לשכת עורכי הדין לממונה על ההגבלים העסקיים בפרשת מגדל: "אנחנו לא איגוד עסקי"

"לשכת עורכי הדין אינה בגדר 'איגוד עסקי' לצורך חוק ההגבלים העסקיים ולפיכך אין מקום לקבוע שההנחיה שנתנה הלשכה לחבריה להימנע מלעבוד עם חברת הביטוח מגדל בכל הקשור לתיקי נזיקין בתחום תאונות הדרכים הינה בגדר הסדר כובל".



כך עולה מטיעוני ההתנגדות שהגישה לאחרונה לשכת עורכי הדין לממונה על ההגבלים העסקיים, עו"ד דרור שטרום, באמצעות עוה"ד ניב זקלר ודן כהן.



תחילתו של הסיפור עוד בשנת 2000 - בזמנו של הממונה הקודם ד"ר דוד תדמור. במארס אותה שנה, הודיעה מגדל לפרקליטים המייצגים אותה בתביעות לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, כי היא מתחילה בהפעלת תעריף חדש, נמוך יותר, בניגוד להסדר שנקבע על ידי איגוד הביטוח אבנר, וזאת אף באופן רטרואקטיווי על תיקים הקיימים אצל אותם עורכי דין.



מגדל צירפה להודעתה טופס הסכמה עליו היו צריכים עורכי הדין לחתום, והודיעה כי מי שלא יצטרף להסדר החדש לא יקבל תיקים חדשים.



הוועד המרכזי של הלשכה ופורום הנזיקין באמצעות עו"ד יראון פסטינגר, פנו לעורכי הדין אשר קיבלו את מכתבה של מגדל והמליצו להם שלא לחתום על טופס ההסכמה שצירפה מגדל להחלטתה וימנעו מלעבוד עם חברת מגדל בענייני תאונות דרכים.



הלשכה הגדילה לעשות ואף פירסמה בעיתון הארץ מודעה המציינת כי פעילותה של מגדל בנושא זה אינה חוקית.



בעקבות זאת, החליט תדמור לפתוח בחקירה, בחשד שהפנייה לחברים הינה בגדר הסדר כובל הפוגע בתחרות. במסגרת הבדיקה נחקר פסטינגר במשרדי הממונה.



לאחר שתדמור פרש ועו"ד דרור שטרום נכנס לתפקיד, הוא החליט לקבוע שהלשכה היתה צד להסדר כובל ולפרסם קביעה זו. בעקבות זאת החליט הממונה על קיום שימוע ללשכה בטרם יכריז עליה הממונה כמי שקבעה "קו פעולה" לחבריה ופגעה בכך בתחרות.



הלשכה פנתה בנדון לבג"צ וביקשה למנוע את קיומו של השימוע אך בג"צ דחה את טענותיה. לאור זאת כאמור הגישה הלשכה את טיעוניה לממונה לצורך השימוע בכדי למנוע את ההכרזה. יש לציין כי הכרזת הממונה במידה וידחה את טענת הלשכה תשמש כראיה לכאורה בכל הליך משפטי שיתקיים אך יותר מכך יפגע ביוקרה של הלשכה בעיני הציבור שכן הכרזה שכזו תציג אותה כקרטליסטית.



וכעת לטענות. הלשכה טוענת כי פעילותה אינה מגבשת הסדר כובל כנדרש לפי הוראות חוק ההגבלים העסקיים. דרישות החוק לקביעת הסדר כובל בעניין זה הן כי הלשכה הינה איגוד עסקי לחבריה; וכי היא קבעה או המליצה להם על "קו פעולה"; וכי "קו הפעולה" הזה עלול להפחית את התחרות.



לטענת הלשכה, היא אינה עונה אף לא על אחד מדרישות החוק, לבטח לא על כולם באופן מצרפי.



לעניין נקיטה ב"קו פעולה" טוענת הלשכה כי קריאתה לעורכי הדין להימנע מלחתום על הטופס שצירפה מגדל למכתבה אינו קביעת קו פעולה אלא קריאה לקיים את הוראות החוק ואת כללי האתיקה של עורכי הדין.



במידה והלשכה לא היתה קוראת לחבריה להימנע מלחתום על טופס ההסכמה הרי , לטענתה, מפרה את הוראות חוק לשכת עורכי הדין והיענות לאולטימטום של מגדל משמעותו שותפות לדבר עבירה.



