על איזה טייקון פישר חושב?

אין ממשלה, יש ממשלה, אין שר אוצר, "האורות דולקים במשרד האוצר": בינתיים כל זה אינו משנה. סטנלי פישר, נגיד בנק ישראל, ממשיך להיות הדמות הבולטת בכלכלה הישראלית, והעמדות שהוא מציג הן היחידות שאליהן מתייחס הציבור.

בתחילת השבוע, לרגל הגשת הדו"ח השנתי של בנק ישראל, פשט פישר שוב על העיתונים ומהדורות הטלוויזיה עם חבילה של תחזיות, אזהרות, הפחדות אבל גם הרגעות והבטחת על שבסופו של דבר יהיה בסדר.



במעמדו יכול פישר לדבר על כל דבר. הוא יודע אילו כותרות הוא ייצר, והוא יכול לבחור את העניין שהוא רוצה להדגיש - ואת השאלות שהוא רוצה להצניע. לכן לבחירת הנושאים שעליהם הוא מדבר יש חשיבות. גם הפעם בחר פישר להיות המבוגר האחראי ולהזהיר ש"עוד לא הגענו לתחתית" וש"חברה גדולה, או אפילו שתיים, עלולות לפשוט את הרגל". הוא הוסיף: "צריכה להיות מערכת מאורגנת שתדע להתמודד עם התמוטטות".



חברה גדולה? אפילו שתיים? התמוטטות? על מי, לעזאזל, חושב פישר? בניסיון לענות על השאלה המטרידה הזו יצרנו קשר עם כמה מהאנליסטים המנוסים בשוק ההון. אלה הרי האנשים שמנתחים למחייתם את המצב הפיננסי של החברות הגדולות.



"לא ברור על מי פישר מדבר", אמר הראשון. "אולי הוא חושב על אפריקה ישראל, עקב הכותרות סביבה והמחזורים הגדולים בבורסה. אבל אם הוא חושב על אפריקה, הוא טועה. הבנקים, בעיקר פועלים ולאומי, לא ייתנו לאפריקה ישראל ליפול, ויש לה מספיק אמצעים לשלם את ההתחייבויות שלה גם ב-2009 וגם ב-2010".



אנליסט אחר בחר להתמקד בחברות שאיגרות החוב שלהן נסחרות בתשואות גבוהות כמועמדות של פישר להתמוטטות. "אולי הוא חושב על דלק נדל"ן, על אזורים, על קבוצת אלעזרא, על החברה הכלכלית לירושלים", ניחש האנליסט, ואף הוסיף: "ייתכן שהנגיד חושב על ארזים, על ב. יאיר או על איזה יהלומן? זה לא נראה סביר. אלה חברות קטנות מדי, לא?"



אין זה מקרה שהאנליסטים התקשו לקרוא את מחשבותיו של פישר. האמת היא שחברה גדולה אכן יכולה להתמוטט, ואף יותר מחברה אחת, אבל אין לכך חשיבות כלכלית לאומית - ובוודאי שאין הצדקה להתייחסות המדאיגה והמפורטת של נגיד הבנק המרכזי.



אם פישר היה בודק לרגע מה קרה בכל אחת מההתמוטטויות הגדולות שנרשמו בהיסטוריה של מדינת ישראל, הוא היה מגלה שמבחינת כלכלת ישראל - לא קרה דבר. בסוף שנות ה-80 התמוטטו קונצרן כור וחברת הביטוח הסנה. לפני כמה שנים נפלה קלאבמרקט. בדרך נפלו חברות תקשורת כמו גילת, ברק וחברת הכבלים תבל. האם הכלכלה נפגעה? האם פוטרו אלפי עובדים? האם נוצר משבר?



התשובה שלילית. בכל אחד מהמקרים האלה נאלצו בעלי המניות לוותר על חלק מהשליטה או על כולה, בעלי החוב נאלצו לעתים לוותר על חלק מהנכס או להמירו במניות - והחברות שוב יצאו לדרך. לעתים הן שיקמו עצמן, לעתים התמזגו עם אחרים, ולעתים נסגרו. במקרים שבהם החברות נסגרו, מצאו העובדים משרות אצל השחקניות האחרות בשוק. לא משבר ולא אבטלה.



כך יהיה גם הפעם, אם וכאשר חברה גדולה תתמוטט. חברות בעלות מודל עסקי יציב ותזרים חיובי מפעילות עסקית - ימשיכו לפעול. חברות שהן אוסף של אחזקות בחברות תפעוליות או בפרויקטים נדל"ניים - יפורקו ויימכרו.



לאפריקה ישראל, למשל, יש אחזקות בדרך ארץ (כביש 6), באפריקה תעשיות ובחברת הביצוע דניה סיבוס - כולן חברות שימשיכו לפעול ולהעסיק את עובדיהן גם אם החברה האם תתמוטט.



לא ברור מדוע פישר בוחר להתמקד בהתמוטטות של חברת אחזקה, אירוע ללא חשיבות כלכלית לאומית. אולי הוא חושש מהשפעת אירוע כזה על יציבות של בנק. אולי הוא חושב שצריך לסייע לטייקונים ולעזור להם לשמור על השליטה בחברות שלהם. פישר, שכיהן ככלכלן ראשי של הבנק העולמי, כנראה אינו מסכים עם הכלכלן הראשי של קרן המטבע הבינלאומית, סיימון ג'ונסון. במאמר שכתב באחרונה (והתפרסם במלואו בסוף השבוע שעבר במוסף זה) טוען ג'ונסון כי הבראה כלכלית של מדינה חייבת לעבור דרך נפילה של לפחות כמה מהאוליגרכים המנהלים אותה.



לעומת זאת, ברור מדוע הנגיד לא בחר להעלות נושאים כלכליים חשובים יותר כמו תקציב הביטחון, תקציב העובדים במערכות הביטחון ותנאי השכר והפנסיה של קבוצות לחץ ובכירים בחברות הממשלתיות. לפישר הרבה יותר קשה לדבר על זה כאשר מאות עובדי בנק ישראל נמצאים בראש טבלת מקבלי השכר הגבוה בסקטור הציבורי.