התקווה - גרסת העובדים

>> הניסיון להבין מה גורם לעובדים לרצות לעבוד דווקא במקומות מסוימים מתנפץ חדשות לבקרים על סלע המציאות.

אם בעבר היה נדמה כי סיפוק צרכים בסיסיים כמו כסף או תנאים מפליגים יהפכו חברה לנחשקת, הרי שכיום ברור כי עובדים רבים יהיו מוכנים להתפשר על התנאים, אם ישתכנעו כי פוטנציאל התפקיד כולל סיפוק, אופק מקצועי וכן כן - אפשרות לרווחים עתידיים.



התפישה הזאת אינה קשורה כלל לחוזה העבודה ("אני יודע בדיוק כמה ארוויח בכל חודש ולאילו ביצועים אני נדרש"), אלא לציפייה הכה אנושית לעתיד טוב יותר: "גם אם כרגע אסבול מחוסר ודאות ומשכורת נמוכה בחברה מדשדשת", אומר לעצמו העובד, "הרי שאו-טו-טו, מעבר לפינה, מחכה השינוי. המוצר/המנכ"ל/השוק החדש יהפכו את הקערה על פיה, אני אקודם, האופציות יחזרו לכסף, ושווה לי להשקיע כאן ועכשיו".



יהיו שיקראו לזה אופטימיות, יהיו שיגידו רציונליזציה. בין אם הנחת העבודה מעוגנת במציאות או לא, התקווה האנושית הזו היא המניעה את גלגליו של שוק העבודה. מנהל טוב יודע כיצד לרתום אותה לצרכיו.