שובו של הביבי

ראש הממשלה נתניהו ושר האוצר שטייניץ הציגו היום ברוב חגיגיות בירושלים את עיקרי התכנית הכלכלית שגובשה באוצר. זאת, לקראת הצגת עיקרי התוכנית בישיבת הממשלה הקרובה, ביום ראשון בשבוע הבא: התכנית הכלכלה ה"חדשה" של נתניהו דומה עד מאוד לתכניות הכלכליות "הישנות", אלו שגרמו נזק כה גדול לעובדים ולחברה בשנים עברו. כאילו שהזמן עמד מלכת, נתניהו שב אל אותן התכניות של פגיעה בעבודה המאורגנת, אל הקלות במס לבעלי ההון ולמדיניות העמקת הפערים, להפרטות ולאין ספור מתנות למגזר הפיננסי. כתבנו "כאילו הזמן עמד מלכת", אבל הרבה דולרים זרמו לטמיון בעולם מאז ממשלתו הקודמת - והתכניות הכלכליות שהחמירו את מצבו של המשק היצרני והחברה אז, רק יעמיקו את המשבר הקפיטליסטי במהדורה המקומית.

אמנם במסיבת העיתונאים אמר נתניהו, כי תוכניתו הכלכלית הישנה-חדשה מכונה "בלימה ותנופה" כשהוא ממשיל את המשק למטוס שנמצא בצלילה, ואמר כי לתוכנית יש שני שלבים: "בלימת הצניחה ודחיפה לצמיחה". לדבריו, את שני המנועים צריך להפעיל בבת אחת בו זמנית, כי "הפעלה משולבת תגביר את מהירות הדחיפה". כמובן שההפעלה המשולבת גם יכולה לקרב את צלילת המטוס לעבר הקרקע - כי עיקרי התכנית הם הזרמת עוד כספים למערכת הבנקאית (הצוברת עוד ועוד כספים, אך אינה מעניקה אשראי – בייחוד לעסקים הקטנים והבינוניים), המשך ה"רפורמה" במס, שמעמותה העיקרית היא המשך מדיניות הצ'ופרים לחזירון העליון ולעסקים הגדולים וכן שלוש הפרטות גדולות: הנמלים, החשמל וקרקעות המדינה. בתכנית כלכלית שכזו, אין צורך לחפש כסף עבור הטייקונים: עבורם מספיק שאחד יקבל את הנמלים, אחר את החשמל וכולם יחד ישתלטו על קרקעות המדינה.

כמובן שבמסיבת העיתונאים לא נמסרו פרטים על היקף התקציב הדו-שנתי המתגבש, ועל קיצוצים הכלולים בו. זאת מסיבה פשוטה: הממשלה לא מעוניינת. נעשה "אחד ועוד אחד" ונגיע למסקנות המתבקשות בעצמנו. התכנית הכלכלית שפורסמה היום מיועדת לצ'פר את בעלי ההון ולפגוע בעבודה המאורגנת באמצעות ההפרטות. בהמשך, התקציב (ליתר דיוק קיצוצי התקציב הנאמדים בכ-20 מיליארד שקל) וחוק ההסדרים מיועדים לפגוע ברווחת האזרחים ובייחוד בשכבות המוחלשות. אלה שני הצעדים העיקריים במדיניות הממשלה הכי-ימנית (כן, גם במישור הכלכלי והחברתי) שקמה במדינת ישראל.

אלה תכנית כלכלית ותקציב שפירושם תנופה עבור בעלי ההון ובלימה של המאבק החברתי לחלוקה אחרת של עוגת ההכנסות. כמה עצוב שדווקא יו"ר ההסתדרות, עופר עיני, הוא שדחף להקמת ממשלה שכזו. אותו עיני שקרא לפני מספר שבועות לממשלה להתערב למען ה"טייקונים" יכול להיות מרוצה ממדיניות הממשלה: חברי ההסתדרות, שברובם הצביעו עבור עיני, הרבה פחות.
כפי שבשטח המדיני ממשלת נתניהו-ליברמן-ברק מנותקת מהמציאות וסבורה שינתן למחוק כל התחייבות כלפי הפלסטינים ולהמשיך בכיבוש כתמול-שלשום - גם במישור הכלכלי, הממשלה מוכיחה שאינה מבינה שהיציאה מהמשבר מצויה בדיוק בכיוון הפוך: הכבדת המסים על בעלי ההון, הרחבת המסגרות התקציביות, השקעה מסיבית בדיור, סביבה, בריאות וחינוך (ולאו דווקא בבנקים!). כמובן, הממשלה מבינה שהמטוס נמצא בצלילה. אבל היא רק מכינה מושב מפלט עבור יקיריה: בלי ההון. הבעיה היא שרובנו, הנוסעים, עלולים להתרסק יחד עם המטוס.

ד"ר אפרים דוידי הוא המנהל האקדמי של המכללה החברתית-כלכלית