איך ויתרה מפלגת העבודה על משרד העבודה

>> הרכב הממשלה החדשה, מרובת השרים ללא משרד והמשרדים ללא תוכן ממשי, עורר ביקורת נוקבת. בין התהיות הרבות נותרה שאלה הזועקת לתשובה: איך קרה שבמהלך החיפוש הנואש אחר תפקידים משמעותיים לשותפים הקואליציוניים, לא נשמע קול הקורא להקים מחדש את משרד העבודה ולמנות שר עבודה?

בעבר היו משרד העבודה והשר שבראשו מעמודי התווך בכל ממשלה. אישים פוליטיים מן השורה הראשונה החזיקו במשרת שר העבודה. שלושה מהם כיהנו כראשי ממשלה - גולדה מאיר, יצחק רבין ויצחק שמיר. ב-48'-77' היה משרד העבודה אחד המשרדים העוצמתיים בכל ממשלה. ב-77' אף הורחבה סמכותו: משרד הסעד סופח אליו, ושמו שונה למשרד העבודה והרווחה. ואולם ב-2003 סיים המשרד את חייו וירד מבמת ההיסטוריה כמשרד ממשלתי. פעילותו הענפה בתחום העבודה צומצמה ונטמעה לתוך משרד המסחר והתעשייה, ששינה את שמו למשרד המסחר, התעשייה והתעסוקה. דווקא החלק העוסק ברווחה נותר כמשרד ממשלתי.



היעדרו של משרד עבודה ושר עבודה סביב השולחן הענקי של הממשלה תמוה גם על רקע הנעשה בזירה הבינלאומית. ישראל היא בין המדינות הבודדות בעולם שבהן אין משרד עבודה. כמעט בכל המדינות המפותחות, בהן בריטניה, גרמניה, צרפת, מדינות סקנדינוויה, אוסטרליה ויפאן, קיים משרד עבודה. כך גם בארה"ב בעלת מסורת קפיטליסטית ורשות מבצעת הכוללת מספר קטן של משרדי ממשלה. חסרונו של שר בכיר בממשלה שבידו יופקד משרד העבודה, מורגש כעת שבעתיים.



בשנים האחרונות ובמיוחד מאז פרוץ המשבר הכלכלי, עולם העבודה בישראל עובר תמורות, משברים וזעזועים: היחלשותה של ההסתדרות, היווצרות פערי שכר גדולים, אובדן ביטחון כלכלי ותעסוקתי, עלויות העסקה הפוגעות בכושר התחרות של המשק הישראלי, בריחת מוחות והיווצרות שוק עבודה שניוני גדול הכולל עובדים המועסקים באמצעות חברות כוח אדם, עובדים ארעיים, פרילנסרים ומהגרי עבודה. כל אלה דורשים עיצוב של מדיניות בכל הקשור לעבודה ולעובדים ברמה המערכתית והאסטרטגית, כמו גם הובלת יוזמות בתחום החקיקה, האכיפה, ההכשרה המקצועית, המאבק באבטלה ויחסי העבודה.



ללא משרד עבודה לא יתקיים סביב שולחן הממשלה השיח החיוני שבו יישמע בעוצמה, לצד קולו של האוצר, גם קולם של העבודה והעובדים. התמיהה הגדולה מכולן היא פוליטית. היה זה אך מתבקש כי מפלגת העבודה תדרוש, במסגרת המו"מ הקואליציוני, להקים מחדש את משרד העבודה ולמנות את אחד מבכיריה לתפקיד שר העבודה. בכך היתה מפלגת העבודה מביאה לממשלה בשורה ומסר פוליטי ברור שהיא מחויבת לדאגה לעובדים וכי היא מתחייבת להוביל את הממשלה למדיניות מאוזנת הקשובה לצורכי העובדים ולצורכי משפחותיהם.



אילו מפלגת העבודה היתה נלחמת לקבל לידיה את משרד העבודה ולשקם אותו, היא היתה קונה את עולמה בקרב ציבור גדול של אזרחים, וגם מוכיחה כי ברגע האמת היא עדיין זוכרת את המעיין האידיאולוגי שנתן לה את שמה.



הכותב הוא פרופסור חבר בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת חיפה