גם בשנה הקשה של שוק ההון - חברות הסלולר חילקו 2.2 מיליארד שקל לבעלים

>> נערה עם קוצים אדומים בשיערה מגיעה לבקר את בני משפחתה אחרי זמן רב שלא התראו. הם דתיים והיא פאנקיסטית, אבל הם אוהבים אותה למרות הכל. "כמה את יפה", ממלמל אביה ומחבק אותה, והמשפחה המפורקת מתאחדת. ככה זה ב"סלקום משפחה", כולם מרוויחים.



יש אמת בפרסום: במשפחת סלקום כולם מרוויחים. וכשאנחנו אומרים כולם, אנחנו מתכוונים לבני המשפחה האמיתיים - הבעלים של החברה. ב-2008 חילקה החברה לבעלי המניות שלה 1.1 מיליארד שקל בדיווידנדים. למעשה, מאז 2005 חילקה החברה 5.8 מיליארד שקל לבעלי המניות שלה. יותר משפחה מזה - אין.

גם משפחת פרטנר דואגת לבניה ובנותיה - בשנה שעברה חילקה החברה למחזיקי המניות שלה 841 מיליון שקל וביצעה גם תוכנית BuyBack (רכישת עצמית של מניות על ידי החברה המגדילה את האחזקות של כל בעל מניות) של עוד 351 מיליון שקל. באותה שנה חילקה פלאפון, בהנהלת גיל שרון, לבעלי המניות שלה (במקרה של פלאפון מדובר בחברה האם בזק, המחזיקה בה בבעלות מלאה) סכום של 280 מיליון שקל. ובסך הכל חילקו השלוש 8.7 מיליארד שקל בדיווידנדים מאז 2005.



תשואות הדיווידנד של סלקום, בהנהלת עמוס שפירא, ופרטנר, בהנהלת דוד אבנר, הן כ-10%. המשמעות היא שמי שמשקיע בחברות במחיר הנוכחי - יקבל דיווידנד שנתי של עשירית מהיקף ההשקעה שלו. התשואה הזאת גבוהה לא רק ביחס לענפים אחרים בישראל, אלא גם ביחס לחברות טלקום בעולם. בארה"ב, למשל, התשואה הממוצעת של חברות התקשורת היא כ-4%, והממוצע הכלל-עולמי של תשואת דיווידנד בתעשיית הטלקום הוא כ-5%.



"אלה תשואות נדירות ביחס לכל תעשייה, בטח בשנה של מיתון שבה בבנקים או בנדל"ן לא חילקו כמעט דיווידנדים", אומר האנליסט ערן יעקבי מלידר שוקי הון. "לסלקום יש מדיניות חלוקה של 95% מהרווח לבעלי המניות ולפרטנר של 80%. זה די נדיר". יעקבי מציין כי חברות בתחומים אחרים לא נוהגות לחלק את מרבית הרווח שלהן.



מדיניות חלוקת הדיווידנדים בחברות יציבה וקבועה, אך מכיוון שהרווחים של חברות הסלולר רק משתפרים משנה לשנה - הנתח לבעלים גדל והולך גם הוא: הרווח הנקי של החברות זינק מ-2005 ל-2006 ב-57%; מ-2006 ל-2007 עלה הרווח הנקי של החברות בעוד 42%, ומ-2007 ל-2008 הרווח הנקי השתפר בעוד 13%.



למעשה, הרווחיות של השוק המקומי השתפרה כל כך, שעל פי דו"ח של מריל לינץ' מהרבעון השלישי של 2008 זינקה ישראל מהמקום ה-20 למקום ה-13 בבחינת הרווחיות של הסלולר ב-28 שווקים מערביים. הרווחיות של השוק הישראלי - שנבחנת על ידי ה-EBITDA (רווח תפעולי בניכוי מס, פחות והפחתות) כאחוז מהמחזור (הכנסות משירותים, לא כולל ההכנסות ממכירת מכשירים) זינקה משיעור של 33% מהמחזור ב-2007 ל-41% ב-2008. מדובר בקפיצה אדירה לשנה אחת - ומדהימה בעיקר נוכח השנה הקשה שעברה על העולם.



התבגרו והתעשרו



אז איך חברות הסלולר הישראליות עושות זאת? איך רושמים זינוק שכזה ברווחיות?



