 2009 פדתה פסגות 1.9 מיליארד שקל בקרנות הכספיות שגובות דמי ניהול - אבל הקרן פסגות בטא כספית, שאינה גובה דמי ניהול, הצליחה לגייס יותר ממיליארד שקל. שינויים דומים נרשמו בהראל-פיא ובדש. גם שחקניות קטנות יותר, כמו מרכנתיל, מנורה ומגדל מנהלות קרנות כספיות הגובות דמי ניהול, לצד כאלה שאינן גובות.
האסטרטגיה העסקית של שלוש השחקניות כנראה אפקטיווית. הקרנות המובילות שלהן, חרף הפידיונות של החודשיים האחרונים, מנהלות עדיין מיליארדים: בפסגות כספית שקלית עדיין שוכבים 7 מיליארד שקל, פיא כספית שקלית מנהלת 2.1 מיליארד שקל ובדש כספית שקלית יש 3.3 מיליארד שקל.
החלטת מנהלי הקרנות הכספיות לייקר את דמי הניהול בתחילת 2009 היתה צעד מתבקש. ב-2008 ניהלה התעשייה מילארדים - אבל בהפסד. ההערכות הן כי על כל מיליארד שקל מנוהלים, מפסידה חברת קרנות 20 מיליון שקל. גם ייקור דמי הניהול לא הפך את הקרנות לרווחיות ודמי הניהול מכסים בקושי את עמלת ההפצה לבנקים (0.125%) ואת עמלות היצירה לרשות ני"ע (0.03%) - אך לפחות מאפשר לצמצם את ההפסדים. ההנחה בענף היא כי המדיניות של גביית דמי ניהול אפסיים או נמוכים מאוד נועדה לגייס לקוחות וכספים, וכי בעתיד דמי הניהול יועלו באופן משמעותי.
עם זאת, השקת הקרנות המקבילות שאינן גובות דמי ניהול היא בעייתית. הצעד נראה לא הוגן כלפי המשקיעים: מדובר, למעשה, בשני מוצרים זהים לחלוטין, המנוהלים באותו בית השקעות, רק שעבור מוצר אחד נגבים דמי ניהול, ועבור השני לא.
נדידת הכספים מהקרנות "היקרות" ל"זולות" מלמדת כי חלק מהמשקיעים הבחינו כי דמי הניהול בקרנות שבהן השקיעו התייקרו, אבל מוצעת להם חלופה זולה יותר, שאליה העבירו את כספם. כאשר סביבת הריבית כה נמוכה והציפיות הן למדדים נמוכים, גם להתייקרות מינורית של 0.13% בדמי הניהול יש השפעה רבה על התשואה.
חשש לסבסודים צולבים
ומה לגבי אלה שלא הבחינו בשינוי? מדובר באותם משקיעים שאינם מעודכנים אודות כל שינוי בענף: שלא קוראים את העיתונות הכלכלית ולא שמעו על אתרי האינטרנט שמפעילה הבורסה, מגנא ומאיה. השאלה רלוונטית במקרה זה באופן מיוחד, לאור העובדה שרבים מהמשקיעים בקרנות הכספיות אינם משקיעים מתוחכמים.
מדובר במשקיעים שעברו לקרנות הכספיות על סמך המלצות של יועצי ההשקעות בבנקים, שהסבירו להם כי מדובר בתחליף לפיקדון הבנקאי, בתשואה גבוהה יותר. האם זה הוגן שלקוחות אלה ישלמו דמי ניהול רק מכיוון שהם פחות מעודכנים מאשר לקוחות אחרים?
יתרה מזאת, הכפילות הזו מעוררת חשש לסבסודים צולבים בין הקרנות. כך, ייתכן שחלק מההפסדים בקרנות הכספיות משולמים על ידי המשקיעים בקרנות השקליות.
אפשר להביא טיעונים לגיטימיים מטעם החברות שייקרו את דמי הניהול. ההפחתה היא צעד לגיטימי בשוק כה תחרותי, ניתן לטעון. מדובר במוצרים חדשים המשווקים זמנית במחירי מבצע, ונדרש חינוך של השוק. כמו כן, הקרנות מפסידות בשל אי גביית דמי הניהול - אז איך אפשר לבקר אותן?
אי אפשר. אכן מדובר בצעדים לגיטימיים. התחרות קשה ואף אחד לא רוצה להפסיד נתחי שוק למתחרים. ובכלל, קידום המכירות האגרסיווי בענף, בין השאר באמצעות הנהגת דמי הניהול האפסיים, מיטיב עם הצרכן.
מי שצריך להגן על המשקיעים היא רשות ניירות ערך. הקרנות הכספיות לא המציאו את הגלגל. ברשות מודעים לבעיה, אבל מעדיפים לא לעשות יותר מדי - מסבירים שם כי הם נמנעים מהתערבות במנגנון התמחור של בתי ההשקעות.
בכל מקרה, לטענת הרשות, זמינותם של ערוצי המידע - העיתונות הכלכלית, אתרי האינטרנט של הבורסה ורשות ני"ע - פותרת את הבעיה של "לא ידענו", גם בעבור אלה שבסך הכל חיפשו תחליף שישתלם להם יותר מהפיקדון הבנקאי.
עם זאת, טוב היה אם רשות ני"ע לא היתה מאפשרת גמישות כה רבה במשחק עם דמי הניהול, או שהיתה מחייבת את החברות להגדיר את דמי הניהול לטווח זמן קבוע. כך, הרשות היתה יכולה לדרוש ממנהלי הקרנות לוודא שהלקוחות קיבלו דיווח על שינוי דמי הניהול, כפי שנהוג בעת פירוק או במיזוג קרנות. כל פתרון אחר, שיעניק גם למשקיעים הפשוטים את האפשרות לבחור, יתקבל בברכה.
רשות ני"ע: "נמנעים מהתערבות לא מידתית"
מרשות ניירות ערך נמסר בתגובה: "הרשות נמנעת מהתערבות בלתי-מידתית בהתנהלות העסקית של הענף, ולפיכך אין היא נוהגת לאסור על מנהלי הקרנות להשיק קרנות חדשות או להתערב במודל התמחור של השירותים שהם מעניקים לציבור. במקרה זה פעלה הרשות כדי ליצור מגוון ערוצי מידע זמינים לציבור, לצורך הגברת האפקטיוויות של הגילוי הנאות, הקיים ממילא.
"ערוצים אלה כוללים דיווח מראש של מנהלי הקרנות אודות כל שינוי בדמי הניהול באמצעות מערכת אינטרנטית להפצת מידע (מגנא), הנגישה לכל אדם; חיוב כל מי שמפיץ מידע על מחירי הקרנות לכלול בו גם את המידע העדכני אודות דמי הניהול, וכן באמצעות יצירת מודעות בקרב יועצי ההשקעות בנוגע לחובתם להתעדכן במכלול המידע הרלוונטי לצורך מתן ייעוץ השקעות, ובכלל זה גם המידע אודות דמי הניהול והשינויים בהם - כך שציבור המשקיעים בישראל נהנה מנגישות למידע ברמה שהיא מעל ומעבר למקובל בעולם".
בקרנות הכספיות בונים על הבורות של המשקיע הפשוט
מאת שרית מנחם
23.4.2009 / 7:04