לא הכל ורוד בממלכת הליסינג ותלושי האוכל

>> לאנשי ההיי-טק יצא שם של עובדים מפונקים שאמנם עמלים שעות רבות מדי יום, אך נהנים משלל תפנוקים מטעם מקום העבודה. הדימוי הזה, שנולד בסוף שנות ה-90 של המאה הקודמת, לא יכול להיות רחוק יותר מהמציאות.

הליסינג, אותה הטבה שבלעדיה לא ניתן היה לגייס עובדים עד לא מזמן, הוא כבר חלום רחוק בלא מעט חברות. גם תלושי המזון ומקררי הגבינות והקורנפלקס נכחדים והולכים. במצב השווקים כיום, מוכנים עובדי ההיי-טק לקבל עליהם את הגזירות האלה כדי שיוכלו להמשיך לעבוד ולא יצטרפו לחבריהם שנאלצו לעזוב את מקום העבודה.



מצב הרוח בחברות היי-טק רבות אינו אופטימי. גם בחברות שנודעו באווירה חיובית ופתוחה החלו העובדים לצמצם את הפעילויות שאינן קשורות באופן ישיר לעבודה. חדר המשחקים שהקימה אינטל בחיפה עומד מזה זמן רב יתום - התגודדות חברתית, שפעם נתפשה כתורמת ליצירתיות ולפריון העבודה - נראית כיום כבטלה. כך גם ביקורים תכופים במטבח וארוחות צהריים משותפות מחוץ למשרד.



ואם זה המצב בחברות שנחשבו פתוחות, הרי שבחברות סגורות יותר, שנודעו במשמעת קשוחה כדוגמת אמדוקס וצ'ק פוינט, הדברים חמורים שבעתיים. עובדים שהסכימו לדבר, סירבו לעשות זאת משטח המשרד מחשש להאזנות. "הדואר האלקטרוני מנוטר", אמר לנו עובד באחת מהחברות. "אמרו לנו שזה כדי למנוע דליפה של מידע, אבל כיום כבר כלום לא ברור".



ומה לגבי התנאים? גם הם כבר לא כל כך מפתים. צ'ק פוינט, לדוגמה, ידועה בכך שאינה מספקת מכוניות לעובדיה. מהם התמריצים לעבוד בה? "רק בשביל שורה לקורות החיים", אומר לנו אחד מעובדי החברה הראשונים. עובדים נוספים סיפרו לנו על אווירה של פחד וחשש: "גם בצ'ק פוינט, שלא פיטרה, עובדים חוששים למקום העבודה".



עם זאת, עובדי צ'ק פוינט יכולים להתנחם בהצהרתו של מנכ"ל החברה, גיל שויד, כי אינו מתכוון לפטר עובדים. שויד, אגב, נמצא בין הבודדים שעמדו במלתם ולא פיטרו. בחברות שכבר חוו סבב אחד או יותר של פיטורים האווירה מתוחה עוד יותר. "אנשים הפסיקו לקחת חופש", אומר לנו עובד בחברת היי-טק. "מצמצמים למינימום את החשיפה ומקבלים את כל הגזירות, כולל הורדת שכר ותנאים - הכל כדי שלא להיכנס לרשימה הבאה של המפוטרים".