למעשה טוענת הלשכה כי היא קראה לחברים לקיים את הוראות חוק ההגבלים העסקיים. מסקנתה זו של הלשכה עולה מכך שבשנת 1996 נחתם בין חברות הביטוח לבין אבנר הסכם לגבי תעריף שכר הטירחה שישולם לעורכי דין המייצגים את אבנר בתביעות לפי חוק הפיצויים לתאונות דרכים.



הסכם זה, המכונה הסכם וילק, טוענת הלשכה הינו הסדר כובל על פי דין שצד לו אינו יכול להשתחרר ממנו ללא קבלת אישור הממונה או בית הדין ומאחר שמגדל היתה צד להסדר היא אינה יכולה לפתע להשתחרר ממנו באופן חד צדדי.



הלשכה טוענת כי קיימות ראיות מוצקות לכך שהסכם וילק התכוון לקבוע תעריפי שכר טירחה מחייבים עבור כל חברות הביטוח ואף לאפשר ללשכת עורכי הדין זכות לתבוע אכיפת התעריף על חברות הביטוח ולא כפי שטען בא כוחה של אבנר בפני הרשות כי מדובר בתעריף מקסימאלי שחייב רק את אבנר ולא את שאר חברות הביטוח.



בין הראיות הללו ניתן למצוא כי אבנר כפתה בעבר על חברת הביטוח מגן שלא לסטות מהוראות ההסכם וכן את העובדה כי במשך 4 שנים רצופות קיימו כל חברות הביטוח את הוראות ההסכם מבלי לפצות פיהן.



לא איגוד עסקי



טענה נוספת של הלשכה, היא כי היא אינה מקיימת את ההגדרה של "איגוד עסקי". הלשכה טוענת כי על פי החוק איגוד עסקי מוגדר כחבר בני אדם, מאוגד או לא שמטרותיו בין השאר הן קידום ענייניהם העסקיים של החברים בו.



בעניין זה טוענת הלשכה כי היא הוקמה מכח חוק לשכת עורכי הדין ומטרתה היחידה היא לשקוד "על רמתו וטהרו של מקצוע עריכת הדין".



לפיכך טוענת הלשכה כי, "אין כל קשר בין שקידה על רמת המקצוע וטהרו לבין קידום ענייניהם העסקיים של חברי הלשכה". לעיתים טוענת הלשכה שני הדברים עולים בקנה אחד, ולעיתים הם אף מתנגשים חזיתית. עם זאת, קובעת הלשכה נחרצות כי, "מטרות הלשכה לעולם אינן קידום ענייניהם העסקיים של החברים בה".



עוד טוענת הלשכה, כי המונח חבר בני אדם צריך להתפרש רק על חבר אנשים בעלי מכנה משותף עסקי אשר התאגדותם היא וולנטרית ופני הדברים בלשכת עורכי הדין אינם כך שכן לא ניתן לעסוק במקצוע עריכת הדין מבלי להיות חבר בלשכה.



לבסוף טוענת הלשכה כי לא היה כל חשש שההחלטות שקיבלה היו עלולות להפחית את התחרות בעסקים. הלשכה טוענת בעניין זה כי אין כל ראיה מעבר לקיומה של הקריאה לעורכי הדין להימנע מלחתום על טופס ההסכמה של מגדל שאותה קריאה היתה עלולה להפחית את התחרות בעסקים בין חברי הלשכה.



ראשית, טוענת הלשכה כי ענף ביטוח רכב חובה הוא ענף בלתי תחרותי בעליל מכח הרגולציה הכבדה בו וכי "ניתוק חלק אחד בענף בלתי תחרותי זה ובדיקת ובאמצעות כלים המתאימים לענפים תחרותיים היא אבסורדית".



שנית טוענת הלשכה כי קריאתה לא יכלה הגדרתית להפחית את התחרות במתן שירותי ייעוץ משפטי למגדל מהטעם שמחד עוצמתה של מגדל ברכישת שירותים משפתיים היא יוצאת דופן בהיקפה ומאידך הצע עורכי הדין הוא עצום.



מכל מקום מבקשת הלשכה מהממונה להימנע מפרסום קביעה כי היא היתה צד להסדר כובל וכי פעלה