תקועים באמצע

>> רונן היה סמנכ"ל בכיר בחברת היי-טק שנחשבה להבטחה גדולה בתעשייה. באחרונה פוזרה המחלקה שבראשה עמד וגם הוא הלך הביתה. נכון, מצנח הכסף שקיבל כלל יותר חודשי משכורת וגם מכונית צמודה, אבל לרונן לא פחות קשה מלעובדים זוטרים שפוטרו.

"אני לא יכול להרשות לעצמי, בגילי ובמעמדי, לקחת כל עבודה", הוא אומר בגילוי לב. "מצד אחד יש לי יותר חסכונות והטבות, ומצד שני האגו וה'מה יגידו בתעשייה' מחייבים אותי לשמור על הסטנדרט. אני במלכוד. אם בתקופת התפוצצות הבועה בתחילת העשור יכולתי לבלות עם החברים בלשכה ולקחת כל תפקיד, הרי שכיום המצב שונה. יש לי שני ילדים, משכנתא ומוניטין. אני לא יכול להיות נציג שירות לקוחות בסלקום, לעבוד עם בני 22 ולהרוויח 5,000 שקל. זה לא לעניין. לפעמים אני מקנא בזוטרים שכן יכולים לעשות את זה".



רונן כמובן טועה: גם הזוטרים שבמפוטרי ההיי-טק נתקלים במציאות מורכבת. קחו למשל את ענת. היא עבדה כמנהלת פרויקטים זוטרה בחברת היי-טק, ומאז שפוטרה מכתתת רגליה בין ראיונות עבודה. "יש תפקידים פנויים - רק שאותי, האובר קוואליפייד, לא רוצים לקבל", היא אומרת. "אנשי כוח האדם אומרים לי: 'לא כדאי לנו להשקיע בהכשרה שלך - הרי ברגע שהמשבר יעבור את תלכי לדרכך. עדיף לנו להשקיע בסטודנט שיעבוד פה לפחות עד סיום לימודיו'".



משבר התעסוקה הנוכחי חושף תמונה ברורה: לשני הצדדים הקיצוניים בסקלת המועסקים - הפועלים הפשוטים והמנהלים הבכירים מאוד - קל יותר למצוא עבודה, בעוד שאלה שבאמצע מתמודדים עם בעיה קשה.



מנהלי השורה הראשונה, כמו צבי זיו מבנק הפועלים, ארז ויגודמן משטראוס או יהלי שפי מהפניקס, אמנם מצאו את עצמם ללא מקום עבודה (מרצון או שלא) - אך לא יתקשו לחזור למעגל התעסוקה. מדובר באנשים שמעבר למצנחי זהב מפתים מחזיקים במוניטין שיסללו עבורם את הדרך לתפקיד בכיר אחר. מהצד השני עומדים אלה שמסוגלים, מבחינת הצורך האישי ומבחינת הפרופיל המקצועי והפסיכולוגי, לקבל תפקיד בסיסי: מלצרות, שמירה, שירות לקוחות.



ובאמצע נמצא דור הביניים. אנשים שהחלו כבר בביסוס הקריירה, שדרכם נסללת אך הם עוד לא הגיעו גבוה מספיק. אלה נמצאים בבעיה. "אין כיום תפקידים לאנשים כמוני", מסכם רונן. "צריך להוריד את הראש, לאכול חסכונות ולחפש עבודה מתאימה. אסור לחשוב על הטווח הקצר".



גם ענת פסימית. "אין כיום תפקידים לאנשים כמוני", היא אומרת. "אני תקועה: לא זוטרה מספיק ולא בכירה. רגע לפני שאני חוזרת לגור אצל ההורים, יחד עם שני התארים שלי, אין לי ברירה אלא לחשוב על הטווח הקצר".