מי שחושב שהכל בזכות תעריפים גבוהים במיוחד שגובות החברות עבור כל דקת שיחה - טועה: על פי דו"חות מריל לינץ' ל-2007 ו-2008, התעריף בישראל דווקא נחשב לאחד הנמוכים בעולם (9 ו-10 סנטים לדקה בהתאמה, בשליש האחרון מתוך 28 מדינות שנבדקו).



התשובה אחרת, אבל לא פחות פשוטה: מצד אחד מקצצות החברות בהשקעות, ומהצד השני הן משווקות לציבור שירותי תוכן חדשים - ויקרים - שבעבר הלקוחות לא נהגו לצרוך.



עד לפני כמה שנים חברות הסלולר היו צריכות לעבוד קשה כדי לשכנע את ציבור הצרכנים, כלומר אותנו, שאנו צריכים מכשירי דור שלישי. כדי לעשות זאת הן הכניסו יד לכיס, סיבסדו את המכשירים שלנו ושפכו עוד ועוד כסף על שיווק, וזה מבלי לדבר על ההשקעות העצומות בתשתיות הדור השלישי.



"הצמיחה תימשך"



אבל מאז כבר הספיקו החברות למכור חבילות גלישה רבות, הציבור השתכנע וכיום כמעט כל הלקוחות רוכשים מכשירי דור שלישי, גם מבלי לדעת מה זה באמת נותן להם. עם רכישת מכשיר כזה הלקוחות מחויבים בחבילת גלישה שמחירה מתחיל ב-23.90 שקל בחודש (מחיר זהה בכל החברות - באופן מקרי כמובן).



לפלאפון, למשל, יש 1.25 מיליון לקוחות דור שלישי. המשמעות היא שהחברה רושמת הכנסות של כ-30 מיליון שקל בכל חודש רק מחבילות גלישה - גם כאשר הלקוחות לא מנצלים אותן כלל. לסלקום יש 731 אלף לקוחות בדור השלישי ששווים כ-17 מיליון שקל בחודש, ולפרטנר 951 אלף לקוחות דור שלישי ששווים לחברה כ-22 מיליון שקל, חודש בחודשו.



כל זה עוד לפני שאמרנו מלה על הכנסות תוכן אחרות כמו שירותי GPS, הורדות מוזיקה, צפיות וידיאו וכדומה. "כבר כיום הכנסות שלוש חברות הסלולר משירותי תוכן הן 2.1 מיליארד שקל בשנה", אומר אמיר אדר, ראש מחלקת המחקר בהראל פיננסים. מדובר בנתח של 12% מסך הכנסות החברות, שיעור שרק גדל והולך.



"להערכתנו, למרות המיתון במשק, הצמיחה בענף צפויה להימשך - אם כי בקצב נמוך יותר - ולעבור בעוד שלוש שנים את רף ההכנסות של 3 מיליארד שקל", אומר אדר.



כבר לא מסבסדות



ובזמן שההכנסות עולות - ההוצאות יורדות: החברות כבר לא משקיעות כל כך הרבה כסף בשיווק, כי את המשוכנעים לא צריך לשכנע. פרטנר, למשל, צימצמה השנה את השקעותיה בפרסום ב-41%. גם הסיבסוד העמוק של המכשירים כבר לא נחוץ (פרטנר חתכה את הסבסוד מ-216 מיליון שקל ב-2007 ל-87 מיליון ב-2008; סלקום הורידה את הסבסוד מ-165 מיליון שקל ב-2007 ל-87 מיליון שקל ב-2008). וכמובן שגם השקעות החברות ברכוש קבוע צונחות, כי הרשתות כבר קיימות. פרטנר, למשל, השקיעה ב-2005 סכום השווה ל-11.1% ממחזור ההכנסות משירותים שלה ברכוש קבוע; ב-2008 השיעור ירד ל-9.4%. ירידה דומה נרשמה גם בסלקום.



השורה התחתונה היא שמבצע הדור השלישי הוכתר בהצלחה רבתי. מכיוון שהענף בוגר ולא צפויים בו מתחרים חדשים (בגלל עלויות הקמת רשת אדירות) התחרות נשארת די מנומנמת, למרות כל מאמצי הרגולטור לעורר אותה באמצעות ניידות המספרים. עכשיו נשאר לבעלים רק לשבת ולספור את הכסף, ואנחנו יכולים רק לדבר על זה. בסלולר.